my cold evil world!

אני בטוחה שכאשר תקראו את הסיפור הבא, מעד תזכרו בסרט האנימציה הזה.

וברור לכם שהירייה שהייתה שם, זאת התערבות של האדם כן?

אומנם לא רואים אותו אבל לגמרי ברור שזה האדם הנוראי שהפר את הסדר הטוב של החיה הקטנה והמסכנה שאיבדה את אימא שלו.

לי היה עצוב כשניזכרתי וכתבתי את זה מנקודת מבטו.

ומה איתכם?

שני עמודים.

קריאה עצובה?

אימא

תחילת עונת החורף והשלגים, אימי מצאה בשלגים חלקת עשב טרייה וקראה לי '' במבי'' אמרה בקול רך ואימהי '' במבי. בוא לכאן''.

התקרבתי  והבטתי בה '' תראה'' אמרה  ופניי זרחו למראה חלקת העשב הטרייה שנגלתה אליי.

'' עשב חורף חדש'' אמרה ואני התלהבתי  והתחלתי מיד לאכול והיא הצטרפה.

המשכנו לאכול ולאכול עד שאימי הבחינה בסכנה.

היא הרימה את ראשה והקשיבה בעזרת אוזניה הזקורות.

הרמתי מיד את ראשי '' במבי מהר! לתוך הסבך!''  צעקה אימי במהירות ואני התחלתי לרוץ. בורח מהמקום.

קפצתי במהירות מעל ערוץ נחל  קטן כשאימי בעקבותיי .

שמעתי ירייה באוויר הפתוח ואני ואימי המשכנו לרוץ כדי לברוח מהסכנה.

'' יותר מהר, יותר מהר!'' צעקה אימי ואני המשכתי לרוץ בשיא המהירות.

'' אל תסתכל לאחור! המשך לרוץ! המשך לרוץ!'' מיהרה לומר כשהפניתי את ראשי לאחור, והביטה בי רץ בבהלה  והמשיכה לברוח מהסכנה.

בזמן שרצתי, העפתי שלג לאחור והמשכתי לרוץ.

דילגתי מעל גבעה קטנה כשאימי בעקבותיי , כשאז, נשמעה  יריית  האימה.

המשכתי לרוץ ולרוץ  עד שמצאתי מערה קטנה בשלג ונכנסתי לתוכה.

מסתתר מפני הסכנה.

'' הצלחתי'' אמרתי בהתרגשות והתנשפתי מהריצה המהירה שלי. ליבי דופק במהירות.

'' הצלחתי אימא'' אמרתי והבטתי מחוץ למערה. מחכה לראות את אימא שוב.

'' רגע'' התנשמתי שוב '' אימא!'' קראתי בקול.

יצאתי מתוך  המערה  וקראתי בקול חזק לאימא שלי.

התחלתי לחפש אותה בשלג , מחוץ למערה '' אימא'', ניסיתי לראות אם תענה לי והשלג סביבי ירד '' אימא, איפה את?'' קראתי בדאגה. לא מבין איפה היא.

התחלתי לרוץ בקור ובשלג והמשכתי לנסות לקרוא לאימא שלי.

'' אימא'' הייאוש מילא אותי ואת קולי וגם העצב והדאגה  לשלומה. היא נעלמה לי.

'' אימא'' המשכתי לנסות ולא הפסקתי כשהשלג סביבי ממשיך לרדת.

המשכתי לחפש והמשכתי לנסות לקרוא לה.

התייאשתי.

המשכתי לקרוא לה שוב ושוב וכשלא היה ממנה שום סימן וזכר, דמעות נקוו בעיני.

כשאז דמותו האצילית והגדולה  של אבי  , נגלתה לפניי דרך השלג, ועיני נפערו בתדהמה. ליבי לרגע עצר למראהו העצום.

אבי הביט בי דרך השלג '' אימך לא תחזור יותר לעולם'' קולו היה קר  ואמיתי כלפיי. מבשר לי את הבשורה המרה והקשה.

לקח לי כמה דקות לעכל את הבשורה הקשה ודמעות החלו לצוץ בעיני.  ממלאות אותן.

עיני נעצמו ואוזניי נשמטו לאחור . הרכנתי את ראשי בעצב.

אבי הביט בי במשך כמה דקות  , בשקט, בעוד אני הייתי שקוע בעצב הקר על מות אימי.

מבין שהיא לא תחזור לעולם.

פקחתי את עיני והישרתי  אותן  אל אבי '' בוא'', אמר לי באותו קול קר '' בני'' והתחיל ללכת ואני אחריו.

התחלנו לצעוד בשלג הקר  ואני דידיתי מאחור.

אבי הביט לאחור , הסתכל עליי , ואני חזרתי בי והצטרפתי אליו.

מבין שאני חייב להמשיך הלאה.

שאימא שלי מתה ואין דבר שאוכל לעשות כדי להחזיר אותה.

החיים שלי חייבים להמשיך גם בלעדיה.

בלעדי אימא .

~~~~~~~~~~~~~~~~

רצוי להאזין בזמן הקריאה. השיר ייתן את אווירת העצב בסיפור.

ווהקטע הזה רק מוכיח, לפי דעתי, את האכזריות של האדם  בנטילת חיים של חיים אחרים מההורים שלהם.

כמה ההתערבות שלו בטבע בעלי החיים נוראית.

ומה שכן שמחתי, שכמו בחיים האנושיים שלנו, גם במבי גדל מצא לו חברה והקים משפחה.

הוא התמודד עם האובדן של אימו (בגלל האדם) ונאלץ להתגבר ולהמשיך הלאה.

כמו כולנו.

עצוב אבל זה החיים.