האמת היא שכאשר יצאנו מהבית שלי, גילינו ששתי המקומות שרצינו ללכת אליהם סגורים, והיינו צריכים לחפש מקום אחר לאכול בו.
חבל שלא בדקנו קודם.
אז דיי התברברנו בתל אביב, ובמקום להגיע ב7,
יצאנו שאני ועוד מישהו הגענו לכיכר רבין רק בסביבות 8 בערך (כי לקחנו שני אוטובוסים לתל אביב).
וכשהגענו לכיכר ופגשנו את האחרים, לא ידענו בדיוק לאן אנחנו רוצים ללכת ומה אנחנו רוצים לאכול.
לבסוף התיישבנו במסעדה קצת יקרה שנקראת ' אמורה מיו' מסעדה איטלקית,
והאוכל שם היה סבבה.
היה ממש טעים.
מה שכן, היום כולם היו מאוד שקטים.
היה פחות צחוקים והתפרעות ושחרור מאשר ביום ראשון.
גם אני צחקתי פחות, וכולם ממש פחות דיברו.
כולם נראו קצת שקועים ובדאון כזה.
שניים הלכו באמצע (כי אחד לא הרגיש טוב והשני מיהר הביתה).
וכולם פשוט נראו עייפים ופחות דיברו.
אולי בגלל שאחרי הקבוצה תמיד יש לנו אנרגיה, אז אנחנו נהנים יותר,
והפעם גם איחרנו, גם לא בדקנו את המקום שהיינו אמורים לאכול בו,
גם חיפשנו כמה שעות איפה לאכול,
ויצא שהיינו אולי שעה וחצי בתל אביב.
מ20:30 בערך עד 21:30 אז אולי שעה בערך ככה.
אז היה נחמד.
והיה כייף אבל פחות מאשר יום ראשון.
ואולי זה נחמד לפעמיים לא לצחוק כול כך הרבה,
אבל גם לא כזה כייף שכולם שקועים בעצמם ובמצב ובעייפות שלהם בזמן בילוי עם חברים ועוזבים באמצע.
אבל בסדר.
אפשר לקרוא לזה מעשה ב ' יציאה שהייתה' והסתיימה במהירות בה התחילה.
לא נורא.
ביום ראשון אולי יהיה טוב יותר.