my cold evil world!

טירוף משתלט!

בחוץ קר. שתים עשרה מעלות עם לחות.

וידיי קופאות בזמן קריאת הספר החדש.

לידי בית מלא שמחה ומוזיקה  וצעירים שצועקים ושרים.

אני שוכבת במיטה ונאלצת לסבול ולספוג את הגיהינום הזה בשקט.

הראש שלי מתמלא אפלה וחשק עז לקום ולעשות משהו.

אני בוחרת להתעלם ולהמשיך לקרוא.

המוזיקה ממשיכה וכך גם הרעש.

השקט  שצברתי כול השבוע, מתפוגג. לא מסוגלת לספוג את הרעש הזה יותר.

קמה מהמיטה , עומדת על רגליי, מסתובבת במקום ונותנת למפלצת להשתלט עליי.עד שאני קורסת על רגליי והדמעות מציפות את עיני.

מרגישה חסרת אונים מול הייאוש והרעש שהמוזיקה והצעירים משמיעים.

הראש כואב והגוף רועד.

מרגישה שבורה וזועמת.

קמה על רגליי ומחליטה לזרוק עליהם כוס זכוכית כדי להשתיק ולהזהיר.

הולכת למטבח ולוקחת כוס.

פותחת את החלון בסלון ומחכה שהם יכנסו למה אני לא מסוגלת לפגוע בהם בעודם נמצאים בחוץ ממש מול העיניים שלי?

הכוס בידי. הקור המקפיא גורם לרגליי לרעוד בפראות ואני מרגישה בגרוני את הלב שפועם בקצב אדיר ומטורף.

הנערים נכנסים ואני משתלטת על הדמעות וזורקת את הכוס.

היא פוגעת ברכב ומתנפצת  על הכביש.

אני בורחת לחדר עם חיוך.

הם יוצאים החוצה בעוד המוזיקה ממשיכה.

מחפשים מי זרק את הכוס הם לא יודעים שזאת אני. המטורפת שזרקה את הכוס.

אני מביטה בהם ונראה שזה לא מזיז להם. הטיפשים לא קלטו את המסר.

אני מחליטה לחכות קצת ואז ללכת ולזרוק עוד כוס נוספת הרמז הראשון לא היה מספיק ברור כנראה בשבילם.

המוזיקה ממשיכה ואני לא מסוגלת לסבול את זה עוד.

הרעד בגוף נרגע.

רק כעס קר ומפלצתי  משתלט . הטירוף משתלט.

הולכת למטבח שוב ולוקחת עוד כוס.

מתייצבת באותה עמדה וללא פחד זורקת את הכוס השנייה שמתנפצת ישר.

הולכת בחזרה לחדר כאילו לא עשיתי דבר.

מחכה. שמחה. רגועה יותר.

לאחר כמה רגעים אני רואה מכונית ולא בטוחה שזאת המשטרה.

מה המשטרה כבר תעשה לי? אין עליי כלי נשק ואין לי עבר פלילי כלל. הם לא יעשו לי כלום.

עוברת לי המחשבה לדקור אותם את השוטרים אם בכול זאת יעלו. אבל אין סיכוי שזה יקרה.

הם לא יודעים מי זרק את הכוסות לעברם.

אני רצה שוב לסלון בחסות החשכה  ורואה שאכן יש ניידת משטרה והיתקהלות של כול הצעירים.

אין בי חרטה.

אם היה לי אקדח , הייתי יורה בהם ממטר רק כדי שיסתמו את פיהם ויפסיקו לצרוח ולשיר.

יכולתי לצרוח אבל חבל על הקול שלי.

החלטתי להתנהג  לרגע כמו הפלסטינים שזורקים אבנים ובקבוקי תבערה. רציתי לפגוע בצעירים שהקימו רעש וצעקות באמצע הלילה.

חבל שלא פגעתי בהם עם הכוסות בעודם בחוץ.

התיישבתי על המיטה ולא האמנתי שזה באמת קרה.

שהטיפשים הפחדים באמת  הזמינו משטרה באמצע הלילה על שום דבר.

אף אחד לא נפגע ושום נזק לא נגרם. אז בשביל מה?

לא פחדתי בכלל. הייתי מרוצה שהצלחתי לראשונה לעורר מהומות מבלי שידעו שזאת אני.

הצעירים הניחו שזאת 'מישהי מהבניין' ( הבניין שאני גרה בו).

אבל למזלי הם לא מכירים ולא יודעים ולא ראו שזאת אני. הפסיכית שניסתה לתת להם אזהרה להפסיק עם המוזיקה המרעישה באמצה הלילה.

הלב שלי הפסיק לפעום.

לא הרגשתי צורך להתחרט ורציתי לזרוק עליהם כוס נוספת אבל וויתרתי על הרעיון.

שתי כוסות בתור התחלה עשו את העבודה.

המשטרה נסעה והצעירים עזבו את הבית והמוזיקה כבתה.

הם הלכו לדרכם ואני קיבלתי את השקט שלי בחזרה.

הלב נירגע. הגוף חזר למצב שקט וכאב הראש נעלם.

אני יכולה לנשום בשקט  וליהנות ממנו עוד קצת הלילה.

הטירוף שהשתלט , עזב.

היה שם רק לרגע כדי להתעלל בצעירים וליהנות קצת.

לא מתחרטת ולו לרגע על מה שעשיתי.

במצב אחר , בקצת יותר ביטחון ואומץ הייתי יורדת עם סכין חדה והורגת את כולם בלי רחמים.

הלילה גיליתי את הצד האפל והאכזר שבי שקמע לקצת אקשן  ופגיעה באנשים.

צד שמתחנן שאפסיק להיות תמימה ואדישה ואתחיל לפעול אם משהו לא נראה לי.

גם אם זה אומר לפגוע ולזרוק חפצים כמו שהצעירים בעזה וירושלים עושים.

אני לא רוצה לדכא את הצד הזה שבי יותר.

הוא צריך לתפוס מחדש את המקום שלו בי.

אני מחביאה אותו אבל ברגעים הקטנים לא מצליחה יותר לשלוט בו וחייבת להוציא אותו החוצה.

שיתפרק. שישבור. יבכה. שישתגע קצת. יתפרע. יהיה חסר שליטה. קר ואכזרי.

וזה קרה והרגיש כמו...

הרגשה אדירה של כוח וטירוף!

טירוף השתלט  עליי ולא פחדתי ולו לרגע.

בסופו של דבר השגתי את מה שרציתי-

שקט נצחי ושלווה פנימית.

וכול זה מבלי שהם ידעו שזאת אני.

אני הפסיכית המטורפת שפועלת בקיצוניות ברגע של טירוף ואי שקט.

אל תתעסקו איתי! לא כדאי לכם!

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

רוח החופש

קיבלתי החלטה.

עוצמת עיניים ונותנת לגוף להירגע. לחיות מחדש.

רוח החופש  מרחפת לתוך חדרי ונושאת אותי על כנפיה הלבנות בדרך אל חופש ושקט נפשי.

שבוע שלם של חופש ללא נסיעות לשום מקום.

להתחבר לעצמי מחדש.

לחשוב.

לכתוב יותר.

לעבוד בשקט על הפרקים הראשונים של הספר שלי.

לחיות מחדש ולנשום. הכי חשוב לנשום מחדש.

לנשום מחדש אוויר חדש ונקי.

להירגע . לנוח יותר.

לסדר את  הראש.

להסיר דאגות מליבי.

לנקות פחדים וחרדות.

ליהנות משקט החיים.

לתת ללב קצת מנוחה ממרוץ הזמן ומהטירוף של החיים.

לחזור לשבוע חדש בכוחות מחודשים.

בראש נקי ובלב שקט.

רוח החופש  נושאת אותי אל תחילתו של שבוע של חופש.

שבוע של מנוחה , שקט וסידור מחשבות.

לעשות מה שצריך כשאני לא עושה בשבוע רגיל.

מרגישה שאני זקוקה לחופש הזה.

להשתחרר ממתחים, מריצות ונסיעות.

לנשום מחדש.

לגלות את עצמי מחדש ולראות לאן השבוע הזה ייקח אותי.

מה הוא יעשה לי ואיך ישפיע עליי.

אהיה סקרנית ואבדוק מה קורה בתוך נפשי במהלך השבוע.

למקום טוב , זה בטוח יוביל מכול הבחינות.

מגיע לי קצת חופש. קצת מנוחה.

ולחזור בכוחות מחודשים לשגרה קבועה.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~;