שוב אני מזניחה את הבלוג היקר שלי לטובת החברים והפייסבוק הארור הזה.
אני מעדכנת באופן קבוע ( כול יום!) את הפייס, ואת הבלוג אני נוטשת.
אני ממש מרגישה שהפייסבוק נעשה חשוב לי יותר מהבלוג.
כשאני יוצאת עם החברים , אני עסוקה בלצלם , ובלעשות תיוגים (איפה אנחנו אוכלים) וסלפי (שכולם יראו אותנו).
ופתאום החברים והיציאות והפייס, נעשו חשובים לי יותר מאשר להיכנס לבלוג ולעדכן כול יום (_כמו שעשיתי לפני שהיה לי טלפון חדש עם פייס בפנים).
וכך יוצא שאני נמצאת כול השבוע עם החברים, ובפייס, ברמה כזאת שהמחשב שלי נשאר סגור למשך יום שלם או יומיים,
כי אין לי כוח להיות עליו, ולהיכנס לבלוג,
ואני פשוט עם החברים ועם הפייס , יותר מאשר אני בבלוג,
ואני אוספת חוויות מהימים שאני לא על המחשב,
ואז כשהכול מסתיים,
אני נזכרת שיש לי בלוג שאני יכולה לבוא אליו לפרוק ולעדכן בכול מה שעבר עליי בימים שלא הייתי כאן.
עכשיו תדירות העדכונים של הבלוג הופנתה לפייס , והרבה שמו לב שמאז שאני בפייס, אני פעילה ממש!
ברמה כזאת שכול פעם אני מעלה סלפי, ועושה תיוגים במקומות שאני נמצאת בהם עם החברים שלי.
בכול אופן עוד שבועות יש לי יומולדת 24 ואני מתכננת לחגוג עם כול החברים שלי (אל תדאגו. אני אעשה פוסט יומולדת בבלוג!).
ואיך עבר עליי כיפור אתם שואלים?
לא שאלנו כלום.
אספר לכם בכול זאת XD
אז ככה:
השנה החלטתי לא לצום.
שנה שעברה צמתי.
כול החברים שלי (מלבד חברה אחת) לא צמים,
והם דיי חושבים שלצום זה אידיוטי וטיפשי ולא נחוץ.
ושזה סתם מזיק לגוף לצום , כי בעצם, אין באמת סיבה להרעיב את הגוף במשך יום שלם בערך...
אז בקיצור אכלתי צהריים אתמול עם חבר שלי מהקבוצה שגר ממש קרוב אליי (ליד איפה שחברה שלי גרה) ומכוון שכולם די רחוקים מהאזור שלי (גרים בתל אביב וירושלים) אז יכולתי להיפגש רק איתו.
אז ניפגשתי איתו אתמול לצהריים באזור שלי, ואכלנו ביחד, ואז הסתובבנו קצת בפארק ביחד עד 17:30 בערך,
ואז חזרנו הביתה,
והיום אכלתי צהריים בבית,
ואחרי הצהריים בסביבות 17:00 לקחתי את שרי איתי וניפגשתי איתו שוב באזור שלי עם הכלב שלו.
והיינו ביחד עד 20:45 בערך,
והיה לנו ממש כייף!
כי העברנו את כיפור ביחד,
וכיפור השנה לא הרגיש לי כיפור בכלל.
לא הרגשתי שאני נמצאת ביום כיפור.
זה פשוט הרגיש לי, כשקמתי היום בבוקר, כמו יום שבת רגוע ושקט כזה , כשאין הרבה כלי רכב על הכביש.
ואני יצאתי לטייל עם שרי וחבר מהקבוצה בפארק שקרוב לאזור שלי.
וכך יצא שביום ראשון בערב ביליתי עם חברי הקבוצה,
ביום שני גם ביליתי עם החברים מהקבוצה בתל אביב,
ואתמול (שלישי) ביליתי עם אותו החבר מהקבוצה רק אני והוא ואכלנו צהריים ביחד,
וגם היום (רביעי) ביליתי איתו ועם הכלב שלו,
וזה היה ממש סבבה.
העברתי את כיפור בכייף,
ולפחות לא הייתי לבד.
ובקשר לכאבים שלי...
הכאבים מתחילים לאט לאט להשתפר.
אני כבר יכולה להזדקף, ולנשום, וכבר לא כואב לי רצח גיהינום כמו שכאב לי ברביעי וחמישי בשבוע שעבר.
עדיין כואב לי קצת , זה לא עבר לגמרי,
אבל זה משתפר.
וזהו אני חושבת.
מחר אולי אני גם יעשה משהו עם החברים בתל אביב.
נראה כבר.
אז זהו להיום.
עד לפעם הבאה שאני אפתח שוב את המחשב כדי לעדכן מה קורה איתי.
וחוזרים שוב לפייס ולחברים...
מסכן הבלוג שלי.
אני ממש מזניחה אותו בגלל הפייס הזה.
והבעיה היא שאני פשוט משתעשעת עם הפייס.
משתעשעת עם התיוגים ועם הסלפי והתמונות שאפשר להעלות לפייס.
אני, שכול כך שנאתי פייס ולא רציתי לפתוח ( מחשש להתמכרות),
עכשיו זה קורה.
לא יודעת אם המתכרתי, אבל אני מרגישה שהפייס ממלא אותי.
שיש לייקים מחברים ומשפחה על דברים שאני מעלה (כמו תמונות ותיוגים וסלפי).
וזה כייך וזה נחמד,
אבל הפעם הבלוג משלם את המחיר.
אני יותר בפייס מאשר בבלוג.
אני ממש נוטשת את החברים כאן, ורואה פוסטים של אחרים בפייס.
ואני גם דיי הפסקתי לכתוב סיפורים ולקרוא ספרים,
כי אני מרגישה שמאז שיש לי חברים, אני לא צריכה לברוח יותר לכתיבה ולספרים.
כשלא היו לי חברים,
הייתי כותבת יותר בבלוג, כותבת סיפורים, וקוראת יותר ספרים.
עכשיו כשקיבלתי חיים חדשים,
אין לי סיבה יותר לברוח לדברים שפעם אהבתי,
וזה קצת עצוב לי שזה ככה.
ואני פשוט לא מרגישה צורך יותר לקרוא ולכתוב.
הכול פשוט טוב מדיי מכדי לברוח שוב.
אני גם יוצאת ומבלה הרבה עם החברים שלי כך ש...
אני כבר לא זוכרת מזה רגע אחד לשבת בבית, בחדר, ולא לעשות כלום.
פשוט סתם להיות בבית, בשקט, ולא לרוץ ממקום למקום עם החברים כול רגע.
אני לא נחה לרגע.
כול פעם יש משהו אחר.
אני כבר לא זוכרת מזה להיות רגע אחד בבית עם עצמי, בשקט, ברוגע, בשלווה.
חשבתי שאולי בכיפור זה יקרה,
אבל גם בכיפור לא נחתי לרגע.
לא היה לי רגע אחד עם עצמי בשקט לחשוב מה אני רוצה לעשות עם עצמי.
הרי בכיפור תמיד עושים חשבון נפש עם עצמנו,
אז הפעם (בגלל שניפגשתי עם החבר מהקבוצה גם אתמול וגם היום) לא מצאתי רגע עם עצמי לנוח ולחשוב מה אני באמת רוצה שיקרה איתי בשנה הזאת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
