my cold evil world!

לא הקשבתי לך

 דיברנו אתמול כשחזרתי הביתה,

ואמרת לי ' שכדאי לי לא לרכב במצב שלי'.

אבל אני כמו טיפשה,

לא הקשבתי לך.

חשבתי, כרגיל, שהרכיבה תשפר את מצב הרוח שלי, ותעזור לרגשות הקשים שלי,

אבל לא.

כמו טיפשה, הלכתי ורכבתי.

רכבתי ובסופו של דבר נפלתי.

נפלתי וחטפתי חזק.

ממש חזק.

כמו טיפשה הלכתי עם  הראש בקיר , ולא הקשבתי לך.

למה אני עושה את זה לעצמי?

אני לא יודעת.

אני אף פעם לא מקשיבה,

ובסוף אני נפגעת ופוגעת בעצמי על הדרך.

הרכיבה עוזרת לי,

ולא אכפת לי שאני נפגעת גופנית ממנה.

אם כבר להיפגע, להיפצע או למות,

אז בידי הדבר שאני הכי אוהבת,

ולא בידי הדבר שאני הכי שונאת.

לא אכפת לי שהדבר שאני הכי אוהבת יפגע בי.

לפחות אפגע בידי דבר שאני אוהבת, ולא בידי דבר שאני שונאת.

הייתי צריכה להקשיב לך, אבל לא הקשבתי לך.

רציתי להעלים את כול הרגשות הקשים והתחושות , והמחשבות שעדיין נשארו בתוכי.

הביקור שלך אצלי עזר לי קצת,

ועדיין... נשארו בי דברים שרציתי לגרש באמצעות הרכיבה.

עשיתי את זה, ושוב שילמתי במחיר הגופני שלי.

קפצתי, לא הייתי מרוכזת, ונפלתי.

נתתי למצב  הנפשי להשפיע עליי.

כמו שאמרתי – מצב נפשי סופו להסתיים בנפילה  מהסוס.

למה התעקשתי ללכת עם הראש בקיר!?

למה לא הקשבתי לך!?

רציתי להרוס את עצמי.

לשבור ולהרוג את כול הקושי והרע שעוד נותר בי.

עשיתי את  זה, ונפלתי.

חטפתי ועכשיו כואב לי.

אני סובלת מכאבים, ואני מותשת נפשית.

מותשת נפשית ממרוץ החיים שלא נפסק.

אולי זה מגיע לי.

מגיע לי כי אני כזאת פרד עקשן.

כזאת שור זועם שדוהרת עם הקרניים לקיר כדי לשבור אותו או להיתקע בו.

במקרה שלי, לשבור ולחטוף מכה הגונה.

אני בחיים לא אלמד.

אני רוצה לחזור לרכב,

והייתי צריכה להקשיב לך,

אבל מה שקרה, קרה.

עד שלא יקרה לי אסון אמיתי, אני בחיים לא אלמד,

ואני אמשיך לרכב , וכנראה שגם אמשיך ליפול,

ואמשיך לרכב במצבים נפשיים כדי לסלק תחושות לא נעימות.

כדי לגרש ולהשתיק רגשות רעים.

כדי  להעלים מחשבות סוררות.

לא הקשבתי לך,

ושילמתי את המחיר.

זה אכן מגיע לי.

אני בחיים לא אלמד.

מה לעזאזל יהיה הסוף איתי!?!?

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~