אם כבר חזרה רגשית תוך חסימת הלב שלי לשגרה, אז היום חזרתי לחווה (אחרי שבועיים שלא הייתי שם ולא רכבתי)
ואני חייבת להודות שהיה לי קצת מוזר לחזור.
לא התרגשתי יותר מדיי (כי הלב שלי עדיין חסום ואטום לרגשות), ולא פחדתי .
אפילו לא שמחתי הרבה.
שמחתי קצת.
השמחה וההתרגשות היו במצב אדיש- במצב אטום רגשית.
הרגשתי פשוט שהלב שלי ממש חסום רגשית לכול רגש שהוא.
אני לא יודעת למה אני עושה את זה אבל מצד אחד אני עושה את זה כי אני לא רוצה להיות מוצפת רגשית ולאבד שליטה על הרגשות שלי, ומצד שני נמאס לי לאטום את הלב שלי לרגשות.
זה כאילו שאני לא חיה.
יש גוף, אבל בפנים אין חיים.
הכול מת.
אטום.
חסום.
נמצא באדישות.
בגכול אופן טיפלתי בקינג (מסתבר שהוא לא עובד בגלל קרע בגיד שלו) אז נאלצתי לא להכין אותו לשיעור רכיבה (כשכבר התרגלתי אוטומטית לעשות את זה).
אז רק הברשתי אותו ותוך כדי דיברתי עם רן (אנחנו עדיין מדברים בטלפון וגם בווצאפ אבל משום מה לא מצליחים להיפגש. זה כאילו שהוא בכוונה מרחיק אותי ממנו אבל אנחנו עדיין ממשיכים לדבר, ואני ממש לא מבינה מה כול זה אומר).
כנראה שבדיוק בגלל זה חסמתי את הלב שלי- כדי לא להשתגע ולהיות בהצפה בגלל כול המחשבות והרגשות שיש לי כלפיו.
זה פשוט כואב מדיי שהלב שלי פשוט נחסם.
החליט להפסיק להרגיש.
בכול מקרה טיפלתי גם בצי'קו,
בדייגו בטי כבר טיפלה (היא החליפה את צי'קו בדייגו, זה אומר שהיא עכשיו מטפלת בדייגו כשאני מגיעה ואני בצי'קו).
מבאס קצת כי אני ממש אוהבת את דייגו. הוא ממש חמוד.
ויש לי חיבור ישיר איתו.
משהו עמוק שגורם לי לשקט נפשי בגוף (לא יודעת איך להסביר בדיוק את החיבור הזה).
טיפלתי גם בכינרת ובמאוס.
אז סך הכול יצא לי לטפל היום ב4 סוסים.
כן.
כשאני חוזרת, כול הסוסים עליי ואני עובדת יותר מאשר בדרך כלל.
ואת כול זה עשיתי בלב אטום רגשית.
לא הרגשתי בכלל את הלב שלי פועם.
ממש שום דבר.
מישהו הביא לחווה בקבוק יין ושמפניה (תהרגו אותי, אני לא יודעת למה).
אז כולם שתו מהיין האדום הזה (שהיה יין דיי חזק אני חייבת לציין)
ואני לא טיפוס של יין (למרות שיש יין לבן מתוק שאני דיי אוהבת), אני יותר טיפוס של קוקטליים מתוקים,
אבל אמרתי לעצמי ' טוב , נו, אני אשתה כוסית יין. מה כבר יכול לקרות?'.
והייתי באמצע העבודה עם הסוסים שלי.
מה שכן יש לי ראש דיי רגיש לאלכוהול.
אני משתכרת דיי בקלות.
מה שאומר שמספיקה כוסית אחת של יין או קוקטייל ואחרי כמה דקות הראש שלי כבר מסתחרר ומרחף בעננים.
אז שתיתי את כוסית היין בלגימה אחת, ובאמת אחרי כמה דקות, התחלתי להרגיש מסוחררת.
שאני הולכת כמו זומבי והכול מסתחרר ואני לא יודעת מה אני מרגישה.
גם ככה הלב שלי אטום והרגשות שלי מוכהיים.
לא מורגשים אז היין רק סיחרר את הראש שלי (כי הלב שלי היה אטום לכול דבר).
אז לקח להשפעת היין קצת זמן לעבור.
בסופו של דבר ההשפעה עברה , ונשארה רק העייפות.
אני כן חוזרת לרכב היום בערב, ואולי זה טוב שאני חוסמת את הלב שלי.
כי ככה אני יכולה להתרכז ברכיבה והלב לא יפעם ויגרום לראש לעבוד ולהפריע לי לרכב.
במצב אטום אני שולטת על מה שאני מרגישה, והלב והראש לא מפריעים לי.
בגדול שמחתי לחזור לחווה שוב ולטפל בסוסים.
אבל בגלל שהלב שלי היה אטום רגשית , אז אני מרגישה הכול רק בגוף שלי.
יש נוכחות של הגוף, אבל האני הפנימי שלי מושתק.
כבוי.
אדיש לרגשות.
ואני באמת לא יודעת מה לעשות עם זה- להמשיך לחסום את הלב לרגשות או להוריד את החסימה ולתת ללב להרגיש?
מצד אחד אני מגנה על עצמי כשאני חוסמת את הלב , ומצד שני אני מפחדת לפתוח אותו ולהיות מוצפת רגשית.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
