my cold evil world!

הכאב מדבר

 הוא נמצא בתוכי.

פיזי ונפשי.

רוצה להישאר במיטה ולא לקום ממנה.

לטבוע בזיכרונות מרים וכואבים שלא יובילו אותי לשום מקום.

רוצה שיפסיק לכאוב לי.

כול כך כואב לי ורע לי ואני לא רוצה לצאת מהבית.

רוצה להירקב במיטה ולא לקום ממנה.

מה מחכה לי שם בחוץ?

מי מחכה לי שם בחוץ?

הכאבים בבטן הורגים אותי.

מתישים אותי.

מסתבכת עם השקר הקטן של עצמי.

שיצרתי לעצמי אתמול בראש כדי להרגיש טוב.

כשכואב לי, אני לא חזקה כמו שאני רוצה להרגיש.

כשכואב לי אני רוצה לצרוח.

כשכואב לי אני רוצה למות.

להפסיק לחיות.

כשכואב לי הכול רע לי.

כשכואב לי אני חסרת כוחות לעשות כול דבר.

כשכואב לי אני מתייסרת מכאבים.

כשכואב לי אין לי חשק לחיות

כשכואב לי אני לא מרגישה טוב.

כשכואב לי הכול שחור ואין לי טעם לחיים האלה.

מתיי הכאבים האלה ייפסקו כבר!? אני כבר לא יכולה יותר לסבול את זה!

בקושי נושמת. בקושי חיה.

לא שמחה.

כואב לי ומרגישה כמו זומבי מהלך.

רק שיפסיק לכאוב לי.

שיסתיים הכאב .

שטיפת אנרגיה לחיים האלה, תחזור אליי.

אני מותשת. עייפה, גמורה, עצבנית, חסרת סבלנות.

חם לי ורע לי בכול הגוף.

מספיק!

לא יכולה לסבול את הכאב הזה יותר!

וזה רק מחזור ארור בכמה ימים חמים ארורים!!!!

לעזאזל!!!

שיגיע יום שלישי. שייגמר כבר  המחזור המקולל!

שייגמר, אני אחזור לחיות ולדבר בהיגיון.

עכשיו לא מדברת עם אף אחד.

עצבנית, משתגעת מכאבים.

צורחת מבפנים, מתפרקת בדמעות מבפנים.

לא יכולה לחיות כשכול כך כואב לי.

נכנסת לדיכאון קל.

הכול שחור ואני נכנסת לאזור האפל כשכואב לי.

הכאב מדבר ואני נותנת לו יד חופשית להגיד מתוכי מה שהוא רוצה.

את כול מה שהוא רוצה שאני לא מספרת לאף אחד.

שאני משאירה הכול בתוכי ואף אחד לא יודע.

הכאב מדבר וזה בסדר.

הוא חלק ממני למרות שהוא מכאיב לי ומוחץ אותי מבפנים.

הלוואי שהוא ייעלם וייתן לי לחיות ולנשום.

הוא מכאיב לי בכול הגוף.

מוריד אותי על הברכיים, מתחננת בפניו שיקל עליי.

הוא לא מקל. מתעקש להכאיב לי.

מתעקש להקשות עליי.

אומר לי להתמודד כי הוא חלק ממני.

פאק!

פאק עם הכאב!

שילך להזדיין הכאב הארור!!

לא רוצה להרגיש כאבים יותר!!!

נמאס לי שכואב לי!

נמאס לי שחם וכואב לי בו זמנית!!

הכאב מדבר  בתוכי ויוצא מתוך אצבעותיי ולא מרחם עליי.

בעודי כותבת, אני נלחמת בכאב וחושקת שיניים חזק, חזק.

כואב לי ואני לא נושמת.

רע לי. ממש רע לי.

על כדורים נגד כאבים כדי לסלק את הכאב ולהקל על הבטן שלא מפסיקה לשגע אותי.

אני כול כך רוצה להפסיק לסבול.

שלא יכאב לי יותר.

רוצה לחזור למיטה ולא לצאת ממנה עד שהכאב יעבור. יחלוף.

יעזוב אותי בשקט. במנוחה.

שלא ישגע  אותי ולא יטריף אותי.

דיי! מספיק!!

שהכאב יסתום את הפה המזוין שלו ויפסיק להכאיב לי!!

אני לא רוצה לסבול יותר.

רוצה לנשום ולחזור לחיים.

לחזור לחיות כמו בן אדם.

הכאב מדבר והוא לא עוצר.

לא מרחם.

לא מקל.

לוחץ, דוחף, ודוחק בי להתמודד.

תסתום כבר! תניח לי! תפסיק להכאיב לי כבר!

אני רוצה לחזור לחיות ולנשום.

לחשוב בצלילות ולא מתוך כאב.

מתי זה ייפסק לעזאזל!?!?

אין לי כוח יותר.

אני מוותרת.

רק מחכה שהימים יעברו כדי שהכאב יסתום את הפה , ויניח לי לנפשי.

הלוואי שלא יכאב לי יותר.

~~~~~~~~~~~~~~~