הדמעות באות
בערב, כשכולם הולכים
, ואני נשארת לבד בבית,
הדמעות באות.
מרשה לעצמי לבכות.
מרשה לעצמי להיזכר ולבכות.
מרשה לעצמי להתפרק בדמעות עד הסוף.
רק אני בוכה.
אף אחד לא יודע.
אף אחד לא רואה.
אף אחד לא שומע.
אני לא מושלמת.
מעולם לא הייתי.
דמעות הן סימן לחולשה. אסור לבכות מול אנשים.
אסור להראות חולשה מול אנשים שמכירים אותי.
זה יהרוג אותי.
הזיכרונות כואבים, דוקרים את הלב שלי, גורמים לדמעות לבוא.
אני לא יכולה לעצור את זה.
אני מתפרקת.
קשה לי לבד וקשה לי בחוץ.
קשה לי עם אנשים וקשה לי עם שינויים.
זה יותר מדיי בשבילי.
הדמעות באות.
הן זורמות כמו נחל זורם.
קשה לי לאכזב.
אני רוצה לרצות את ההורים שלי אבל מאכזבת אותם.
הם מצפים שאצא החוצה ואמצע עבודה.
אתנדב, משהו, כול דבר. רק שאצא.
הם רואים רק את
החיצוני. לא את הפנימי.
מבחוץ הכול בסדר.
מבפנים אני משתגעת ומתפוצצת.
הפחד והחרדה משתלטים רק מהמחשבה שאצטרך להיות בסביבת אנשים.
אני לא יכולה לעשות את זה!
למה לעזאזל אף אחד לא מבין את זה!?
איך אני אסביר להם שזה בלתי אפשרי!?
שזה לא ילך!?
מרגישה שאני הולכת לאיבוד בעניין הזה בכול פעם מחדש.
בקושי נושמת.
הדמעות באות. חונקות. מקשות על הנשימה.
דיכאון ועצב משתלטים עכשיו.
תסכול אולי...
אני לא יודעת מה לעשות.
אני לא מושלמת. אף פעם לא אהיה.
הדמעות באות.
~~~~~~~~~~
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
