אין לי כוח יותר למלחמה הזאת.ונמאס לי מהפסקות אש מיותרות.
מה הטעם בהפסקת אש עם חמאס מפר אותם בכול פעם מחדש ומחדש את הירי?
43 חיילים לא מספיקים?
אנחנו במצב הזה כבר 20 יום והדבר היחיד שמציל אותי זה הכתיבה שלי.
כתבתי סיפור שהוא שילוב של מציאות המלחמה עם קצת פנטזיה.
חשבתי על - מה יקרה לדמות בתוך במלחמה: מה יקרה? מה קורה לה? מה היא מרגישה וחווה.
ופשוט התחלתי לכתוב בזרימה וגיליתי שזה פשוט משוחרר ומציל אותי מהסיוט של המלחמה של ישראל וחמאס.
ואני הולכת לישון בתחושה רגועה ושלווה.
בנתיים יש לי כבר 16 פרקים כתובים ומוכנים.
ואני בספק אם מישהו יעבור כאן ויטרח לקרוא.
דיי בודד כאן, וכבר אין הרבה תגובות.
כרגע אני כותבת את הסיפור לעצמי. ונהנית מכול יום שעובר שבו אני כותבת את הסיפור הזה( חייבת לציין).
אם מישהו יעבור כאן וירצה לקרוא תגידו ואולי אני יעלה.
אבל אני מרגישה שזה יהיה קצת כבד לקוראים דווקא בגלל שזה שילוב של אני בתוך המלחמה והם לא ירצו לקרוא.
אני לא יודעת.
אני נהנית וזה מה שחשוב לא?
מקווה שנגיע לסיום ושצה''ל יטפל במנהרות ובטילים
והעיקר שנפסיק להילחם כבר!
שנוכל להתחיל לחיות ולנשום מחדש.
השיר לא הכי קשור אבל הוא נעים ברקע , ככה, כדי להירגע ולרחף על צלילי המוזיקה *-*
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
