הצלחתי הרגע להתחבר לבלוג מהמחשב של אבא שלי! (התרגשות!)
למי שתהה לאיפה נעלמתי ב3 ימים האחרונים,
אז זה המצב-
המחשב שלי כנראה הלך...
וזה או שהמסך הלך או שהכרטיס מסך הלך.
ואם הכרטיס מסך בסדר, אז צריך להחליף מסך ( לקנות מסך חדש).
ואם זה לא המסך , אז צריך להחליף כרטיס מסך.
וכרגע בלי מחשב אין לי חשק לחיות.
אין לי חשק לקרוא,
אין לי חשק לכתוב כלום (ויש לי מלא עבודות לכתוב ולשלוח למורה שלי).
ולא נוח לי לעשות זה במחשב של אבא שלי.
ואין לי אפילו חשק לכתוב במחברת בכתב יד.
ואפרופו המורה נתה לי כשיעורי בית, משפט-
' אין דבר שלם יותר מלב שבור'.
ואני צריכה לכתוב כול יום (מתוך ארבעה אזורי מודעות של עצמי) מה המשפט הזה עושה לי במחשבות, ברגשות, בתחושות, בגוף,
איך זה גורם לי להרגיש כול יום כשאני חושבת על המשפט הזה
ויעזור לי מאוד אם תגידו לי בתגובות , מה המשפט הזה עושה לכם?
איך המשפט הזה גורם לכם להרגיש?
אולי זה יתן לי כוון מה אני צריכה לכתוב,
כי אני פשוט לא יודעת מה אני צריכה לכתוב מהמשפט הזה.
ועוד משהו-
אני מתחילה ביום ראשון הקרוב לעבוד בקייטנות בחווה עד ה14.7
מתחילים מיום ראשון ה3.7 עד ה14.7
ולי שדאג לי-
הכאבים כבר יותר טובים (מהנפילה ביום רביעי האחרון).
עדיין כואב לי קצת,
אבל אני בסדר פחות או יותר.
יש לי שלושה מחזורים ,
אבל אני עושה רק את המחזור הראשון.
ומשום מה זה קצת מפחיד אותי.
זה מפחיד אותי כי אני חושבת על העבודה האמיתית בחווה.
אני עוד לא דיברתי עם האחראית ,
ואני קצת מפחדת גם מי זה.
מעולם לא עבדתי עד עכשיו תמורת כסף וברצינות.
הכול היה בהתנדבות ובלי מחויבות.
והעבודה זה לטפל ב15 סוסים וגם לאכף אותם לשיעורים.
ואם אני אכנס לעבודה בחווה בספטמבר ,
אני אתחיל לעבוד תמורת כסף , וברצינות, ותהיה לי אחראיות להגיע כול יום לעבודה.
אבל כרגע אני יכולה רק 3 ימים ( שלישי, רביעי ומחישי).
ואני מקווה שהיא תקבל את זה ושהיא תסכים.
ולמרות שהקייטנה עצמה לא דומה לעבודה בחווה,
זה קצת דומה.
וזה פשוט מפחיד אותי.
וכולם בקבוצה אמרו לי לא לפחד , ושאני צריכה פשוט להתחיל, לנסות, ולראות אם זה מתאים לי,
ואם אני מצליחה.
אני לא הולכת לבוא בגישה שלילית לעבודה שמראש אני לא אצליח לטפל ב15 סוסים.
אני כן רוצה לבוא ולנסות , ולראות אם אני מצליחה לטפל ב15 סוסים.
מה שמפחיד אותי זה המחשבות על העתיד,
של מה יקרה אם אחרי חצי שנה יימאס לי ואני לא אוכל יותר?
ואם תעבור שנה, ואז מה יקרה?
ברור שהאחראית תמצא לי מחליפה אם אני יעזוב אחרי חצי שנה או שנה,
אבל בשבילי זה סיפור כי היא מכירה אותי עוד מהשירות הלאומי והיא סומכת עליי שאני יבוא ויעשה עבודה (היא יודעת שאני עושה עבודה טובה).
המטריד והמדאיג זה , לבוא ולאכזב אותה.
האכזבה זה הרגע הקשה שלי.
אבל כולם אומרים לי לא לדאוג, ושאני לא צריכה לחשוב על זה
עכשיו אני רק צריכה את האומץ לדבר איתה על כול הענין הזה.
מה אתם חושבים על הענין הזה?
לקפוץ למים העמוקים ולנסות? (כי במילא מתישבו אני אצטרך לעבוד).
ובמילא אני מתחילה את הקייטנות ביום ראשון (אז אולי זה יהיה ניסיון טוב לעבודה בחווה).
סוג של.
מקווה שמחר כבר אני אדע מה קורה עם המחשב שלי.
נמאס לי כבר שאין לי מחשב נורמאלי לעבוד עליו!!!! >.<''
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
