באיזשהו אופן מעוות וחולני , אם אני מקשיבה לשדים בראש שלי וגם לאלה שבלב שלי,
אז הם גורמים לי לחבב את מעשי הזוועה של ארגון האיסלאם הרצחני דאעש.
שמעתם עליהם נכון? אני בטוחה.
הם עורפים ראשים, קוברים בחיים וצולבים.
כלומר אילו אנשים מסוגלים להיות כול כך אכזריים וחולניים ומעוותים יותר מהם?
ואצל דאעש אין שחור ולבן.
זה כן או לא.
כן- אתה מצטרך לשורות הלחימה שלהם ונילחם לצידם והורג אזרחים חפים מפשע
ולא- אם אתה מתנגד להם, אתה מת! אתה אפילו לא יכול להתחנן או לומר מילה.
אם אתה לא מצטרף אליהם או לא מסכים איתם, אתה פשוט מת.
אם דאעש יגיעו אי פעם לישראל וידפקו על דלת ביתי אעדיך להיצטרף אליהם מאשר למות על ידם.
נכון, אין מה להתגאות במעשי הזוועה שלהם.
אני לא מתגאה.
אני פשוט חושבת שבאיזשהו מקום מעוות בתוכי, אני מחבבת רוצחים שרוצחים באופן מעוות ,חולני ואכזרי.
ויש לי דמות כזאת.
ומשום מה הרציחות המזוועיות האלה נראות לי נוראיות יותר מאשר ערפד שהורג או מסתם רוצח שיורה במישהו או דוקר אותו.
כלומר לקבור אנשים בחיים!? זה מזעזע!
ויותר מזעזע ילד בן 7 שמחזיק ראש כרות של חייל לבנוני ואבא שלו גאה בו אומר ' זה הבן שלי!' בגאווה.
וצליבה?
קצת מזכיר את הנוצרים שצלבו את ישו.
בקיצור אלה בהחלט מעשים מזוויעים ומזעזעים,
ואני מוצאת שעד כמה שזה חולני ומעוות, אני נמשכת לזה בעל כורחי, ומביא לי כול מיני רעיונות כאלה ואחרים לכתיבה ולדמויות שלי.
זה מה שהשדים אומרים.
אז למה לא להקשיב להם?
אני לא תמיד מקשיבה להם, אבל מאז המלחמה אני כבר לא ממש יודעת למי להקשיב ומי דובר מה נכון ומה לא.
אני פשוט מקשיבה לכול קול שיש בו קצת היגיון.
לקולות שאין בהם היגיון , אני מסרבת להקשיב ומתעלמת.
אז למי באמת כדאי ורצוי להקשיב?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
