מפורקת
שבורה
הרוסה נפשית
לא יודעת איך להתחיל מההתחלה.
איך לקום ולעמוד מחדש.
אני מותשת
עייפה
ומשקרת לעצמי שהכול בסדר.
המילים שלי מחזקות אחרים ומעלות אותם למעלה. הם מקשיבים לי. לי.
אבל המילים שלי לא כנות ואמיתיות כלפי עצמי
אפילו הקול הפנימי וויתר עליי.
לא קם ומנסה לעודד אותי.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי יותר.
לא מסוגלת להתמודד עם שינויים וכול דבר לא צפוי משגע אותי. מטריף אותי.
אני אבודה בתוך עצמי.
מצליחה לעזור ולעודד אחרים, אבל את עצמי...
את עצמי אני משאירה קבורה עמוק בפנים.
לעצמי אני לא מצליחה לעזור.
את עצמי אני לא מצליחה לעודד.
אולי אני צריכה לפתוח עסק לעידוד אנשים.
שכול מי שקצת מדוכא ומרגיש אובדני שיגיע אליי ואני יעודד אותו ואגיד לו מילים מחזקות שיעזרו לו לקום.
ורק אני יעדיף לשקוע במצולות האפלות והקרות של תהומי ליבי החשוך.
אני בקושי נושמת.
כבר לא יודעת מה קורה איתי.
אין שקט פנימי או שלווה פנימית.
הכול גועש ומבולגאן
לא מסודר.
רועש מדיי.
לא יציב.
אני לא יציבה.
לא יציבה!!
הכול נראה כמו גיהינום ושוב אני בוכה.
מזה המצב הארור הזה!?
לבכות ולא לבכות!?
פעם כן ופעם לא!?
לא יכולה יותר!!!
אני פשוט מרוסקת!
מרוסקת!
מרוסקת!
מרוסקת!
מ-ר-ו-ס-ק-ת-!!!!!!!!!!!!!!
אני חייבת תודה ענקית לשני בלוגרים האחת מוכרת והשני חדש שרק הצהרייפם הצליחו לרגש אותי ולגרום לי לבכות רק כי האמינו במילים שכתבתי .
לא יכולתי לעצור את הדמעות ופשוט התרגשתי שהמילים שלי בשבילה היו אמיתיות חזקות וכנות והוא ראה את זה וריגש אותי בכך שהאמין במילים שלי אליה.
זה בחיים לא קרה לי שבכיתי מתגובות של בלוגרים אחרים לתגובה אחת שלי.
אז המון תודה!!
רגשתם אותי ושבר, אני שמחה לעזור לך תמיד!!!
שמחה וגאה בעצמי שאני יכולה לעזור לך לצאת מזה עם התגובות שלי שעוזרות ומחזקות אותך.
זה באמת לא מובן מאליו.
זה כיף. פשוט כייף.
הבלוג שלה- הבלוג שלו-
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=817077
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=856706