אז הגעתי מוכנה לקבוצה והייתי בהיי כול כך מטורף, שפשוט לא נרגעתי, וצחקתי המון, ממש המון, והתנהגתי קצת כמו סוס, ורצתי בחוץ, שיחררתי אנרגיות.
לא יודעת למה התנהגתי ככה.
אולי כי פשוט שמחתי שאנחנו שוב בהרכב ממש מלא (מפגש 12 אחרי שהינו במצב הזה במפגש 9).
והיה מטורף!!
היו כמה רגעים שעמדתי ,כי לא יכולתי לנשום ולהירגע,זה היה פסיכי!
לא הצלחתי לעכל שאנחנו 7 אנשים בקבוצה!
ממש קבוצה מאוחדת ושלמה!!!!
מה שקצת הפריע לי , ומה שדניאל אומר ש' אני לא מרכז העולם', זה הורג אותי!
כי ברגע שמצטרפים עוד אנשים, כולם מדברים ומשתפים, ואני נבלעת.
אני לא יכולה לדבר.
אין לי את המקום שלי להיכנס ולהגיד את מה שאני עברתי השבוע.
אז אני אומרת לעצמי ' אוקיי. תניחי בצד את מה שעברת השבוע, ופשוט תקשיבי לכולם. מה שעברת כבר לא חשוב. חשוב יותר מה שכולם מדברים'.
ורציתי לספר על השבוע שעברתי, שהתרחקתי מכולם ולא נפגשתי עם אף אחד ולא דיברתי אף אחד, והיחידי שידע מה עברתי , היה רן.
רק איתו הצלחתי לדבר השבוע על מה שעברתי.
ושרציתי קצת זמן לעצמי וביליתי עם עצמי, עשיתי הכול רק כדי לא לחשוב על הקבוצה ועל דניאל.
ובאמת באתי חסרת פחד לחלוטין.
ישבתי עם כולם והשתוללתי וצחקתי והשתחררתי ורצתי בחוץ עד שכולם הגיעו.
תסכל אותי פשוןט ששעה וחצי כולם מדברים, ואני יושבת, מקשיבה, מתאפקת לא לדבר ולשתף, ואני נקרעת ואין לי הזדמנות לשתף את מה שעבר עלי כי זה לא חשוב.
כלומר זה חשוב, אבל באותם רגעים שרן העלה את הנושא שאנשים טובים ואיכותיים יורדים מהארץ כי לא טוב להם כאן, הנושא נפתח לדיון, ועד סוף המפגש בערך, דיברנו רק על זה.
על הנושא של ירידה מהארץ ואנשים שעוברים מכאן לחו''ל וחוזרים, ועוברים כי רע להם כאן, והם לא מצליחים למצוא את עצמם כאן.
אז אני בנושא הזה לא דיברתי הרבה.
רק אמרתי שאין כמו הבית, וישראל היא הבית שלי.
אגב, גם אלמוג לא דיבר כמעט בכלל.
עשינו בהתחלה סבב של הצגה (כול אחד הציג את עצמו, שם, גיל, עיר מגורים, ומשהו אישי על עצמו)
ואני הרגשתי כמו בסדנת כתיבה ביום שישי , שאני צריכה להציג ולספר על עצמי בפני אנשים חדשים שמגיעים.
מה שמדהים היה, שאלמוג סיפר (הוא מגמגם ואמר שהגמגום התחיל אצלו ככה פתאום בגיל 4 ושהוא הולך לקלינאית תקשורת)
שבבית הוא לא מגמגם בכלל.
ובחוץ הוא עדיין מגמגם קצת.
וכנראה שזה פשוט עניין רגשי של ביטחון אולי.
ושברגע שהוא ירגיש בנוח ובביטחון בקבוצה, גם בקבוצה זה יעלם לו.
בכול מקרה, כול אחד הציג את עצמו, ואני ממש שמחתי שהיינו שוב כול הקבוצה ביחד אחרי שני מפגשים.
והיה כייף. באמת.
כולם דיברו, דניאל ורן אני חושבת היו ממש בדו שיח.
אני נבלעתי ממש.
הרגשתי כמו במפגש התשיעי שאני צוחקת המון, ופשוט יושבת ומקשיבה לכולם, ואין לי מקום לדבר על מה שאני עברתי.
זה כזה , אני אומרת לעצמי ' עכשיו לא מדברים עלייך. אף אחד לא מספר את מה שעבר עליו, אז פשוט תקשיבי ואל תדברי'.
וכולם פשוט היו עסוקים בנושא שרן העלה וזה היה בסדר גמור! באמת.
עצוב באמת לדעת שאנשים טובים ואיכותיים יורדים מהארץ כי לא טוב להם כאן.
אני בחיים לא יעזוב את הארץ שלי, לא משנה כמה רע וכמה קשה כאן.
זה הבית שלי לכול דבר.
אין לנו מקום אחר.
בסוף המפגש, רן שאל אותי אם אני בסדר , כי עצמתי עיניים ונשמתי המון, אז אמרתי לו שאני בסדר.
אבל בסוף בסוף פתחנו קצת את הנושא שאני מרגישה תסכול שלא היה לי את המקום שלי לפתוח ולדבר כי פשוט לא מצאתי את הרגע שאני יכולה לספר מה עברתי השבוע.
ואז דנית אמרה שכול חברי הקבוצה צריכים להיות רגישים אחד לשני
כמו שרן היה רגיש ליונתן כשהוא ראה שמשהו עובר עליו והוא הרגיש אפתיה כלפיו.
וכמוני שהוא שאל מה קורה איתי.
ואדר אמר שיש אפשרות שאם אני רוצה לדבר על משהו בקבוצה, אני יכולה לשלוח להם בהודעה על נושא שאני רוצה לפתוח , והם יחלקו את הזמן הזה כך שאני אוכל לדבר ואחרים גם יוכלו להגיב.
אבל את המפגש שקרה היום, ממש לא תכננתי!
כלומר ידעתי שיונתן ומגל ורן ודניאל באים.
לא ידעתי שגם עידן יגיע ושיצטרף בחור חדש.
וחשבתי שאוכל ישר לפתוח בנושא שציתי לדבר עליו, אבל היו לי כול כך הרבה אנרגיות לשחרר, וצחקתי המון, שכבר וויתרתי על הרעיון לשתף את הקבוצה במה שעברתי השבוע בגלל דניאל.
אז בקטנה זרקתי לדניאל ' אתה לא מבין מה עברתי השבוע בגללך'.
והוא כזה אמר ' מה באמת? אני עד כדי כך משפיע עלייך?'
ואני עניתי ' כן' ואדר הסכים איתי.
אבל מכאן והלאה, פשוט לא הייתה לי הזדמנות לפתוח את הנושא.
היה לי כייף , באמת, נהניתי, ושמחתי ולמדתי להניח את עצמי בצד ולהקשיב לאחרים כשהם מדברים,
אבל יצאתי בתחושה של אכזבה ותסכול בכול זאת , שרציתי לשתף ולספר, אבל לא יכולתי כי זה היה משהו אישי שלי שעברתי שלא היה קשור בכלל לנושא שעליו הקבוצה דיברה.
בכול מקרה, רן נתן לי טרמפ הביתה וזה היה כזה מאגניב!!!!
פעם ראשונה שנסעתי ברכב עם מישהו שהוא לא ההורים שלי.
ולא פחדתי! להפך, ממש נהניתי לנסוע עם רן! גאד! הוא כזה מאגניב ורגיש! וממש חמוד!
הסענו גם את יונתן לרכבת, ומשם המשכנו לבית שלי, ונקרענו מצחוק!!! הוא עשה לי חיקויים של יונתן ושל דנית ושל אדר ושל דניאל, ופשוט נקרעתי מצחוק!!!
היה לי כול כך כייף לנסוע איתו!
ואז דיברנו על זה שאולי נעשה משהו השבוע.
שיום שלישי וחמישי פנויים לי ושאפשר להיפגש מתי שנוח לו- ערב או בוקר.
אני מעדיפה בוקר, אבל אם יש לו רכב , אז ממש אין בעיה לעשות גם משהו בערב.
וראשון הבא....
אההה...
הוולנטיין דיי!!!!!!!!!!!!!!!! *____*''
אני מתכננת להגיע בשמלה ולהדהים את כולם!!!!!!
ואני מקווה שהבנים או אחד מהם או כולם נצא לאנשהו, ואני אזכה לחוויה מתקנת של שנים של שנאה וכעס ומרירות ליום המקולל הזה בשנה!
אז למרות שיצאתי חסרת מילים מהקבוצה, ולא זכיתי לשתף במה שעבר עליי,
אני כן לומדת להתחזק ולמצוא כוחות פנימיים לשים את עצמי בצד, ולשם שינוי לא להיות ' מרכז העולם' כמו שדניאל תמיד אומר לי, ולהקשיב לכולם.
זה אומנם הורג אותי שאני נבלעת ולא מצליחה לדבר , ואני מתאפקת, אבל בסדר.
זה חלק מלדעת איך להתנהל בתוך קבוצה.
לא תמיד לדבר על עצמי אלה להקשיב לאחרים.
ולתת את דעתי (אפילו את זה לא הצלחתי לעשות) את הנושא המדובר.
אז לסיכום, היה מרגש והיה כייף, וזכיתי לטרמפ הביתה ברכב של רן, ואני בעיקר מחכה למפגש הבא! כדי לבוא בשמלה!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
