חסרת כוחות
זה מתחיל בצריבה חדה וכואבת בגרון.
התחלה של שפעת אולי?
ונגמר בתחושת הבסה מוחלטת.
עומדת מול המראה, בוהה בדמותי חשבתי שאני הרבה יותר חזקה
מזה! לא יכול להיות שכולם הביסו אותי! לא יכול להיות!
אש הלהבה הבוערת שבי, כבתה.
הרצון להילחם בחזרה מול כולם, נעלם.
מרגישה מובסת ומנוצחת.
נלחמתי. ניסיתי. אך הם הכריעו אותי.
בגללם אני חולה.
בגללם הגרון שלי כואב.
מה קרה לגוף שלי? איפה כוח הרצון להשיב מלחמה?
למה הוא מאותת לי שנגמרו לו הכוחות להילחם בחזרה?
למה הוא לא חזק כפי שהיה קודם לכן? אני לא מבינה.
הכוחות נטשו אותי.
אין בי רצון לקום ולהילחם שוב.
הצריבות בגרון מכאיבות. מתקשה לנשום ולבלוע.
הכדורים הקטנים והאדומים מייבשים את גרוני ומכאיבים לו.
הוא צורב , חד וכואב.
זה הדבר האחרון שהייתי צריכה עכשיו- להיות חולה.
ועוד בגלל מי!?
חשבתי שאני הרבה יותר חזקה מזה.
נראה שטעיתי. שוב.
המרדף שלהם אחריי, הכריע אותי.
נתתי לגוף שלי להיכנע ולהכניס לתוכו מהאוויר חיידקים לא
בריאים.
אולי זה מגיע לי.
אולי לא נלחמתי מספיק על העקרונות והרצונות שלי.
אם הייתי נלחמת עוד קצת, לא הייתי חולה עכשיו.
אין לי כוח יותר להילחם.
הכול כואב לי ורוח הלחימה עזבה אותי.
הגיע הזמן לנוח קצת ממלחמות.
לתת לגוף קצת מנוחה.
שותה תה חם ולוקחת כדורים.
המחשבות שותקות. גם הלב לא משתגע יותר מדיי.
הגוף נח. לא חושב ולא עובד.
כול טיפת כוח שהייתה בגופי, נעלמה.
הם הצליחו להכניע אותי. שברו את רוחי.
הובסתי בקרב.
לא מוצאת בתוכי את הכוח לקום ולהילחם בחזרה.
דיי.
מספיק.
לא עוד מלחמות.
רוצה לנוח קצת על ענני השקט הלבנים שמרחפים בראשי.
לתת להם לסחוף אותי הרחק מכאן.
הגיע הזמן.
מרגישה חסרת כוחות.
זהו.
הגיע הזמן לפרוש למנוחה ארוכה של כמה ימים.
פשוט לנוח.
ולחזור בכוחות מחודשים.
~~~~~~~~~~~~~~~
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
