my cold evil world!

ומעלה הילוך אחד נוסף! לא לטובתכם!

בסיפור הבא החיות כועסות וגם אני.

החיות כועסות מאוד! אז תזהרו!

הפעם הדובר היה אנושי.

וזהו.

הייתי נחמדה לרגע אבל זהו.

הפרוייקט מעלה הילוך.

לסיפור טיפה רציני ונוקב יותר.

ראו הוזהרתם.

קריאה מהנה?

5 עמודים. שוב.

רדיפה

התעוררתי במקום חשוך ואפל, קר וטחוב.

אני לא שומע דבר מלבד את ליבי הפועם באוזניי במהירות ואת נשימותיי הקצובות.

אני מנסה עכשיו להזיז את ידי ורגלי ומגלה שאני לא מסוגל.

משהו מחזיק את גופי ואני לא יודע מה.

ידי לכודות  וכך גם רגליי.

אני מנסה להתנגד אך אין טעם. גופי כנראה נעול למשטח מתכת קר.

הכול סביבי שקט. שקט מדיי, ועיניי מתחילות להסתגל לאפלה. אין לי ברירה אחרת.

אני שומע דלת נטרקת עכשיו  וליבי מחיש את פעימותיו. ממהר לברוח ממקור הרעש.

ואיתו מגיעים קולות. קולות רועמים וכועסים שמתגברים ככול שהאופל סביבי גובר.

בחוץ יורד גשם.

יש רק חלון אחד במקום בו אני כנראה נמצא.

ואני שומע את טיפות הגשם דולפות ודופקות בחוזקה על חלון הזכוכית השקוף הקר.

זאת כנראה שעת לילה. אני בקושי רואה משהו.

ואני אפילו לא יודע איך הגעתי לכאן. אני לא זוכר דבר ממה שקרה או מי הביא אותי וקשר אותי לכאן וחשוב מכך – למה?

הקולות מתגברים ואני בקושי בולע. מרגיש שאני נחנק.

החלון סגור ושום משב רוח שייתן לי פתח לאוויר לנשימה לא נכנס.

אני מנסה להיאבק שוב '' אין טעם בן אנוש'' אני שומע קול מעומעם שמדבר.

אך אני  לא רואה מי ואיך הוא נראה.

'' מי אתה?'' אני שואל בקול חנוק ומפוחד. מנסה להרים את ראשי כדי לסרוק את השטח.

מרגיש שגם סביב צווארי משהו נכרך.

עכשיו אני שומע קולות   רמים וחזקים  של נביחות, יללות, נהמות, צהלות, געיות , פעיות , ציוצים חדים, נחירות, נעירות,  גן חיות שלם ממש ואני לא  מבין מה  הולך כאן ומה אלה אותם קולות מטורפים שאני שומע.

הכול כאן מטורף והזוי  ומשוגע. אני מנסה לחשוב אולי אלה חיות ואני בגן חיות? יכול להיות? אבל אם כן, למה אני מרגיש שאני היחידי כאן? ולמה אני קשור? ולמה הכול כול  כך מסתורי וחשוך? מה לעזאזל קורה כאן!?

מרגיש שהלחץ והפחד מתפשטים במהירות בכול גופי,  לרגלי ידיי ומשתקים אותו. עוצרים את נשימותיי, ופניי מתחילות להזיע ופי מתייבש.

אני צמא, מבוהל ומפוחד.

הלב שלי דופק במהירות ובכול החשכה הזאת אני מרגיש בקרירות לא נעימה שמתחילה לעטוף אותי.

בצינה קרה של משהו לא נעים שמכתר אותי למקומי. מונע ממני לזוז ולחיות.

אורות אדומים נדלקים סביבי והנהמות מתגברות והופכות חזקות וכך גם שאר הקולות.

אני מתחיל להיכנס לפאניקה וחרדה. מצב שאני לא רגיל אליו.

'' הצילו!'' אני צורח '' שחררו אותי!'' ואני בספק אם אלה שנמצאים לידי הם אנשים או חיות או... רוחות רפאים שבאו לרדוף אותי על משהו שלא עשיתי.

אני לא מאמין ברוחות רפאים. אלה סתם אגדות בסיפורי פנטזיה, אבל עכשיו אני מרגיש כמו גיבור בסיפור כזה שרוחות רפאים באו לרדוף אותו על משהו שאולי אחרים עשו והן מסתפקות באדם אחד ששווה כמו כול המין האנושי שלו.

אבל מה עשיתי? מה המין האנושי עשה? למה הן כועסות כול כך? אני לא מבין.

'' אתה תשלם! תשלם על פשעי המין האנושי!'' הרוחות סביבי נהמו בכעס מתגבר.

'' אילו פשעים!?'' זעקתי בפחד נוראי '' אני  לא עשיתי דבר!'' ומנסה שוב להשתחרר ומרגיש ששיניים חדות ודוקרות ננעצות בזרועי השמאלי. אני צורח. זה כואב.

לא ידעתי שלרוחות רפאים יש שיניים...

'' אתה וכול המין האנושי המתועב שלך תשלמו על כול הדברים הנוראיים שאתם עשיתם לנו!'' קולם גבר ושמעתי עכשיו קולות של פרות זועמות, תרנגולות  כועסות, זאבים מייללים , כלבים זועמים ושנאת חתולים.

לאט לאט האסימון נופל ואני מבין מי אלה אותן רוחות רפאים.

הן לא אנשים זועמים וכועסים הם חיות זועמות וכועסות. אבל על מה?

'' אתה תסבול כמו שאנחנו סבלנו לפני שהרגתם ושחטתם אותנו בדם קר! אנחנו נגרום לך  כאב כזה שתבין מה עבר עלינו כשאתה והמין האנושי המתועב שלך הכאיב לנו!'' החיות זעמו יותר ויותר וכתרו אותי.

מתחילות לנגוס בכול חלקי גופי  , גורמות לי להרגיש את הכאב שלהן.

לא חשבתי שהן סבלו לפני ששחטנו והרגנו אותן.

אבל נראה שזה אכן כך וזה בהחלט לא נעים.

אני צורח שוב ומתפתל מכאב. מרגיש שחתיכות מעורי נתלשות ועורי חשוף, צורב, שורף ומדמם.

מרגיש רוחות של חיות שונות מטפסות עליי, בועטות בי, כנראה סוסים וחמורים, קרניים חדות ננעצות בצידי גופי. כנראה קרני עזים ותיישים , ציפורניים חדות שורטות את פניי, גורמות לצריבות קשות ולשרפה בוערת בפניי ואני מזהה אותן כציפורניי חתול.

זוכר את השריטה ברגלי השמאלית שהחתול שלי השאיר.

ועכשיו נגיסה קשה ברגלי הימנית מפיו של כלב. זוכר שגם הכלב שלי נשך אותי פעם.

הנגיסה הזאת גרמה לצרחה מחרישת אוזניים להימלט מפי והרגשתי שעצם רגליי חשופה ושבורה.

רוח הכלב הזועם כנראה שבר  אותה. כלב ארור.

נראה שהחיות נהנות לגרום לי סבל. חושבות שהסבל הזה יעבור לכול המין האנושי.

אבל אני רק  אדם אחד. אני לא מבין מה התועלת בכול זה.

'' התועלת היא שכאשר תצא מכאן, תצא עם מסר חד וברור'' נהמה אחת החיות ואני זיהיתי קול של  פרה כועסת וזועמת.

'' המסר יהיה שהמין האנושי לא מוגן מפני החיות כפי שהוא חושב ושאנחנו נחזור לרדוף את כולכם! עד האחרון שבכם ואתם  תסבלו כמו שמעולם לא סבלתם! ואתם תכאבו ותחיו  עם הכאב והסבל. נהרוג ונכאיב לכם! לא נרחם על אף אחד ממכם!'' הפרה נהמה בכול קולה הקר והמנוכר ובעטה חזק בצלעותיי מה שגרם לנשמתי להעתק.

לרגע לא הצלחתי לנשום ועיני נפערו לרווחה.

הגשם בחוץ התחזק ורעמים  וברקים הופיעו בשמיים ולרגע ראיתי את פניהם הזועמים והכועסים והמאיימים של רוחות החיות סביבי.

העיניים של כול אחת מהן בהקו באור אדום כדם. נבהלתי ונשנקתי.

אחת החיות נכנסה לתוכי , לתוך גופי והחלה לעשות שם צרות.

הרגשתי את ליבי נקרע ומדמם, את וורידי נחתכים ואת גופי נשטף בדם.

הם הולכים לחסל אותי? הם לא רצו שאצא עם מסר לעם שלי?

החיסול נפסק.

חשתי שהן נסוגות מעט והרוח של החיה יצאה ממני '' לא נהרוג אותך עד הסוף יצור אנושי מתועב'' נהם הזאב '' נשאיר אותך פגיע, פצוע וחשוף כדי שכולם יראו שאנחנו חזקים ולא נוותר עד שנשמיד את כולכם!'' ושיניו החדות של הזאב ננעצו בידי השנייה וקרעו עוד חתיכה מהזרוע שלי.

שוב צרחתי וכבר לא הרגשתי את התחושות בידיי.

מרוב כאב הכול נעשה מעומעם וקר.

ידיי איבדו תחושה והרגשתי חצי מת.

'' אין לך מה לדאוג יותר מדיי כי לא משנה מה יקרה  , אתה תמיד תמות בסוף'' נהם קול של רוח של חתול באנוכיות.

ידוע שחתולים הם אנוכיים ולכן המשפט נאמר באנוכיות.

לא היה לי מה  להגיד.

כול גופי כאב וצרב ושרף ורעד ללא שליטה אך  לא הרגשתי בכאבים חדים.

הפציעות הרבות והדימום האין סופי, החלישו את כול גופי ואני איני מרגיש דבר.

רק דקרים קטנים  של זיכרון נוצץ לכאב עמום.

החיות שחררו אותי וחלון הזכוכית התנפץ לרסיסים. מזג האוויר  סער בחוץ.

גשם חזק, רוחות חזקות, ברקים ורעמים.

הכול ברור לי עכשיו- החיות כועסות. דורשות נקמה וחוזרות עם הבטחה לרדוף ולחסל את כולנו באשמת הפשעים על חיסולם כשהרגנו ושחטנו כדי לאכול אותן.

מי היה מאמין שזה באמת יקרה יום אחד. שזה בכלל אפשרי שרוחות של חיות יחזרו כדי לרדוף אותנו.

אני לא האמנתי אבל עכשיו מסתבר שזה אפשרי ועוד איך.

עליי להזהיר את אנשי העיר.

הם בטח לא יאמינו לי כשאספר להם  אבל התוצאות על גופי ופניי מדברות בעד עצמן.

דיי ברור שלא  פצעתי את עצמי. אני אדם שפוי בנפשי. כולם יודעים את  זה.

אך אני חושב שלא נותר לי הרבה זמן לחיות.

אם לא אקבל טיפול בקרוב , הדימום יתפשט ויתפתח ואני אמות.

זה כנראה מה שהחיות תכננו לעשות- לפצוע אותי עד מוות, לשחרר אותי ברגע האחרון כדי שכולם יראו ובסוף אתמוטט מולם ואמות מפצעיי.

חיות חכמות. הן תכננו הכול  מראש.

חלק מהחיות נשארו והרוב עזבו.

שמעתי בקושי יללות, נביחות,  ונהמות.

הכול נעשה עמום בגלל  מזג האוויר שהרעים בעוצמתו מבחוץ.

גופי רעד ובקושי הצלחתי  לעמוד וללכת.

העדפתי להישאר ולחכות שמזג האוויר בחוץ יירגע.

ידעתי שאם החיות לא הרגו אותי, מזג האוויר יגמור את העבודה שטרם נשלמה.

הדם מגופי המשיך לנזול ואני התחלתי לאבד את הראייה שלי . בקושי הצלחתי לראות משהו בחושך האין- סופי הזה.

הרגשתי שיניים קטנות כמו נמלים , מטפסים על רגליי ומתחילים לכרסם את עורי הפתוח והפצוע.

זה כבר לא שינה הרבה.

בשלב הזה לא הרגשתי דבר והכרסומים היו כמו  עקצוצים של אחרי עקיצה.

ליבי הפסיק לפעום. פעם בקושי כי  זה כנראה מה שהשאיר אותי עדיין חיי ונושם.

הגשם החל לדעוך ורק רעמים נשארו בין חריצי וגווני העננים האפורים שחורים.

אחרונות החיות החלו לעזוב גם הן. משאירות אותי לבד.

הן הצליחו לממש את זעמן וכעסן היטב על  כול גופי, פניי ואיבריי הפנימיים. הן עשו את שלהן.

והמסר שלהן ברור- הרדיפה  שלהן  תימשך עד שלא יישאר אדם חיי אחד שלא יסבול את נחת  זרוען.

כולם יסבלו. כולם יזעקו ויצרחו לבקשת רחמים.

אבל החיות לא יפסחו ולא ירחמו על  אף אחד. ואני הדוגמה החיה לכך.

כשהן כועסות אין רחמים.

החיות נוקמות ונוקמות בענק.

צריך להיזהר מהן. זה לא צחוק.

הגשם נפסק והתחלתי לאט ובזהירות לעשות  את דרכי בחזרה לכפר יחד עם המסר שרוחות החיות דרשו וכפו עליי להעביר לבני מיני.

הן יחזרו לנקום! יחזרו לרדוף! ויהרגו!

אין לי ספק שזה מה שהן יעשו  וצריך להתכונן לקראתן.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

מומלץ לקרוא את הסיפור בהאזנה לנעימה  בקליפ.

זה ייתן  את האווירה בסיפור בצורה טובה יותר.