זאת מלחמה!
שיחות הנפש נגמרו.
השקט עבר.
הייתי נחמדה מספיק זמן.
נתתי לכולם לשלוט ולקבל החלטות על חיי.
כאן זה נגמר.
דוחקים אותי לפינה. לא נותנים מרווח נשימה ובריחה.
רוצה לכעוס ולהרוג. לצרוח שיעזבו אותי במנוחה ויתנו לי
להחליט על החיים שלי.
פסקו הדיבורים וכולם שינו עמדה.
עברו מדיבורים למתקפה כללית עליי.
מציבים מולי את מראת החיים של המציאות כמו שהיא-לצאת
לעבוד.
הנפש שלי לא מוצאת מנוחה. היא כועסת. רוצה לקום ולהתנגד.
אבודה וכועסת יותר מדיי זמן.
הולכת עשרה צעדים אחורה בניסיון לברוח. להתחמק מהמתקפה
הזועמת של כולם.
אין לי אוויר. נחנקת מדמעות.
מה כולם רוצים ממני? למה הם דוחקים לפינה ולא מרפים? למה
לוחצים ולא עוזבים?הם לא מבינים שהם לא יכולים להכניע אותי? לא אכנע להם! אשיב
מלחמה נגדם!
הם לא יכולים להכריח אותי לצאת לעבוד!
זאת מלחמה!
הם מנסים לגרום לי לעשות דבר אחד בזמן שאני מתרחקת ומחליטה להפסיק לשתף פעולה עם התוכנית שלהם-
לגרום לי לצאת לעבוד בניגוד לרצוני.
נמאס לי ללכת אחרי כולם ולא לעשות מה שאני רוצה!
למה לי?
למה להיכנע להם? להקשיב להם?
ואולי הם טועים?
מנסים לדחוק אותי
בכוונה ובסוף הכול יתפוצץ להם בפנים, והם
יבינו שטעו.
טעות חמורה להכעיס ולדחוק אותי לפינה.
מפסיקה לשתף פעולה.
יודעת שהם צודקים אבל זאת לא דרכי. זאת דרכם.
לא רוצה ללכת בדרך שלהם.
רוצה ללכת בדרכי. בזמן שלי. למצוא את המקום שמתאים לי לבדי.
ועכשיו זה לא נראה באופק.
מעסיק את מחשבותיי ומונע ממני לעשות את מה שאני באמת אוהבת-לכתוב.
למה חשוב כול כך לעבוד? למה לא ליהנות עוד קצת מהחיים?
לא רוצה הסברים!
רוצה תשובות!
רוצה לכתוב ולא לעשות שני דברים בו זמנית.
למה זה לא אפשרי!?
לא מתכוונת להיכנע ולוותר!
זאת מלחמה! ואני אנצח! אעשה את מה שאני רוצה ולא את מה שכולם רוצים!
אלה החיים שלי וזאת מלחמה!
אני מול כולם!
אני חזקה! אני יודעת! והם יראו את זה!
המפלצת בתוכי מקשה על נשימותיי. מפצירה בי להיאבק בהם חזרה.
זאת אעשה. אני מבטיחה. לא ארים ידיים עד שכולם יסתמו את הפה ויניחו לנו לנפשנו.
אני לא נכנעת!
הם לא יכולים להיאבק בי לאורך זמן.
אשיב מלחמה!
זאת מלחמה!
~~~~~~~~~

