my cold evil world!

הכול  בסדר איתי.

שום רגש לא השתנה מהבוקר.

אני רק פורקת תחושות ורגשות על הידיד שלי (בגלל שלא דיברנו כול היום ואני לא יודעת למה).

אבל אני בסדר גמור.

אני ממשיכה הלאה לעניינים שלי.

 אז הנה הקטע-

בא לי לכעוס עלייך!

 כשאנחנו לא מדברים יום שלם,

ואני חושבת שזה קשור אליי,

אתה אומר לי , שאין לזה קשר אליי.

ואני מתחילה לחשוב –

למה בעצם אנחנו לא מדברים?

למה אתה לא מתקשר?

למה אתה לא שולח הודעה?

אני לא מתכוונת לרדוף אחרייך,

אבל בא לי לכעוס עלייך!

שתבין שאיתי לא משחקים.

שאני לא חפץ שאפשר להעביר מיד ליד.

שאני לא צעצוע שאפשר לזרוק לפינה ולהתעלם ממנו.

שאני לא רובוט שאפשר לדרוך עליו, והוא לא יגיב.

אני בת אדם.

בת אנוש.

אישה.

נקבה עם רגשות.

 בא לי לכעוס עלייך!

להתפוצץ עלייך!

אבל קיבינימט!   אני לא מסוגלת לכעוס עלייך!

אני רוצה לכעוס עלייך,

להיות רעה אלייך כדי שתראה גם  את הצד הרע שלי.

שתבין שנמאס לי להיות נחמדה!

נמאס לי להיות תמימה!

להיות זאת שמנצלים את התמימות שלה!

אמרתי לך שאני לא צעצוע!

שיש לי רגשות!

ואתה מבין , ויודע שיש לי רגשות כלפייך.

שאני אוהבת אותך.

שאני מחכה לך,

למרות שאני מנסה להגיד לעצמי אחרת,

כדי שלא תראה.

אבל אתה רואה.

רואה ומחליט להתחמק.

לברוח.

לא להתמודד מולי עם הרגשות שלך.

אתה בורח לעניינים שלך.

לחברים שלך.

לבחורות שלך שנטולות רגשות עזים כלפייך,

ושוכח אותי מאחור.

מתעלם ממני.

לא מתקשר ולא שולח הודעה.

זה מכעיס אותי, ומעצבן.

אל תצפה שאני ארדוף אחרייך.

אני כול כך רוצה לכעוס עלייך!

לשנוא אותך!

שתלמד לקח!

שתבין שאיתי לא מתעסקים.

אני לא בובה!

אני לא רובוט!

אני לא חפץ!

אני בסך הכול בת אנוש עם רגשות.

בת אנוש עם רגשות עזים שמפחידים אותך.

שמאיימים על הספייס שלך.

שמאיימים לגנוב לך את הכיף עם כול הבחורות שלך.

אתה לא צריך אותי.

אתה לא רוצה אותי.

וכידידים, אתה לא מחויב לי לשום דבר.

אתה בורח.

ובכול זאת...

יש בי קצת כעס,

שבסופו של יום מתחלף לגעגוע עז.

אני  לא מסוגלת לכעוס עלייך לזמן רב.

אמרת לי, שכאשר אנחנו לא מדברים,

זה לא קשור אליי.

ובכול זאת, אני תוהה...

למה זה כן קשור?

מה אתה כבר עושה שאתה לא יכול להתקשר אלי בבוקר או בצהריים או לשלוח לי הודעה!?

למה הלב שלי כול כך תלוי בך?

כול כך תלוי בתקשורת  המועטה הזאת?

כול כך נעלב וכועס אם אתה מתעלם ממנו?

למה לעזאזל זה ככה!?

 בא לי לכעוס עלייך!!!

לרתוח עלייך!!

 בא לי!!!

כול כך באלי!

אבל בסופו של יום, הכעס הוא געגוע.

אתה חסר לי בלב , והכעס הופך לעצב.

והעצב הופך לבדידות.

הלב נשאר לבד.

פגוע.

שבור.

בוכה לו לבד.

בלי אף אחד.

בלעדייך.

 בא לי לכעוס עלייך!

איך לעזאזל אני עושה את זה!?!?

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~