אבל את התקווה ואת האמונה צריך לחפש בדברים הקטנים שאנחנו עושים- כשאנחנו קמים בבוקר, כשאנחנו יוצאים החוצה ומביטים אל השמש והשמיים ומבינים שעמוק בתוכנו, אנחנו כן רוצים לשפר את המצב. כן רוצים להרגיש טוב. כן רוצים למצוא דרך מילוט מהמצב הרעוע שלנו.
אנחנו לא רוצים להיכנע אבל זה קל ללכת לשם ולהיכנע.
כשאין יותר אמונה.
שכשאני קמה בבוקר, אני מבינה שיש עוד תקווה. אחרת לא הייתי קמה.
כשהבכי נרגע , אני רואה דברים אחרת ומבינה שאני יכולה להתחזק ולמצוא את עצמי מחדש.
זה אף פעם לא הסוף עד שלא נרגיש אותו עמוק וחזק בתוך הבטן.
כול עוד אנחנו נושמים , חיים וקמים כול בוקר,
יש תקווה ויש אמונה!
קל להיכנע להרגשה הרעה. לוותר, להרים ידיים.
להרגיש חסרי אונים מול המציאות הקשה.
אבל כשיש מסביבנו אנשים שמרימים ומחזקים,
אנחנו מתחזקים בעצמנו, ומבינים שזה לא הסוף.
שאנחנו עוד צעירים.
שיש לאן להתקדם ולהמשיך.
ושאסור אף פעם להיכנע ולוותר!!!
צריך ללמוד מכול נפילה ולדעת לקום בחזרה!
לא משנה כמה היקום והאנשים שבו, מנסים להוריד אותנו לתחתית!
אנחנו הרבה יותר חזקים מכולם!
וצריך להאמין בזה.
וכשאין יותר אמונה
צריך לקום ולמצוא אותה!
כי היא שם!
חזקה יותר מהכול!
וביחד איתה תבוא גם התקווה
ודברים יתחילו להסתדר
אם רק נאמין ונדע לעלות מכול נפילה.
ובנימה אופטימית זו אני כנראה אסיים את חודש אוגוסט המטלטל והלא יציב שלי מבחינה רגשית.
אני בעצמי עוד מנסה למצוא את המקום שלי איך להשתפר ואיך לעלות בחזרה מכול נפילה.
ואיך מכול בכי של התפרקות לעלות ולמצוא את הדרך שלי בחזרה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
