זה הזמן שלי לפרוש מהבלוג או מהמציאות שכבר ממזמן אין לי שום קשר אליה?
התשובה היא- גם וגם.
אני פורשת מכתיבה בבלוג וגם מהמציאות.
איבדתי כול קשר ביני ובין המציאות.
אני כבר לא מצליחה להבדיל מה זאת מציאות ומזה דמיון או פנטזיה.
כלומר אני יודעת יותר מזאת פנטזיה מאשר מה זאת מציאות.
המציאות שלי שחורה. קרה. אפלה. כולם יכולים לפגוע בי מכול כוון ובכול צורה.
אבל בעולם הפנטזיה, מי יכול עליי? הדמויות שלי? אני שולטת שם במה שקורה! אני השליטה האחת והיחידה של עולם הפנטזיה שיצרתי לעצמי, ושם קורים הרבה דברים מעניינים!
במציאות לא קורה שום דבר טוב. הכול רע. ואני לא מצליחה למצוא את עצמי במציאות שלי. אין לי מקום כאן בין כולם.
כולם זרים וכולם מפחידים וכולם יכולים לפגוע בי.
מה הטעם להישאר כאן אם אני יכולה לברוח לפנטזיה? שם טוב לי. כייף לי. יש לי שליטה על מה שקורה לחיים של אנשים אחרים.
במציאות שלי אין לי שליטה על שום דבר ובגלל זה אני הולכת לאיבוד.
אבל מי יקשיב לי? אף אחד.
מי יבין אותי? אף אחד.
כולם בטוחים שאני משוגעת, אנוכית, לא מציאותית, וכבר עדיף לי להתרחק מהמציאות.
גם ככה הכתיבה שלי בסיפורים ובקטעים נעה בין מציאות לפנטזיה.
עכשיו אני כבר יודעת-
מקומי הוא בעולם הפנטזיה. עם הדמויות והעולמות האין סופיים שאני יוצרת ועוד אצור בעתיד.
המציאות היא כבר ממזמן לא הבית האישי שלי. אין לי כאן מקום בשום מקום.
לא טוב לי כאן.
ואני לבד.
כול קשר ביני ובין המציאות הלך לאיבוד. ננבלע אי שם.
הפנטזיה הלא מציאותית עדיפה יותר.
כמו שהרבה יגידו שהאפלה לא טובה ועדיף האור אבל אני יעדיף את האפלה. תמיד העדפתי ותמיד אעדיף.
ועכשיו אני מעדיפה להימשך לעולם הפנטזיה שנראית לעיני בבירור.
המציאות הטשטשה והפכה עגומה ואפורה ללא כול זהות.
בעולם הפנטזיה אני יודעת בדיוק מי אני ומה אני שווה ומה היכולות שלי.
בעולם המציאותי... אני לא יודעת מי ומה אני, לא יודעת מה אני שווה וכמה ובטח שלא מה היכולות שלי או למה אני מסוגלת. כאן , שום דבר מכול זה אני לא יודעת.
אבל בעולם הפנטזיה אני יודעת הכול!!! וזה מרגיש מצוין!
זה הזמן!
הזמן להשאיר את המציאות מאחור, להיפרד ממנה,
ולהגיד שלום ולברך בכבוד רב את עולם הפנטזיה הנצחי!
שם יקבלו ויעריכו אותי ואני ארגיש טוב. תהיה לי שליטה.
אז להתראות מציאות ושלום פנטזיה!
זה הזמן!
פנטזיה נצחית!
' אני לא שייכת למציאות יותר. אני שייכת לעולם הפנטזיה!' (ציטוט שלי ).