my cold evil world!

מתפרקת לחתיכות  לאט לאט

הגוף רועד,

עייף,

מותש,

הלב סוחב רגשות מעורבים, והתרגשות רבה משלושת הימים האחרונים.

המחשבות מעורבות גם הן.

הרבה קרה איתי בשלושה ימים  תמימים.

מנסה לנוח אבל לא מצליחה.

אוספת לעצמי הרבה אירועים,

ועוד הרבה מתוכנן לשבוע הקרוב.

הגוף לא עומד תחת הלחץ והמתח.

הוא מתפרק לאט לאט.

העייפות משתלטת על הגוף שלי,

מרגישה שאני מתפרקת  לחתיכות לאט לאט.

לא עומדת בעוצמת הלחצים והרגשות שאני סוחבת איתי.

אף אחד לא יבין  מה אני מרגישה.

מה עובר עליי.

אין לי למי לספר את מה שאני מרגישה.

אני שוב לבד במערכה.

כרגיל.

הלב רוצה להתפוצץ ולצרוח.

הגוף מת ליפול למיטה ולהפסיק לתפקד.

לא יודעת איך אצליח לעבור את השבוע העמוס ביציאות שלי.

בשפה אחרת זה נקרא- חיים.

בשפה שלי זה נקרא- מוות.

מות אין סופי שלא נגמר.

אני מתפרקת לחתיכות לאט לאט

בסוף לא יישאר ממני כלום.

שום פיסת חיים לא תישאר ממני.

כבר עכשיו אני בקושי חיה.

בקושי נושמת.

סוחבת רגשות וגעגועים.

סוחבת שאלות ומחשבות.

סוחבת  תחושות וחלומות לא נעימים.

סוחבת את כול מה שקרה לי בשלושת הימים האחרונים על הגב שלי.

קורסת תחת הלחץ , ורוצה להתפרק.

לבכות.

לצרוח.

לברוח!!!!

כול דבר רק לא להרגיש את מה שאני מרגישה עכשיו!

אני רק יודעת דבר אחד-

אני מתגעגעת.

מתגעגעת אליו...

~~~~~~~~~~~

זה לא הקטע שרציתי לכתוב.

רציתי לכתוב משהו אחר.

אבל כשירדתי למטה, הכלבה שלי שמעה פיצוץ קטן , ברחה מהגינה במהירות, רצה לכבביש  (אני רצתי אחריה לכביש בלי לחשוב על המכוניות ולא היה אכפת לי להידרס רק שהיא לא תידרס) וכשעליתי הביתה , הייתי בסערת רגשות שפשוט כתבתי את הקטע שעכשיו אני מעלה.

אבל עדיין יש בתוכי רגשות שאני צריכה לפרוק ואני לא  יודעת מה לעשות איתם  או למי לספר או את מי לשתף.

אין לי.

פשוט אין לי.

אף אחד לא יבין.

הולך להיות לי שבוע עמוס וממש מתיש,

והיום היחיד שיהיה לי בו מנוחה זה יום שבת.

ולמה?

כי מחר אני נפגשת עם חברה שלי בצהריים,

רביעי בבוקר אני בחווה ובערב אני חוזרת לרכב (סוף סוף)

חמישי אני הולכת לים וכנראה שאני אלך לים עם יונתן (חבר של רן).

ושישי בבוקר  יש סדנת כתיבה בנושא- הקולות שבתוכנו.

כול האירועים האלה הם דברים טובים ומשמחים ומרגשים שקורים.

אני פשוט מפחדת ולא יודעת איך אצליח לשרוד את השבוע העמוס המתיש והמלא  הזה.

אני מרגישה שבזמן האחרון אני עושה יותר מדיי דברים, ואין לי זמן לעצמי לעצור רגע ולהבין מה הולך איתי.

מה אני מרגישה.

מה קורה איתי.

מרוב יציאות ואירועים, כול התחושות והמחשבות  והרגשות מסחררים אותי ומתערבבים אחד בשני, ואני לא יודעת מה אני מרגישה, מה אני חושבת, מה עובר עליי.

הכול  מהיר ומבלבל מדיי.

אני פשוט משתגעת!!!

ואני בעיקר שונאת שהורסים לי רגעים יפים בשיחות רציניות על רגשות.

הלוואי שהייתי חוסמת את הלב שלי והופכת אותו לאבן.

ככה  לא הייתי מרגישה שום דבר לאף  אחד!