my cold evil world!

אחרי שיעור הכתיבה שלי (שחזרתי אליו היום) החלטתי שאני רוצה לחזור לים, להיות  בו קצת, התגעגעתי לזה והים היה חסר לי מאוד בחו''ל.

אפילו כשכבר חזרתי מחו''ל לא נסעתי לים (עדיין היה לי קשה לחזור לשגרה).

בכול מקרה הלכתי לים וכתבתי את הקטע הבא:

נמצאת בים

רק לפני שבוע טסנו מעל הים הזה כשחזרנו בחזרה לישראל,

ועכשיו אני כאן.

על החוף, מתחת לשמש החמה, מול הים הגועש בגלים לבנים,

ורוח קיצית ונעימה מעיפה את שערי לאחור, ומבדרת לצדדים את שמלתי השחורה והקלילה.

רעש הגלים רועם באוזניי, והוא נעים.

יש לי שקט בראש, ולמרות שהחוף מלא באנשים, הם לא צועקים ולא מפריעים  לי.

רק רעש הגלים נשמע באוזניי.

התגעגעתי מאוד לחוף הזה, לאנשים, לים.

כול זה היה חסר לי מאוד בחו''ל.

הריח המלוח של הים נישא באפי, ואני מרגישה שהתיישבתי בגן עדן.

שחזרתי למקום הטבעי שלי.

לישראל.

לאנשים,

לים,

לבית הטבעי שלי בארץ.

רעש הגלים מכפה על קולות האנשים.

משתיק אותם קצת.

אני נמצאת בים, ומרגישה שאני שוב חופשיה.

שוב משוחררת גופנית.

אבל עמוק בפנים, אני עדיין מפחדת.

מפחדת לפתוח את הלב.

מפחדת להרגיש, לאבד שליטה על הרגשות שלי.

הלב שלי, אפילו כאן בים,

עדיין חסום רגשית.

מה אני צריכה לעשות!?

~~~~~~~~~~~~~~~~