טוב, אז הפעם אני כן מרגישה קצת צורך לכתוב על מה היה בקבוצה היום.
כבר שמתי לב שאני הרבה לא עושה את זה ופשוט כותבת מספר מפגש וכותרת למפגש מבלי לכתוב מה באמת היה ( לא תמיד יש לי כוח בתקופה האחרונה לכתוב מה עובר עליי בקבוצה).
אז הפעם אני כן אכתוב.
אז ככה:
אחרי 6 מפגשים עם המנחה החדשה (ועוד לא הספקתי ממש להתרגל) אז היום היא לא הגיעה (קרה לה משהו במשפחה שלה),
והיינו רק עם המנחה של הקבוצה , וקצת הרבה חששתי.
היייו היום 6 אנשים ועוד שניים שלא הגיעו היום שביחד איתם אנחנו 8 איש (ואוו O.O).
ובגדול שניים מהחברים שלי לקבוצה רצו לדבר ולשתף בדברים חשובים,
והרגשתי קצת כעס כזה וגם מיותרת כי אם לא היה מה שקרה למנחה במשפחה שלה , אז לא היה מתעורר בי הרגש והצורף לשתף שקשה לי עם שינויים בקבוצה, ואז הייתי סבבה עם זה שהחברים שלי ידברו,
אבל בגלל שקרה מה שקרה למנחה , אז הוצפתי בכול מיני רגשות ופשוט אמרתי לעצמי שלאף אחד לא אכפת ממה שאני מרגישה , ושיותר חשוב ששני החברים שלי לקבוצה ידברו היום ( לא תכננתי לדבר בכלל, אבל בגלל אותו מקרה, הרגשתי גם צורך לשתף במה שאני מרגישה),
ואז התלבטתי אם ללכת בכלל לקבוצה או לא כי הרגשתי שאני ממש מיותרת ושאולי כדאי שאשאר בבית ולא אלך לקבוצה,
והיה לי קצת כעס כזה על שני החברים שלי לקבוצה למרות שידעתי שחשוב שהם ידברו היום ושאולי במהלך השיתוף שלהם, מה שאני מרגישה יעלם מעצמו.
ובסוף באתי לקבוצה למרות הכול ( כנראה רציתי להכאיב לעצמי או משהו אני לא יודעת),
ואיכשהו התחילו קצת צחוקים (כמו תמיד) ובין לבין הצחוקים איכשהו יצא שאני קצת דיברתי ראשונה על מה שאני מרגישה שקצת מוזר לי שהמנחה לא נמצאת ושלא הספקתי עוד להתרגל לנוכחות שלה ובום! היא לא מגיעה (ונכון שזה היה חד פעמי ושבוע הבא היא תחזור) אבל עדיין זה היה לי מוזר שהיא לא נמצאת.
כמובן שהיא הייתה חסרה,
אבל זה הקטע של השינוי - שעוד לא הספקתי להתרגל וכבר מפגש ראשון שהיא לא באה.
כאילו, תני לי רגע להתרגל לנוכחות שלך בקבוצה ואז תעלמי כמה שאת רוצה.
זה הקטע פשוט שהיא לא נמצאת מספיק מפגשים כדי שיהיה לי אולי מספיק מוזר שהיא לא נמצאת...
אני לא יודעת כבר.
בכול מקרה יצא ששיתפתי קצת בכול זאת במה שהרגשתי ,
ואז החברה שלי לקבוצה היא זאת שתפסה הפעם את כול הבמה , ודיברה על מה שהפריע לה בקבוצה במשך שעה,
ומי שלא דיבר בסופו של דבר ( והכי רציתי שישתף וידבר כי אני כלולה קצת במה שעבר עליו) היה החבר הטוב שלי , שרצה לשתף במה שעבר עליו בחג , (וגם אני הייתי שם) ובסוף יצא שאני דיברתי, והחברה דיברה אבל הוא לא דיבר.
ואיכשהו כול מה שדמיינתי בראש שיקרה בקבוצה , פשוט לא קרה.
כול מה שדמיינתי בראש על הקבוצה שיקרה , פשוט היה לגמרי אחרת.
ובסופו של דבר כול הרע שדמיינתי שיהיה אם אני אבוא וששני החברים ידברו ואני בסוף לא אדבר,
בסוף היה טוב בסופו של דבר כי ראיתי שאני קצת משחררת ממה שאני מרגישה, ונרגעתי עם עצמי אחרי שקצת דיברתי ואז הייתי פנויה יותר להקשיב לחברת הקבוצה.
לא חשבתי שזה יקרה.
לא דמיינתי את התסריט הזה בראש שלי.
ישר ראיתי שאני באה , חברת הקבוצה מדברת, מסיימת, ואז החבר הטוב שלי מדבר ,
ולי לא נישאר זמן בכלל לדבר על מה שאני מרגישה.
ותמיד זה קורה לי שאני מדמיינת משהו אחד בראש, ובמציאות קורה ההפך ממה שדמיינתי ולצד החיובי של העניין.
והיום זה ממש קרה.
חשבתי שאם אני אבוא יהיה רע ואני רק אקשיב ולא אדבר בכלל ואז אני ארגיש רע שרציתי לדבר גם ולא הספקתי,
ובסוף יצא שאני דיברתי ראשונה קצת , ושיחררתי , ואז החברה דיברה כול הזמן שנישאר, והחבר הטוב שלי (מי שהכי רציתי שידבר) בסוף לא הספיק.
אבל לא נורא.
ראשון הבא יהיה לו זמן כפול כי אמרנו ששבוע הבא הוא זה שפותח ראשון ומשתף את מה שעבר עליו בחגים.
אז הוא בסדר מההבחינה הזאת.
לפעמיים למרות שאני מרגישה רע עם משהו, אני כן צריכה לא לברוח וכן להתמודד כי בסופו של דבר מה שהולך לי בראש, לא תמיד מתקיים בתוך המציאות שלי,
וראיתי את זה קורה היום.
סתם פחדתי,
ואני שמחה שבסוף כן הלכתי לקבוצה והתמודדתי עם כול ההצפה והרגשות שהיו בתוכי.
יכולתי לבחור לא ללכת ואז להפסיד את כול מה שהיה היום.
והיה נחמד לשם שינוי הפעם כן לשתף במה שעבר עליי בקבוצה.
אני אולי צריכה לחזור לשתף בבלוג קצת מה עובר עליי בקבוצה.
למרות שבזמן האחרון לא תמיד יש לי כוח והרצון לשתף ולשפוך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
