my cold evil world!

כשאני יוצאת החוצה , כמה שיותר מהבית, אני מרגישה שאני נותנת חופש לראש שלי, למחשבות, לתחושות בגוף, ללב שלי, לדאגות.

הכול משתחרר ונעלם בחוץ ואני חוזרת בתחושה רגועה יותר מאיך שיצאתי קודם מהבית.

וכשאני נמצאת בבית, בחדר, בין ארבעה קירות ( ביום החופש שלי) אני מרגישה שהראש שלי מתפוצץ מרוב כאב, טובע במחשבות, פחדים, דאגות, חששות, משתגע בתוך עצמו.

וכשאני יורדת למטה , לגינה עם שרי, הלחץ בראש משתחרר, אני נושמת אוויר, הפחדים הדאגות והחרדות נעלמים , נידפים לאוויר הלילה ואני חוזרת שקטה יותר.

בחוץ כאב הראש לא היה , ועכשיו כשחזרתי הוא התחיל שוב , כי התחלתי לחשוב ולדאוג לדברים שאני צריכה לעשות.

אז מה כול זה בעצם אומר?

שהראש שלי מתחיל להפנים שטוב לו יותר בחוץ מאשר בבית בין ארבע קירות לבנים וקרים שלא מדברים?

אם כן זה לא טוב!

אני אוהבת להיות בבית, בבית יש לי קצת שקט ומנוחה מהחוץ.

אבל מצד שני, כשאני בבית ונחה, הראש שלי מתמלא בדאגות, במחשבות אין סוף, בפחדים, בכול מיני חששות, והוא מתחיל לכאוב לי מרוב כול הדברים האלה.

אני מתחילה להתבלבל.

לא יודעת כבר מה יותר טוב לי-

להיות בבית או לצאת החוצה?

לנשום אוויר שמסלק את כול מה שעושה לי רע בראש או להישאר בחדר לבד עם עצמי?

קצת עזרה לסדר את מה שכתבתי, יעזור לי מאוד עכשיו!