my cold evil world!

אני בכוונה רושמת שזה סיפור מיני קל, למרות שעברתי עליו עכשיו כי אין בו הרבה מין.

וזה יצא יותר פראי ואגרסיבי ממה שהתכוונתי.

הכאב הרג אותי אתמול והייתי חייבת לשחרר את זה בסיפור בצורה פראית בלי לחשוב.

בסך הכול אני מרוצה ממה שיצא.

יצא פראי מאוד , יותר ממה שהתכוונתי.

5 עמודים.

קריאה מהנה לכולם

לשבור את הכאב

בדמיוני המעוות, הכאב הופך לאדם בשר ודם.

חיי ונושם.

בדמיוני הוא צבוע בצבע אדום עז ועיניו כחולות , והוא אזוק באזיקי מתכת  למיטה שלי.

ידיו האדומות מעל ראשו וכול גופו עירום מולי.

אני רק רוצה לרסק ולשבור אותו. שיפסיק להכאיב לי כול כך.

רוצה להפסיק לפחד ולהתעמת איתו , פנים מול פנים.

שיראה אותי ברגעיו האחרונים. שהוא לא יכול לשבור אותי ולהכאיב לי כמו שהוא רוצה.

אני בודקת שידיו כבולות חזק חזק.

שהוא לא יוכל לגעת בי ולהעיף אותי ממנו.

עיניו הכחולות נפערות והוא לא מבין מה קורה איתו ומה אני עושה.

'' אתה הכאבת לי, ועכשיו אני הולכת להכאיב לך!'' אני אומרת בסערה, מרגישה את המפלצת בתוכי שרוצה לקרוע את דופנות בטני , ולשבור את הכאב.

אני רוצה לשבור את הכאב  שמכאיב לי כול כך ומרסק אותי.

הוא מנסה לזוז אבל אני מתמקמת מעל איבר מינו האדום והזקור.

אני לא הולכת לגרום לו הנאה. הוא לא  הולך ליהנות.

אני הולכת להכאיב לו כמו שהוא מכאיב לי.

כמו שהוא תוקף אותי בכאבי תופת נוראיים עד שאני בקושי נושמת.

אני הולכת להכאיב לכאב.

שיסבול. שיכאב לו כמו שכואב לי עד שאני כמעט מתעלפת מרוב כאב.

אני כול כך רוצה לגרום לו לשלם על כאבי הייסורים שהוא מעביר אותי. שירגיש את הכאבים המטורפים שאני מרגישה.

שהוא לא יצליח לנשום מרוב כאב!

עיני החומות מתמקדות  בעיניו הכחולות.

האווירה סביבנו לוהטת ואני כמעט צורחת את הכאבים ואת כול הרגשות שאני מרגישה עכשיו, ברגע הזה.

אני לא הולכת לרחם עליו!

הוא לא מרחם עליי כשהוא מכאיב לי, אז אני לא הולכת לרחם עליו.

זה העונש שלו ממני.

הוא מנסה שוב לזוז ואני סותרת בחוזקה על לחיו האדומה '' תשכב בשקט כאב!'' אני נוזפת בו בחומרה ונועצת בו מבט קר וזועם.

'' מה את רוצה ממני? אני לא מבין'' הוא מנסה לדובב את המעשים שלי כלפיו.

אני מבליחה חיוך חצי גיחוך '' אני  רוצה להכאיב לך. שתרגיש את הכאב העז שאתה גורם לי להרגיש'' אני אומרת ללא רגש.

אני לא נחמדה הלילה. ממש לא.

מצוידת במפלצת שלי, שמתה לקרוע לכאב את הצורה.

וגם אני מתה לקרוע לו את הצורה.

לפרק אותו!

לרסק אותו!

לשבור אותו!

להרוג אותו!

שיפסיק להכאיב לי!

אני מורידה את ראשי לעבר צווארו האדום , ונותנת לו נשיכה הגונה וכואבת.

הכאב עוצם את עיניו, מתפתל וצורח.

מצוין.

'' תרגיש את זה'' לוחשת לו באכזריות ומעבירה את ציפורניי החדות על גופו, ומתחילה לחרוט קווים אדומים שבעתיד הלא רחוק, יהיו צלקות אדומות על גופו האדום.

הוא נאנק וממשיך להתפתל. לא יכול לברוח ממני גם אם  ירצה.

הוא חייב לסבול ואני חייבת להפסיק לגרום לו להכאיב לי.

לא יכולה  לסבול את הכאב יותר!

שיכאב לכאב. שיכאב לו! שירגיש מזה כשכואב לי.

הוא צורח כשאני מעמיקה  את השריטות על חזו שמהן ניגרות טיפות ראשונות של דם.

אני מלקקת אותן והוא נאנח.

אידיוט.

זה לא אמור להיות אקט מיני מהנה. הוא אמור לסבול!

על הטעות הזאת, אני דופקת לו עוד נשיכה חדה וכואבת בצד השני של צווארו.

מתנהגת ממש כמו חיה רעה ופראית. ללא גבולות.

משחררת הכול כולל הכול.

הוא שוב עוצם את עיניו וצורח.

אני מרימה את  ראשי וצוחקת '' מרגיש את זה?'' שואלת אותו  בשיא ההתקף הפראי שלי '' מרגיש את הכאב שלי!?'' ומתיישבת חזק על איבר מינו ומתחילה לעלות ולרדת בצורה חזקה.

רוצה לשבור אותו פיזית, גופנית ומינית  כדי שלא יוכל יותר לדפוק אותי ולהכאיב לי מתי שמתחשק לו.

הוא שלי עכשיו , ואני זאת ששולטת בו , לא הוא בי.

אני אראה  לכאב הארור הזה עם מי יש לו עסק.

שיידע  לא להכאיב לי בפעם הבאה.

שיזכור מה עשיתי לו הלילה , ויניח לי לנפשי.

אני מרגישה שהוא קרוב לגמור אבל אני לא נותנת לו לגמור.

הוא לא  אמור ליהנות הלילה.

אני רוצה שיכאב לו.

' שלא תעז לגמור! זאת לא הנאה! אני מכאיבה  לך לא מענגת אותך!'' צועקת עליו, וממשיכה לעלות ולרדת על איבר מינו בכול הכוח שלי.

חזק וכוחני. בלי רחמים.

עד שיישבר לחלוטין.

עד שיפסיק ליהנות ויבין שאיתי לא מתעסקים. בשום מצב.

שפתיו האדומות נצמדות אחת לשנייה וגורמות לכך שהוא נושך את שפתיו מרוב כאב.

מצוין.

הוא רוצה שאפסיק. מתחנן אליי בגופו ובעיניו שאפסיק.

אבל לא. אני לא מתכוונת להפסיק.

רוצה לשבור את הכאב . לרסק אותו. שיישא בתוצאות הכאב שהוא גורם לי.

שיבין שמי שגורם לי כאב, אני אגרום לו כאב בחזרה ולא משנה באיזו דרך.

אם מילולית או גופנית.

מילולית פוגעת בלב וגופנית פוגעת בגוף ומשאירה אותו מותש ומרוסק.

'' הספיק לך!?' שואלת אותו בצעקה ורואה שהוא פותח את פיו כדי לצעוק חזק יותר.

'' תצעק כמה שאתה רוצה כאב, אני אשבור אותך עד הסוף! שתפסיק להכאיב לי! הבנת!?'' צורחת וממשיכה לרכב על איבר מינו בחוזקה. לא נותנת  לו ליהנות, להתפוצץ ולגמור.

אולי אגרום לו להתפוצץ ולגמור מתוך כאב ולא מתוך הנאה.

אם אני לא נהנית כשהוא מכאיב לי, אז גם הוא  לא ייהנה כשאני מכאיבה לו.

זה הדדי.

הוא מכאיב לי אני מכאיבה לו.

הוא רוצה לשלוח את ידיו לעברי , אך נזכר שהוא כבול באזיקים למיטה שלי '' מצטערת כאב'' אני כמעט מרחמת עליו אבל לא.

אין רחמים במיטה שלי.

רק סבל וכאב.

אני שוב מורידה את ראשי ,והפעם נושכת חזק הרבה יותר את צווארו כך  שסימן שיני נחתם עליו ונישאר.

אני מחתימה ומסמנת אותו.

שיידע שהוא הכאב שלי. הכאב שלי שאותו אני שוברת כדי שלא יכאב לי יותר.

מרגישה שאני בשליטה מלאה ואני קרובה לרסק את נשמתו ולשבור את רוחו וגופו.

מרגישה שהוא מגיע לשיא שלו ואני גורמת לו להתפוצץ ולגמור בתוך עצמו.

לא אכפת לי מה הוא מרגיש.

ולא אכפת לי כמה כואב לו.

אני השגתי את המטרה שלי.

אני יוצאת ממנו ורואה שאיבר מינו הצטמק ונופל לצד שמאל שלו. חסר כוחות וחיים.

הוצאתי ממנו , בצורה חזקה ואגרסיבית מאוד , את כול המיץ והחיים שהיו בו.

עכשיו הוא לא יוכל להכאיב לי יותר.

אני מסופקת ושלמה עם מה שעשיתי לכאב הפרטי שלי.

עיניו עצומות והוא כבר לא צועק וצורח יותר.

הוא מותש.

לא שומעת את הדופק שלו פועם.

הוא בקושי נושם.

אני בקושי נשמתי.

נאבקתי בכאב שהוא ניסה לגרום לי, בזמן שרכבתי עליו.

אבל נשכתי אותו כמה וכמה פעמיים, רכבתי עליו חזק, ממש חזק, וסטרתי לו כשהעז להיאנח בזמן שליקקתי את טיפות את הדם מהשריטות שגרמתי לחזה האדמוני שלו.

אז עשיתי לו כמה דברים משמעותיים: סטרתי לו בחוזקה, נשכתי אותו כמה פעמיים בצווארו, שרטתי אותו בחזה, ורכבתי עליו בכוח עד שלא נישאר ממנו דבר.

עכשיו אני יכולה סוף סוף לנשום לרווחה.

השגתי את מה שרציתי ושברתי את הכאב שלי.

המפלצת הפנימית עזרה לי בכך שגרמה לי להתנהג בצורה חייתית יותר ממה שהתכוונתי.

היא הייתה שותפה לשבירה. גם היא לא סובלת כשכואב לה.

גם היא רוצה נחת ושקט מכאבים בדיוק כמוני.

שברתי את רוחו, נפשו וגופו בדיוק כמו שרציתי.

הוא למד את הלקח  שלו. בזה אני בטוחה.

מי שמנסה להתעסק איתי ולהכאיב לי... מקבל אותה במנה כואבת והרסנית הרבה יותר.

שלפתי את המפתח הקטן מכיסי ושחררתי את ידיו האדומות מהאזיקים, שנפלו ברפיון לצידי גופו.

גם הן חסרות כוח וחיים.

הכאב נראה שליו בצורה הזאת.

פניו רפויות, ידיו רפויות, גופו רפוי , אפילו איבר מינו רפוי, ונראה כמי שאין  לו כוח יותר לעמוד ולתפקד באקטים מינים אחרים.

למראה  הזה, אני מחייכת חיוך מנצח.

הוא לא יגרום יותר כאב לאף אחד.

גם לא לי.

אני יורדת ממנו ומחזירה את המפתח למקומו.

נושמת עמוק, בהקלה, ומשחררת את האוויר החוצה.

מרגישה קלילה יותר.  שלווה יותר.

ניצחתי את הכאב.

הוא לא יכאיב לי יותר.

לעולם.

~~~~~~~~~

אולי אני צריכה יותר להפוך את התחושות שלי לאנשים בכתיבה, כי ז היה ממש מעניין ומרתק להפוך את הכאב לאנושי ולשבור אותו תוך כדי כתיבה.

אולי אני יכולה לעשות דבר דומה לפחדים ולחרדות שלי.

להפוך אותם לאנושיים ולהתמודד איתם בכתיבה.

יהיה מעניין, לא? XD