הילחם בי
עומדת מולך ולהבת האפלה מקיפה אותך.
עומדת כשבידי חרב כסופה , מוכנה להשיב מלחמה.
ליבי הולם.
החרב ניצבת בקו ישר מול ליבך האפל. מוכנה לחדור ולהרוג.
רוח קרה מנשבת סביבנו, מעצימה את כוחך האפל ואת אומץ ליבי, מולך.
גופי יציב.
לא מפחד.
אני נחושה לנצח.
אתה מתחיל להתקרב ומביט בי בעיניים קרות מקרח.
מקפיא אותי על מקומי.
אני לא מפחדת!
נשארת על מקומי ומחזקת את אחיזתי על החרב הכסופה.
יודעת שזאת הנשימה האחרונה שאקח אם אתן לך לנצח.
אז לא אהיה האחת
שתסלח או תוותר לך.
לא תכניע אותי בעזרת שום כוח שבעולם.
האפלה תעלם והאור יתפוס מחדש את מקומו עמוק בתוך ליבך הקר.
אתה ממשיך להתקרב והאפלה הופכת אותך לאדם קר וחסר רחמים.
אני לא רוצה להרוג אותך. בבקשה אל תגרום לי לעשות את זה.
מביטה בך ולא רואה שום סימן לטוב לב.
האם אוכל להציל אותך בזמן לפני שהזמן שלי ייגמר?
ידך החזקה נוגעת בחרבי.
מרגישה את הכוח ומנסה להתנגד.
הקור דוקר את אצבעותיי והן קפואות וכואבות.
החרב מתעגלת לתוך עצמה בקלות.
אתה חזק אפילו יותר ממה שחשבתי . זה מפתיע אותי.
חלק מלהבה שלך משנה כוון
לכווני.
היא מנסה לקחת גם אותי.
האם זה מה שאתה רוצה? שאצטרף אלייך ואוותר על המאבק בחיים שלי?
לרגע , זה נישמע
כמו רעיון טוב.
הרוח הקרה ממשיכה לנשב.
רק אני והוא שם.
עיניו הלבנות , חסרות האישונים , מביטות היישר לתוך עיני
הרועדות.
מתחילה להרגיש את הרעד בגופי, רגליי וידיי ואני מאבדת אחיזה
בחרב.
הוא מחייך חיוך קר ואפל.
דפיקות ליבי מאיצות בחוזקה ואני מתקשה לנשום.
קר כול כך. והאפלה חזקה ממני.
מה עליי לעשות?
ידו עוזבת את חרבי המנוצחת והוא מעביר אותה על לחיי
בעדינות.
מבקש ממני לוותר ולתת לו לנצח. להודות בתבוסה.
לא! אני לא מוכנה להפסיד! עדיין לא נלחמתי. לא נתתי את כול
מה שיש לי!
אני מקשיחה את פניי ומסיטה את ידו מפניי בהינף יד.
הוא נרתע צעד אחד לאחור וחיוכו הקר, נעלם.
זה עוד לא נגמר יצור האפלה!
בוא ונסה
בוא ונסה
להילחם בי!
~~~~~~~~~
