my cold evil world!

טוב אז כמו כולם, אני מנסה לחפש עבודה (עדיין לא התחלתי) והתחלתי לעבוד על הנושא עם חברה של אמא שלי שהסכימה לעזור לי בתהליך למציאת עבודה.

והשאלה הראשונה ששאלנו היא כזאת:

למה אנשים עובדים חוץ מכסף? ולמה לא כולם עובדים באותה עבודה?

מה הסיבה שאנשים מממהרים להפסיק לחיות ומתחילים לעבוד, קמים מוקדם בבוקר, עובדים עד מאוחר, וחוזרים עייפים ומותשים?

זזה שהכסף מפרנס ועובדים כדי להרוויח כסף זה ידוע.

אבל אני, כאדם שצריך להתחיל  לעבוד, צריכה להבין למה. למה אנשים עובדים חוץ מכסף? מה העבודה נותנת להם?

מה יש בעבודה שהם מחליטים להפסיק את הכייף והחופש וממהרים להתחיל לעבוד?

אני בטוחה שיש כאן עוד משהו חוץ מכסף והשאלה היא:

מה? מה יש מתחת לאדמה? מה יש מתחת לכסף?

למה אנשים עובדים?

אני צריכה תשובות.

ושיהיו טובות כן?

מי מהבלוגרים שהתחיל לעבוד או שמחפש עבודה ידע לעזור לי כאן.

כי עד שלא אמצע תשובות אמיתיות ל' למה לעבוד חוץ מכסף' לא אתחיל.

אני צריכה להבין מה מושך  אנשים לחפש עבודה.

ותזכרו- חוץ מכסף. מה עוד מושך אותם לעבוד חוץ מכסף?

מה יש בעבודה שגורם להם לעזוב את החיים החופשיים ולהתחיל לעבוד.

אשמח לתשובות כנות ואמיתיות   ומשכנעות.

קודם לפחות ישרא זכר אותי. הנה:

כינוי:  haunted princess

בת: 22

 וכבר חשבתי שהוא לא יזכור אותי.

דבר שני אני בת 22  היום ומה אומרים על גיל 22? שזה ה גיל להיות בו מבולבלים?

אז  זה ממש לא המצב.

אני כבר  לא מבולבלת. אני יודעת מה אני צריכה ורוצה לעשות:

למצוא עבודה ולהצליח וליהנות ממנה

ולהיות סופרת ולא להפסיק לעולם לכתוב.

והרגע התעוררתי ואני פשוט לא שמחה.

נראה שמשנה לשנה  השמחה וההתרגשות דועכים ככול שעובר הזמן.

וגם העיצוב נישאר עדיין. כבר 4 שנים מהיום.

 ההתרגשות הייתה ביומולדת 18 ומאז זה פשוט דעך,

ומשנה לשנה אני אומרת לעצמי לא לצפות מאנשים לשום דבר. פשוט כך. אין טעם לצפות מהם כי הם תמיד יאכזבו.

והבוקר הזה מרגיש לי בוקר רגיל לחלוטין. לא מרגיש כמו יומולדת מיוחד של 22 (למרות שבערב אני יוצאת עם החברות שלי למסעדה ואתמול חגגי עם המשפחה).

לא יודעת.

אני  מרגישה ריקה וקצת את הלב שלי.

משנה לשנה הציפיות מכולם פשוט יורדות.

והשנה הפוסט הזה יהיה מיוחחד. ולמה?

עברתי להיות טבעונית אז כך גם יראה הפוסט הזה  תכף תראו.

ואם אתם לא תברכו אותי אז החיות יברכו. לפחות הן שמחו באמת וברכו אותי מכול הלב.

הנה הסיפור שהחיות עשו בשבילי: 4 עמודים

ברכות מחברותיי החיות

דמותי המסתורית מתגשמת על שפת החוף ביום שמשי מול שורה של חיות.

הן צוהלות, מיללות, נובחות, מצייצות, מקרקרות, פועות וגואות משמחה. כול אחת בדרכה שלה.

אני רואה שהן מטופחות מאוד ונראות טוב ואני לא מבינה למה. יש אירוע? מסיבה? מישהו חוגג יומולדת?

ריח הים נישא באוויר, ורוח קלילה מנשבת. מעיפה את ברדס ראשי לאחור.

אני מסתכלת על החיות. הן נרגשות, קופצניות מאוד, חסרות מנוחה. מה קורה כאן?

אחת מהן מקרבת אליי ונותנת  לי מעטפה שעליה כתוב  שמי בתוך לב אדום ענקי '' בשבילי?'' אני שואלת את הכלב החום שהתקרב אליי בקשקוש זנב פראי.

אני לוקחת ממנו את המעטפה ורואה שעיניו בורקות והוא נובח לאות אישור.

החיות מאחוריו מתלהמות  מאושר ושמחה.

'' בסדר, בסדר'' אמרתי לחיות בחיוך והן נרגעו. עכשיו היו דרוכות.

פתחתי את המעטפה וליבי פעם במהירות שיא. נרגשת לראות מה יש במעטפה ומה כתוב שם.

לקחתי  נשימה  עמוקה וקראתי.

דמעות זלגו מעיני ולא מצאתי את המילים להודות לחברותיי החיות על הברכה המרגשת.

הסתכלתי עליהן שוב. שמחה שהן בחיים ונמצאות כאן איתי.

שמחה לראות את החיות שבהן. וכמה כייף להן לחיות ולהיות  מאושרות בעולם חופשי בלי בני אדם שיגידו להן מה לעשות.

'' מזל טוב!'' צייצה הציפור מעליי. ציפור שיר צהובה וקטנה.

'' מזל טוב!'' נבח הכלב וקשקש בזנבו ועיניו מוארות משמחה.

'' מיאו! מזל טוב!'' אמר החתול ביללה והסתובב סביב רגליי ואני  התכופפתי ללטף את גופו וראשו '' מיאו'' חזר שוב על מילותיו.

'' עד מאה ועשרים שנה'' גאתה הפרה והצליפה בזנבה.

'' היום זה כבר אפשרי לחיות מעבר לגיל  מאה חברות'' אמרתי בחיוך לחברותיי החיות.

ליבי המה חופש ואושר.

אני נמצאת כאן, על החוף המדהים והשקט הזה , בבוקר שמשיי עם חברותיי החיות וכול אחת מהן מברכת אותי בדרכה שלה.

'' שתזכי לעוד הרבה שנים של אושר!'' נבח הכלב  החום, מתקרב ומתחיל לקפוץ עליי וללקק אותי בכול פניי וידיי.

צחקתי וביקשתי ממנו להפסיק כדי שאוכל לנשום וליטפתי אותו לאות תודה.

ארנב קטן ולבן הגיח ליד רגלי '' היי ארנב קטן'' אמרתי בחיוך קטן '' באת גם לאחל לי מזל טוב משלך?'' והבטתי בעיניו הקטנות והטובות.

הוא הזיז את אפו הקטן מטה ומעלה והקשיב בעזרת אוזניו. הוא הושיט לי לב עשוי שוקולד '' בשבילי?'' שאלתי.

הארנב אישר '' תודה ארנבון קטן'' אמרתי וליטפתי גם אותו.

ציפור השיר התיישבה על כתפי וזימרה לי בקולה הנעים, שיר לכבוד היומולדת.

ברגע הזה ליבי התמלא אושר עילאי והרגשתי שהרוח הימית של החוף נושאת אותו על כנפיה בדרך אל החופש הנכסף.

כול החיות החלו לזמר את שיר היומולדת המוכר ולי ירדו דמעות של אושר.

הרגשתי בבית. שאני נמצאת אם אלה שאוהבות אותי באמת.

ולרגע לא שכחתי את הסוס השחור והמדהים שעמד שם.

הנחתי בצד את הברכה ואת לב השוקולד שהארנב והכלב נתנו לי והלכתי לקראת הסוס.

הוא עמד שם. רעמתו השחורה מתעופפת ברוח הימית. עיניו  מבריקות.

הוא בטש ברגלו כשהתקרבתי וצהל '' מזל טוב בדרך שלך חבר?'' שאלתי. לא בטוחה שפעולותיו אומרות את מה שחשבתי.

הוא  הצליף בזנבו, המשיך  לבטוש בחול והנהן חזק עם ראשו '' אז זה אומר שזה כן?''  ניסיתי לשאול שוב וראיתי שהוא מתקרב אליי. מבין שלא אפגע בו. שאני חברה.

'' תודה סוס'' לחשתי לו וליטפתי את פניו וצווארו בשקט ושלווה והוא נירגע מעט.

הוא סימן לעלות עליו. עליתי.

'' אני כבר חוזרת'' אמרתי לחיות ''  חכו לי כאן''.

הסוס השחור ואני התחלנו לרכב לאורך הים כשהרוח נושמת ברעמתו ובשערי. הרכיבה הייתה קצרה אך מהנה מאוד. זאת המתנה הכי טובה  שחברי הסוס יכול היה לתת לי ואני שמחה. הודייתי לו על כך  מעומק ליבי.

הוא צהל שוב וליקק את כף ידי כשנתתי לו שתי קוביות סוכר '' תודה רבה חבר'' אמרתי  בהכרת תודה  אמיתית וליטפתי את צווארו '' זאת המתה הכי מדהימה שקיבלתי עד היום. תודה'' והוא חזר לשמוח עם שאר החיות.

הן המשיכו לאחל לי ברכות  ואני הייתי מוצפת אושר והדמעות לא הפסיקו לרדת והחיוך בקושי נעלם. הוא היה שם כול  הזמן. חיוך אמיתי. חיוך של אושר שמחה וחיים.

אני חיה! אני שמחה ומאושרת וגם חברותיי החיות שמחות ומאושרות איתי.

לא יכולתי לבקש רגע יותר קסום מהרגע הזה.

והייתה עוד חיה. התרנגולת.

היא באה לידי וקרקרה מזל טוב קולני והביאה לי כתר עשוי פרחים '' תודה חברה'' אמרתי והנחתי אותו על  ראשי.

'' שתזכי לעוד המון שנים של כתיבה ויצירה'' פאתה הכבשה הלבנה שבאה גם לברך אותי.

חייכתי אליה מכול הלב '' תודה דולי! אכתוב המון ולא אפסיק לעולם!'' צעקתי את המשפט האחרון באושר אמיתי יותר ממה שהרגשתי.

זה היה אושר עילאי  שעלה שלב. אושר מסוג אחר. אולי אהבה לחיים.

מה שבטוח שהייתי כאן עם החיות שאהבתי וכול אחת מהן בירכה אותי בדרכה שלה.

הודיתי לכולן ביחד על הכול ושהן מדהימות וחברות טובות.

רק  בשבילן  ובשביל עצמי שווה לחיות, ליהנות ולכתוב.

לנשום אוויר חופשי וליהנות מכול הרגעים הקטנים שעושים אותך מאושר.

במקרה הזה הייתי מאושרת מרגע גדול אבל גם להיות מאושרים מהדברים הקטנים שאנחנו עושים בחיים. ללמוד גם את זה.

כדי להודות לחיות על המתנות שנתנו לי ועל השירים ששרו לי , זימנתי בכוח המחשבה מתנות משלי בשבילן ובעיקר אוכל כדי שלא יהיו רעבות.

לכלב זימנתי קולר חדש בצבע אדום וגם לחתול באותו הצבע.

לארנב זימנתי גזרים וחסה.

לציפור זרעים .

לכבשה זימנתי  עשב טרי וטעים.

לסוס זימנתי רצועה יפה לקישוט על צווארו  בצבע כחול כצבע הים.

לתרנגולת זימנתי זירעונים. שיהיה לה מה לאכול.

וכשבאתי לזמן משהו לפרה היא התקרבה ולחשה לי '' המשיכי בעבודה הטובה שאת עושה. המשיכי להפיץ את השמועה על בני האדם האכזריים שמפריעים את ילדנו מאיתנו. העולם צריך לדעת''. ואז היא גאתה ואיחלה לי מזל טוב.

לקחתי לתשומת ליבי את דבריה הרציניים. היא צודקת. צודקת במאה אחוז. אני אמשיך לדבר ולעשות מה שצריך עד שהעולם יבין שמה שהוא עושה זאת פשוט אכזריות.

יבוא יום והעולם יבין. לא תהיה לו ברירה.

אחרי זה זימנתי לה כמו לכבשה שפע של עשב חדש וטרי. מגיע לה.

כול חברותיי החיות היו מרוצות וכך גם אני.

אני חוגגת היום עשרים ושתיים שנה בעולם הגדול  הזה וגם אם לרגע שכחתי, הן זכרו.

זכרו ועוד איך.

כייף לדעת שיש מי שחושב עליי וזוכר. להן אכפת. לא כמו שאר האנשים סביבי שאם לא אומר מילה הם ישכחו ולא יזכרו.

לחברותיי החיות אכפת ועל כך אני שמחה ומודה להן מכול הלב.

'' אני צריכה לחזור לעולמי'' הודעתי להן ולא רציתי לעזוב. מה לעשות שעוד מחכה לי יציאה בערב עם החברות שלי למסעדה?

לרגע הן נראו עצובות אבל הבינו שאני צריכה לחזור.

כול אחת מהן  נפרדה ממני בשפה שלה ואני נפרדתי מהן והודיתי להן שוב על הכול ועל הלב הרחב שלהן.

הן צהלו, נבחו, יללו, פעו , גאו, צייצו, וקרקרו. כול אחת בדרכה שלה.

'' תודה על הכול!'' צעקתי והפרחתי לכולן נשיקה באוויר.

עצמתי עיניים, נשמתי עמוק וכשפקחתי את עיניי, חזרתי שוב לעולמי.

מתחילה להתכונן לקראת הערב.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

היה לי ממש כייף לכתוב את זה. שמחתי כול כך אפילו יותא מאשר אני שמחה עם בני מיני.

ועכשיו התמונות + קליפ חדש

 מה שנקרא שהפוסט הזה יהיה פוסט חייתי במיוחד 3:

  כול החיות מברכות אותי גם בסיפור גם בתמונות וגם בקליפ.

פוסט חייתי מצריך גם קליפ חייתי לא?

 ועכשיו אוסיף שני פוקימונים, שהרי גם הם נחשבים לחיות 3:

 ועכשיו הקליפ + החתימה משנים קודמות.

זה כול כך כייף שכול החיות מברכות אותי.

זה שווה פי כמה מברכות של אנשים שאחר כך שוכחים וממשיכים הלאה.

החיות באמת שמחות אותי.

ובקשר לקליפ אני לא מאמינה שאני עושה את זה אבל הפעם אחרוג ממנהגי ולא אשים את קליפ יום ההולדת של להקת עדן כמו בכול שנה.

רציתי אבל אמרתי לעצמי שזה פשוט לא מתאים ומצאתי שיר מדהים ומרגש שהחיות שרו אפילו מרגש יותר ממהשיר של  הלהקה וזה אפילו מתאים  לרוח הפוסט אז הנה:

 ועכשיו החתימה-

קצת עצוב לי  שלא הצלחתי  להחזיר בזמן את הקשר עם המעצבת שלי ולהחליף עיצוב (תכננתי על עיצוב שיתאים לפרוייקט החיות) אני מקווה שזה יקרה עוד השנה. מתישהו...

וכרגע אני עדיין לא לגמרי שמחה ושלמה.

חוץ מאמא שלי עדיין לא קיבלתי ברכות מאף אחד.

ואני לבד בבית.

כמו שאמרתי-רף הציפיות והשמחה יורדים משנה לשנה.

ככה זה. אין מה לעשות.

מתבגרים וכבר אין משמעות ליום המיוחד הזה.

לפחות החיות  שמחו איתי וזה מה שחשוב.