טוב לחיות
יושבת כאן בחדר ומחכה לנס הקטן שיביא את הקור והגשם.
תפילותיי נענות ומשמיים הטיפות מגיעות ויורדות.
אוחזת בסורגי חלוני החלודים , מקשיבה לטיפות הגשם ונושמת את
האוויר הקר, הלילי.
חיוך מאוזן לאוזן נפרש על שפתיי כמעט שלא במודע.
אני חושבת על החיים.
כמה כול טיפת גשם
קטנה משמחת אותי וגורמת לי לחיות.
כמה הקור של החורף מחיה אותי מחדש ומעורר בי התרגשות
מחודשת.
וכמה החום הנוראי של הקיץ הורג אותי.
נולדתי בחורף. יום שמחתי חל בעוד שבועיים.
מרגישה בעונה הזאת שהחיים מתחילים מחדש.
שהעייפות נעלמת וכול כאב ותחושה לא נעימה מסתלקת ונעלמת.
נשאבת ומתמזגת עם הקור וטיפות הגשם.
השמים מתקדרים ועיני נפערות לרווחה. מתרגשות מכול טיפה
וטיפה שיורדת.
כול טיפה היא ברכה וכול משב רוח קריר הוא מתנה.
מרגישה שטוב לחיות.
שהחיים הם מתנה שאני לא מעריכה. לא מספיק.
מצטערת על כול הפחדים והחרדות והמתחים שאני מייצרת לעצמי
בראש שגורמים לי לחוסר ביטחון לפני כול יציאה.
מבינה שזה באמת חוסר ביטחון מובהק בחיים וברגע שאני מתגברת,
אני מגלה שאני נהנית.
אז למה?
למה אני אכילה את עצמי בכול כך הרבה רגשות לא נעימים ולא
טובים?
למה לפחד מהטוב ולא לתת לו מקום בחיי החדשים?
למה להרגיש שהוא רע בשבילי?
לא חבל לא לתת לו מקום? אפילו הכי קטן?
כנראה שלא.
עדיין מתקשה להכיל
טוב יום אחרי יום.
מרגישה שבמקום להחיות הוא הורג אותי מבפנים וגורם לקריסת
מערכות.
זה טוב לחיות אבל בהדרגה.
לאט. שלב אחרי שלב. לא במכה.
מתקשה לנשום ולהרגיש טוב.
רוצה את הרע אבל יודעת שעכשיו עובדת על רגשות טובים
וחיוביים.
האם אצליח לא להישבר ואעבור את המבחן שלב אחד נוסף בדרך
לחיים טובים יותר?
' עד שלא אנסה לא אדע'. משפט מוכר.
משפט מפחיד שטומן בחובו הרבה מסתורין ובעיקר הרפתקה אחת גדולה מלאת פחדים, התמודדות
עם העולם הגדול והמון התרגשות.
אז טוב לחיות?
כנראה שכן.
טוב לחיות.
~~~~~~~~~~~~~~
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
