'' אלוהים אדירים דיוויד!
מה קרה לך!? אתה מדמם!'' אני שומע צרחות מחרישות אוזניים.
מי צועק ככה את השם שלי בקולי קולות!?
הצרחה היסטרית.
מה קורה לי?
הכול נעשה מעומעם ושחור.
אני בקושי רואה מי נמצא לידי.
כול העולם שלי קרס.
אני על ברכיי, נמצא בתוך שלולית דם.
רגע! שלולית דם!? איך זה קרה!?
היא דקרה אותי או שאני עשיתי את זה לעצמי או שזה... עוד אחד
מהסיוטים שלי!?
אלוהים, אני משתגע!
'' דיוויד'' אני שומע שוב את השם שלי. הפעם בלחישה.
הגוף שלי רועד, ואני משתעל ומקיא דם.
לא מסוגל לראות, לא מסוגל לנשום, לא מסוגל לעמוד על רגליי,
לא מסוגל לדבר.
לא מסוגל לעשות שום דבר פיזי.
'' כואב לי...'' אני מלמל בכאב , ומנסה לחפש דרך מילוט.
משהו להיאחז בו.
'' אני ארפא את הכאב שלך'' אני מצליח לשמוע את הקול החם
והמלטף של מליסה, מדבר אליי.
'' אבל את הכאב שלי!'' אני מצליח בקושי לצעוק, מרגיש את
הצריבה המרה באזור הדקירה.
'' אני ארפא אותך'' היא חוזרת על מילותיה כאילו הן הבטחה
לבאות.
'' כואב לי... כול כך כואב...'' אני מיילל כמו ילד קטן
ואבוד.
'' זה בסדר'' היא לוחשת לי בעדינות.
'' תעופי מכאן... לכי... את מכאיבה לי!'' הדם בגרוני חונק
אותי, ואני שוב משתעל ,\ומוציא אותו החוצה.
אני לא מבין למה אני מתנהג ככה.
למה אני אומר לה את המילים הכואבות האלה.
למה אני מגרש אותה?
היא אהבת חיי. איך אני יכול לגרש אותה?
אלה אם כן... זה לא אני שמדבר!
אלה הכאב מהדקירה , מדבר במקומי.
עכשיו אני מבין.
'' אל תגרש אותי דיוויד'' הקול שלה מתחיל לדעוך ולרעוד ''
אני יעזור לך. אני ארפא את הכאב שלך. רק תן לי לעזור לך. בבקשה...'' אני מרגיש את
ידיה החמות והטובות על פניי.
מבטיחות להיות שם בשבילי ולעזור לי.
האם אני מוכן לתת לה לעזור לי?
מוכן שהיא תרפא אותי מהכאב שלי?
'' איך תעשי את זה?'' אני שואל ונחנק מהמילים שלי עצמי.
היא מחייכת לעברי '' קוסמים טובים לא מגלים את הסודות
שלהם'' וקורצת לי בשובבות.
מליסה היא קוסמת? איך לא ידעתי את זה?
המחשבה לא הגיונית בראש שלי.
לא מסתדרת לי.
הכול לא מסתדר לי עכשיו.
היא עוזבת את פניי, יורדת אל חזי, ולבסוף רוכנת אל בטני,
למקום הדקירה.
אני שומע אותה נוהמת כמו חית טרף שגילתה את הטרף שלה.
מה היא זוממת? מה היא הולכת לעשות לי?
המחשבה גורמת לגוף שלי לרעוד בפראות, ואני שוב משתעל,
וטיפות דם ניתזות, ועפות על שערה וגבה של מליסה.
מכתימות אותה בדם המלוכלך והכואב שלי.
'' הכול יהיה בסדר'' היא מבטיחה לי, חושפת ניבים משוננות
וחדות, ונועצת אותן חזק בבטן שלי.
אני עוצם עיניים , ופולט צרחה קטנה משלי.
'' מה את עושה לעזאזל אישה!?'' אני רוטן בעצבים, ובו זמנית
מרגיש שאני נשאב לתוך משהו נעים ומרגש.
לתוך משהו מעורר ומסעיר.
'' אני מרפא אותך'' היא אומרת ואני מרגיש שאני מאבד חיים.
שכוח החיים עוזב אותי.
מה לעזאזל היא עושה
לי!? אני לא מבין!
'' זה תכף ייגמר'' היא ממשיכה לקחת ממני חיים , וכשהיא
מסיימת, אני נופל, קורס על רגליי, עיני
נעצמות, והעולם משחיר. מתכסה באפלה מוחלטת.
כמה שעות לאחר מכן, אני מתעורר בבהלה, ממשש את מקום הדקירה,
ורואה שאין דם.
אני חי!
אני נושם!
אני שוב רואה, הפצע נעלם! הכול בסדר!
אני חי!
איך זה קרה לעזאזל!?
מה אני השתגעתי!? דמיינתי הכול!?
שוב הכול היה בראש שלי!?
איזה טירוף אלוהים...
'' מרגיש טוב יותר?'' מליסה שואלת ומחייכת אליי חיוך שובבי
כמו שאני אוהב.
אני מסתכל עליה מוזר, מסתכל עליה בהלם '' עכשיו כן...''
ואני פשוט לא מבין מה קורה איתי יותר.
באיזה עולם אני חיי.
האם אני מדמיין הכול? זזה הכול בראש שלי?
אני לא מבין יותר שום דבר
'' אני שמחה לשמוע'' היא אומרת , ונותנת לי נשיקה קטנה
בלחי.
מקפצת לה בחינניות ובשובבות לעבר המטבח.
יש איזשהו סיכוי שבעולם, שאני אצליח להבין מה לעזאזל עובר
עליי?
שאצליח להבין את עצמי? אותי? את מליסה!?
יש סיכוי כזה או שבסוף יצטרכו לאשפז אותי בבית חולים לחולי
נפש?
אני מקווה שהיום הזה לא יגיע.
אני ממש לא רוצה להיות שם.
אני מביט על מליסה, וכשהיא חוזרת , דמעות בעיניה.
'' מה קרה?'' אני שואל אותה.
'' בקרוב אצטרך להחליט'' היא מייללת והקול שלה רועד.
'' תצטרכי להחליט לגבי מה?'' אני מנסה לדובב אותה.
'' האם ללכת ביום ראשון לקבוצה או לא'' היא אומרת.
'' אל תחשבי על זה עכשיו, בסדר? נדבר על זה מחר'' אני מרגיע אותה, היא מתיישבת לידי , ואני מלטף קלות
את שערה השחור. מגרד ממנו כתמי דם.
'' בסדר'' היא אומרת בקול קטן , ומשעינה את ראשה על כתפי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
