משום מה, בכול פעם שמגיע יום שני בשבוע, תמיד קשה לי פיזית ונפשית ביום הזה.
ראשון רביעי וחמישי יחסית קל לי מכול הבחינות,
ושלישי זה מנוחה (יש רק קייטנות חוץ),
ותמיד שמגיע יום שני, אז תמיד הכי קשה לי נפשית וגופנית ביום הזה, ואני לא יודעת למה.
תמיד קשה לי, ואני חוזרת מותשת כמעט במצב של עילפון.
הפעם יש לזה סיבה,
ואיך לא, זה קשור לידיד שלי.
הלכתי אתמול לישון בדאגה ענקית אליו, לא היה לו מצב רוח, והיה לו מבחן קשה והיה עוד משהו שהוא לא סיפר לי,
ואני מרגישה שהוא לא מספיק סומך עליי בכדי לשתף אותי בכול מה שעובר עליו.
אבל את חבר שלו שאוהב אותי (שהם מכירים כבר 4 שנים) הוא ישתף בכול מה שעובר עליו, ועליו הוא יסמוך יותר מאשר עליי.
לא אומרת שזה לא הגיוני,
אני רק רוצה גם להיות שם כשקשה לו.
כשהוא לא מרגיש טוב,
כשאין לו מצב רוח.
אני רוצה לעזור ולהיות שם בשבילו גם! לא רק חבר שלו.
כאילו מה?
אני אוויר?
רוח רפאים?
אני רוצה שהוא ישתף אותי גם כשרע לו , שאני אוכל לעזור לו להרגיש טוב.
ובעיה נוספת היא שהרגש שלי נמצא אצלו.
עם החבר שלו זה רק משחק.
קשר גופני בלבד.
למרות שחבר שלו גם אוהב אותי מעבר לגוף שלי.
ואצל ידיד שלי זה קשר רגשי ועמוק יותר,
ולא משנה מה הוא יעשה,
אני לא יכולה לשנות את הרגש שיש לי כלפיו.
אני לא אוהבת את חבר שלו. הוא רק משחק לשעשועים בשבילי (עד כמה שזה נורא להגיד את זה).
ואת ידיד שלי אני אוהבת ברצה כזאת שאם קורה לו משהו והוא אומר לי שאין לו מצב רוח, אבל הוא לא מספר לי הכול ולדבר איתי,
אז ברור שאני אדאג לו ויום למחרת זה יערער אותי ויפריע לי לתפקד בעבודה.
אז מה שקרה זה שקמתי במצב ערפילים.
הייתי UP, DOWN כזה למטה ולמעלה,
וממש כאב לי עליו, ורציתי להיות שם בשבילו,
אז בבוקר הוא שלח לי הודעה שהוא מרגיש טוב יותר,
וזה איכשהו עדיין לא עזר לי להרגיע את עצמי,
וכשהגעתי לחווה הוא התקשר אליי ודיברנו על זה ואמרתי לו שאני רוצה שהוא ישתף אותי במה שעובר עליו ושאני רוצה לעזור וגם להיות שם בשבילו אם קורה לו משהו,
ושלא ירוץ רק לחבר שלו (שעליו הוא סומך יותר ממני...)
ומה שקרה זה שהרגשתי שהראש שלי ממש מעורפל,
ולא נשמתי,
והייתי צריכה במצב הנפשי הזה עם כול הכעס והעצב והדאגה לו, להוביל בשתי ההובלות הראשונות.
שאלתי את עצמי בדרך 'איך אני מניחה למצב הנפשי הזה בצד ומובילה עכשיו?'
זה היה סופר קשה לעשות את זה!
כי הרגשתי ממש שאני לא מסוגלת להוביל, ואני ממש לא מרוכזת.
אבל הובלתי בכול זאת.
והיה לי קשה.
בקושי נשמתי וממש לא הייתי מרוכזת.
הייתי ממש עייפה וממש מותשת,
והיו לי שתי רוכבות והובלתי את צי'קו איתן,
וזה היה קשה, אבל הצלחתי איכשהו להתגבר על המצב הנפשי ולהוביל.
בהובלה השלישית נחתי,
ויש לי רוכבת אחת שרצתה להיות איתי ועם צי'קו (היא איתי עוד מהמחזור הראשון והיא ממש אוהבת אותי ואת צי'קו),
ולצערה, צי'קו חזר לתא,
אז היא נאלצה להיות עם כינרת ומובילה אחרת והיא לא ממש נהנתה עם המובילה הזאת.
למען האמת היא קיבלה מובילה דיי מעצבנת, אז אני יכולה להבין אותה.
ואני ישבתי בצד ונחתי והסתכלתי עליה רוכבת , והיא נראתה קצת עצובה ומדוכאת שהיא רוכבת על סוסה אחרת ולא על צי'קו.
בכול אופן המועקה שהרגשתי בלב ובגוף בגלל שדאגתי לידיד שלי אתמול, התחלפה בעייפות כרונית, ורציתי פשוט להירדם ולישון.
בהובלה הרביעית זה היה סיוט!
קיבלתי עוד רוכבת שרצתה להיות איתי ועם צי'קו, והיא רכבה בסדר,
אבל ההובלה האחרונה הייתה פשוט מתישה.
תמיד בהובלה האחרונה זה מרגיש שהשעון לא זז, והשעות נמרחות ואין לזה סוף.
וזה מתיש!
אבל אני גאה בעצמי שלמרות שהיה לי קשה נפשית ממש וגופנית,
איכשהו הצלחתי להתגבר על זה ולהרגיש טיפה טוב יותר.
קצת נרגעתי בשעות האחרונות של ההובלות.
ועכשיו אני פשוט מותשת לגמרי.
בערב אני נפגשת עם חברה שלי לארוחה,
ומחר יום חופשי.
נראה כבר מה אני יעשה מחר.
אז זהו להיום.
הלכתי לנוח קצת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
