תכננתי לכתוב עכשיו על השיעור המושלם שהיה לי ברכיבה אבל זה לא הזמן.
היום זה ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה ועוד לפני שהתחלתי לכתוב, הדמעות כבר תופסות אותי לא מוכנה ופשוט זולגות מעיני.
למה?
כי רק עכשיו הבנתי באיזה מקום הייתי בברלין.
בברלין הציבו אנדרטה שלמה לזכר ה6 מיליון שנפלו , ובהתחלה כשהייתי שם, לא הבנתי איפה עד הסוף אני נמצאת.
והמקום הוא כמו מבוך ענקי של לבנים אפורות חסרות שם, שנה ומספר.
פשוט אנדרטאות שלמות לזכר כול היהודים שנפלו והושמדו.
תכף אשים תמונות של המקום.
אלה מאותם ימים קשים, עצובים, וכואבים.
ימים אפלים נקרא לזה כך.
בברלין גם יש תחנות רכבת כשכאשר עברתי בהם, היה בחוץ שלט עם כול המקומות שאליהם נשלחו היהודים אל מותם ולא חזרו שם.
וכאשר נכנסתי לתחנות הרכבת האלה, הרגשתי באי נוחות.
הבנתי שאותם 6 מיליון נכנסו לתחנות הרכבת האלה, ונשלחו אל מותם.
הם לא חזרו משם, ותחושת המקום עשתה לי רע בכול פעם שנכנסתי לשם.
חשבתי לעצמי אם הם לא חזרו מתחנות הרכבת האלה, יש סיכוי שגם אני אסע ולא אחזור משם בחיים, והמחשבה הזאת הפחידה אותי.
ההרגשה שהמקום נתן לי, הקפיאה לי את העצמות.
עשתה לי לא טוב.
לחשוב שעשרות יהודים עברו בתחנות האלה, ועוד לאן!?
אל מותם!
אל מחנות ההשמדה הזוועתים והנוראים!
אני גם נזכרת שההורים של סבתא שלי (ז'ל) נספו בשואה, ובימים כאלה היא הייתה יושבת מול הטלוויזיה, נזכרת, ובוכה.
פשוט בוכה.
אלה ימים נוראים, כואבים, וקשים, באמת קשים.
ואנחנו לעולם לא נשכח ולא נסלח!!!!!
אנחנו נמשיך להיאבק על החירות ועל המקום שלנו בעולם!
אף אחד לא יסלק אותנו מכאן!
אנחנו נלחם בחזרה לא משנה עד כמה זה נורא וקשה!
אולי השמידו 6 מיליון מבני עמנו,
אבל הדור החדש והצעיר מוכן להילחם בחזרה!
לא נשכח ולא נסלח!
עכשיו תמונות של האנדרטאות לזכר ה6 מיליון בברלין-
יהי זכרם ברוך-
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
