טוב, אז חזרתי היום לקבוצה, דפקתי הופעה מה שנקרא וקצת הייתי לחוצה ומתוחה ולא ידעתי מה יקרה איתי נפשית ורגשית כשאני אגיע.
אז כול הדרך דיברתי עם עצמי ואמרתי לעצמי ' דמייני שאת מלכה שחזרה מחו''ל לתל אביב' וככה זה המשפט שהתנגן לי בראש כול הדרך לקבוצה, וזה עזר לי לשיפור ההרגשה ונרגעתי יותר.
כשהגעתי לקבוצה כולם כבר היו שם- יונתן, עידן, מגל, דניאל, אדר ודנית.
(יחזקאל ורן הגיעו טיפה אחרי).
אז היה לי קשה קצת לחזור לקבוצה.
הרגשתי קצת לא שייכת.
שאני לא קשורה.
שהאוויר נגמר לי וכאב ראש תקף אותי.
אז יצאתי החוצה לנשום אוויר , ולקח לי כמה דקות להתאפס על עצמי ולהיכנס בחזרה לקבוצה.
מרוב התרגשות וערבוב רגשות, הראש שלי התפוצץ.
בכול מקרה סיפרתי לכולם על הטיול שלי לפריז ולברלין ושהטיול הזה היה טיול של חושך ואור.
כי בפריז היה רע (המזוודה שלי לא הגיעה, נתפסו לי השרירים מהטיפוס באייפל וקיבלתי מחזור בנוסף לכול)
ושבברלין הכול השתפר פלאים- קיבלתי את המזוודה שלי בחזרה, הכאבים ברגליים התרפו, המחזור נגמר, וקיבלנו מלון מדהים עם נוף לכול ברלין,
ושבפריז הרגשתי חנוקה ובברלין נפתחתי יותר, והרגשתי טוב יותר גופנית נפשית ורגשית.
אמממ.
רגש ספציפי בקבוצה לא היה לי.
לא ידעתי מה אני מרגישה.
לא הצלחתי לאפס את עצמי בגלל כאב הראש הנוראי שתקף אותי.
אבל באמצע הסיפור שלי, רן נכנס בדיוק,
כמובן שנישארתי במקום שלי (לא קפצתי עיו למרות שרציתי).
וסיפרתי גם שתסכל אותי שבפריז שכחתי את כול מה שלמדתי בקבוצה ופשוט התפרקתי לחתיכות בגלל העייפות והמזוודה,
ונתתי לדברים הרעים הלא צפויים להשפיע עליי ולהרוס את כול הטיול במקום להתמודד איתם.
הרי אני מצליחה כבר להתמודד עם דברים לא צפויים טובים בארץ, אבל אני עדיין לא מצליחה להתמודד עם דברי רעים לא צפויים מהסיבה הפשוטה שבארץ הם פשוט לא קורים לי.
בפריז במקרה זה הפתיע אותי.
בכול אופן דיברנו הרבה על חסימת רגשות כמנגנון הגנה על עצמנו כדי לא להיפגע ולהיכנס למערבולת רגשית.
אז אני אמרתי שעשיתי את זה המון בפריז כי ידעתי כמה הרגשות שלי חזקים וכואבים ויכולים לשגע אותי ואני מעדיפה לחסום את הלב וכך להתמודד טוב יותר עם הרגשות החזקים והעוצמתיים שלי.
כי אם למשל אני בבית ולא עושה כלום אז עדיף שהכול אצלי יהיה כבוי ולא פתוח כי אם הלב והראש עובדים אני אכנס למערבולת של מחשבות, תחושות, רגשות אין סופיים ואני לא אצא מזה.
אז אני מעדיפה לחסום את הלב שלי לרגשות וכך אין חרדות, ואין חששות, ואין פחדים, ואין מחשבות סוערות, ואין רגשות עזים,
ובקיצור אין הצפה רגשית.
וזה מה שרן שאל ואמר שהאישה היא מורכבת מאוד רגשית ואיך אנחנו הנשים אם זה פועל רק אצל נשים (מנגון ההגנה הרגשי הזה)
כמובן שיש את זה גם לגברים , אבל אצל נשים זה קצת מורכב יותר כול העניין הרגשי הזה של הרגשות.
בכול מקרה, בהמשך עשינו סבב וכול אחד סיפר על מה שעבר עליו,
וגם הזכרתי לרן ועודדתי אותו לשתף ברגשות ובמה שעובר עליו (כי מרוב דיבורים ושיחות של האחרים , הוא שוכח את עצמו. הוא שוכח לשתף במה שעובר עליו).
אז רן, טוב שאני קיימת כדי להזכיר לך לשתף במה שעובר עלייך.
ואיכשהו יצא שכול אחד סיפר על אכזבה שהייתה לו.
ואני לא שמתי לב.
אדר שם לב לזה.
הראש שלי פשוט כאב ולא שמתי לב לשום דבר כול כך.
רן גם סיפר על הלימודים שלו קצת.
( מהעבודה של יונתן למדתי שגם אם לא מוצאים עבודה שמתאימה, אפשר לעזוב ותמיד תהיה אחת אחרת טובה יותר).
בכול אופן, היה בסדר לחזור.
מוזר וקשה,
עם כול מה שעברתי היום עם המיטה והמחשבות והחרדות והחששות שהיו לי הבוקר,
אבל יחסית ליום הראשון לחזרה לשגרה, זה היה יום עמוס רגשית.
גם בגלל המיטה וגם בגלל הקבוצה.
אבל עברתי את זה.
ועוד מחכה לי שבוע עמוס רגשית מחר, שלישי, רביעי, ושישי.
זה לחזור לכתיבה, לפסיכולוגית, לחווה, לרכיבה, ולסדנה ביום שישי.
ואני צריכה לשפוך ולספר לכולם על הטיול שלי.
בקיצור-
אופפפפפפ אחד גדול!!!!!
ובתוך כול זה, אני צריכה לשמור על הלב שלי חסום כדי לא להשתגע ממחשבות ורגשות.
לשמור על שקט בתוך הראש והלב שלי.
שיהיה איזון.
ואגב, מראשון הבא הקבוצה תעבור לשעה 17:30 במקום ב18:00 כמו שהיה תמיד.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
