סוף סוף היה לי יום שקט היום.
אחרי 5 ימים מטורפים ומלאי חיים בעלייה ברכבת החיים שלי המהירה שלי שקיבלה פתאום תנופה,
היום הרגשתי שהיא התחילה קצת לרדת בחזרה למטה.
שכול הסערה והעניינים והרגשות והיציאות, הכול נירגע.
שיכולתי לאכול סוף סוף בבית אוכל של בית ולא בחוץ,
ויכולתי קצת להירגע ולישון.
נרדמתי בסביבות 2 בצהריים עד 5 וחצי ככה אחרי הצהריים.
הייתי ממש עייפה.
ולא היו טלפונים ולא היו הודעות (בערך כמו שלישי שעבר שהיה לי רגוע ושקט).
בכלל אני מרגישה שהיום ומחר יהיו כמה שבוע שעבר.
ולפעמיים אחרי עליה מטורפת של שיגועים ורעש,
קצת לרדת למטה ולנחות בשקט, לא יזיק לי.
לא לחשוב על אף אחד, לא להרגיש כלום כלפי אף אחד,
פשוט לנוח ולתת לראש קצת מנוחה.
אני כבר שכחתי איך זה לנוח בשקט בבית, ואיך זה לאכול אוכל של הבית.
והיום הרגשתי שהרבה לחץ ירד ממני.
שאני פחות לחוצה ומתוחה,
ומה גם ששבוע הבא (בגלל ראש השנה) יש לי חופש מהקבוצה, מהמורה, ומהפסיכולוגית שלי.
אני כן יעבוד בבוקר בחווה, ובערב ארוחת חג משפחתית.
ואז שני ושלישי יום חופש.
שקט.
מנוחה.
אני עוד לא יודעת מה אני יעשה.
אבל בנתייםם נהנית מהיום השקט והשליו הזה.