שוב לא הייתי כאן הרבה זמן והפעם 4 ימים.
ולא בגלל הפייס והחברים,
אלה בגלל שאני עדיין חולה!
לא יצאתי מהבית 5 ימים!
ואומנם השפעת לא מחמירה, הגרון קצת מעקצץ, ואני עדיין מצוננת,
ואיכשהו אני מרגישה שהשפעת הפעם פחות חזקה מבדרך כלל.
מזה אומר?
זה אומר שהיא לא מפילה אותי למיטה, ואין לי חום גבוה,
ויש לי קצת כוח בגוף לקום ולהסתובב בבית,
אבל היא מספיק קשה כדי להשבית אותי, ולרתק אותי לבית למשך כמעט שבוע.
עכשיו אני מרגישה מה מרגיש סוס כשהוא מושבת- הוא כלוא בתא שלו ולא יכול לצאת לעבוד או לרוץ בגדרה ביחד עם שאר החברים שלו.
ואני אותו הדבר- כלואה בבית, ולא יכולה לצאת לבלות עם החברים שלי.
לא הלכתי לקבוצה ביום ראשון (מה שממש ביאס אותי).
לא הלכתי לשיעור כתיבה שלי,
ולמחר ביטלתי את שיעור הרכיבה שלי, ואני גם לא אהיה בחווה,
וזה ממש מבאס!
ולמה?
כי עד שסוף סוף יש לי שבוע שבו לא צריכים אותי לעבודה בחווה,
אני חולה וגם במחזור (שיסתיים היום או מחר)
ותכננתי בשבוע הזה ללכת לסרט (חיות הפלא והיכן הן נמצאות) או משהו כזה.
מי שראה את הסרט, אשמח לחוות דעת.
וגם ללכת לים.
ועכשיו אני לא יכולה!!!
>.<
וגם הגשם חוזר בחמישי ושישי.
בקיצור אני תקועה בבית, לבד, בלי חברים.
אומנם קצת קיטרתי שאין לי זמן לעצמי ואי לי שקט ומנוחה בגלל כול הדברים שאני עושה וזה...
ועכשיו אני בבית בגלל שאני חולה ואני נחה הרבה ואוגרת כוחות וזה,
ועדיין... זה לא כייף ככה כי אני סובלת.
אם כבר אני מעדיפה לנוח בבית אחרי שיצאתי מהבית ועשיתי משהו,
לא לנוח בגלל שאני חולה ולסבול.
זה ממש מייאש =.=''
אני רק שמחה שהשפעת המעצבנת הזאת לא מחמירה לי יותר ממה שהיא כבר.
ואולי זה לטובה שאני נחה השבוע.
ועדיין...
חסרים לי אנשים בעיניים.
לא ראיתי חברים מיום שישי כבר.
אני כן מדברת עם אנשים פה ושם בווצאפ ופייס וזה,
אבל זה לא אותו הדבר כמו להיות איתם פיזית בחוץ וליהנות איתם.
ואני בבית בידיעה שכול החברים שלי בריאים ניפגשים ויוצאים ואוכלים ביחד , ואני...
אני לבד עם עצמי (כמו שכול הזמן רציתי).
ומשהו עדיין מציק לי שם
אולי דווקא עכשיו אני צריכה להעריך יותר את היציאות שלי עם החברים.
זה טוב מדיי פעם לתת לגוף לנוח ממרוץ החיים המטורף שם בחוץ אבל מצד שני 5 ימים לבד, זה גורם לי קצת הרבה להתגעגע למרוץ החיים המטורף שם בחוץ,
לחברים,
ליציאות,
לקבוצה, לכתיבה,
לרכיבה,
לחווה...
הכול פשוט חסר.
אני ממש מקווה שהצינון המעצבן הזה יעבור כבר!
נמאס לי להיות חולה ולהרגיש רע לבד!
אני על כדורי אקמול יום ולילה כבר 5 ימים!!!
ואני עדיין מצוננת!
אומנם האף פחות נוזל אבל אני עדיין מצוננת.
אני כבר רוצה להחלים ולהיות בריאה שוב.
להרגיש טוב ולצאת ולהיות עם כולם שוב.
מתי הצינון המעצבן הזה יעבור כבר!?!?
נמאס לי כבר להיות בבית לבד!!!!
מזל שהמחלה משתיקה את החרדות שלי.
כי אם הייתי בריאה וכלואה בבית 5 ימים...
הייתי מותקפת בידי החרדה ומשתגעת ובטוח שהיו לי גם סיוטים (זה מה שקורה בדרך כלל כשאני כלואה בבית ליותר מיום אחד).
המחלה שומרת שהחרדה לא תתפרץ ותתקוף אותי בזמן שאני כלואה בבית.
אני יוצאת רק עם הכלבה שלי שרי לטיול קצר מתחת לבית וזהו.
אז זהו לעכשיו.
מקווה שעד ראשון הבא לפחות, כבר אהיה בסדר.
נמאס לי מהמצב הזה.
אין לי כוח יותר.
=.=''
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
