my cold evil world!

סיכום שנה 2014

עוד שנה  רצופת חוויות, קשים עליות ומורדות עצב ושמחה, מגיעה לסיומה.

מי בכלל היה מאמין?

ואני עוד חשבתי שיקרו לי בה דברים טובים.

מצחיק עכשיו כשאני חושבת על זה.

אז אתחיל בדבר הראשון שקרה בפתיחת 2014 בנושא מערכות יחסים-

אחרי לבטים רבים , החלטתי שוב לנסות  להיכנס למערכת יחסים עם מישהו שהכרתי לפני עשר שנים.

כמובן שהיום הוא כבר בצבא ובן עשרים וארבע.

זה התחיל טוב והיה לי כייף להתכתב איתו דרך המייל וגם כתבתי סיפורים נחמדים בזכותו.

אבל אז הגיע הרגע שבו כרגיל, כמה לא מפתיע, הרסתי הכול- הגזמתי עם הרגשות שלי.

התחרפנתי כשהוא נעלם לי ולא אמר לי למה ומה קרה ואני האשמתי את עצמי ושלחתי לו מכתבים דרך המייל שרק הכעיסו אותו.

ובחודש וחצי אחד, את מה שהיה יכול להיות הצלחה נפלאה בשבילי, הצלחתי להרוס ולהרחיק ממני כלעומת שהבאתי את זה על עצמי.

ומאותו הרגע שהפסקנו לדבר אחד עם השני, החלטתי שדי. מספיק לי. אני לא רוצה להיות לנסות להיות בזוג עם מישהו. לא רוצה לתת צ'אנס לגברים בחיים שלי.

אני מוצאת שכאשר זה קורה , אני א. הם מאשימים אותי , ב. אני מגזימה עם הרגשות שלי ומפילה הכול עליהם ואז אני מרגישה רע עם עצמי.

ג. כאשר אני אומרת משהו לא במקום הם כועסים וכשהם לא מדברים איתי אני מאשימה את עצמי שבגללי הם לא מדברים איתי

ו ד. אני חושבת שאני פשוט מעיקה על גברים ואנשים והם לא מסוגלים להתמודד איתי. לא נותנים לי הזדמנות לנסות להיות איתם ומעדיפים לחתוך לפני שזה מגיע לשלב שני ביחסים.

וכאן פשוט החלטתי שעדיף לי להיות לבד  עד שאצליח להבין את עצמי ומה אני רוצה בחיים שלי ועד שזה  לא יקרה, לא אתן שוב צ'אנס נוסף לגבר בחיים שלי כי גם הוא יסבול. מי שזה לא יהיה.

אז עדיף כך.

ואחרי זה התחילה המלחמה בת 50 הימים ביולי ואוגוסט. אתם בטח זוכרים.

מלחמה שהרסה לכולנו שנקראה 'צוק איתן'.

אני נשארתי בבית  וכמעט שלא יצאתי. ממש פחדתי ובכנות לא חשבתי שאשרוד את המלחמה הזאת.

פחדתי על החיים שלי והבנתי שאני לא רוצה למות. שאני רוצה לחיות. שהחיים חשובים למרות הכול. שלמרות הכול אני כן רוצה לחיות ולהצליח ולעשות דברים.

והדבר הטוב שקרה במלחמה זה שניצלתי את הלילות ושמרתי על הבית כשומרת האזעקות (גם בלילה היו) וכשכולם היו ישנים , אני הייתי נשארת ערה עד ארבע לפנות בוקר כדי להתריע שיש אזעקה.

ועוד ניצלתי את כישרון הכתיבה שלי כדי לכתוב סיפור שנע  בין המציאות ( המלחמה נגד חמאס ומה ששמעתי בחדשות) לבין פנטזיה.

כלומר דמות שחיה בתוך המציאות של המלחמה בתוספת של פנטזיה עם  מלאך ששמר עליה שהיה  בתוך הראש שלה ואח שלה שיכול לשמוע את המחשבות שלה.

ומה שיצא זה סיפור ממש ארוך של 40 פרקים וכול פרק נע בין 8 ל12 עמודים בערך.

וזה היה דרך המילוט שלי בלילות ב50 ימי הלחימה כדי לברוח מכול הטירוף והפחד הזה של המלחמה שפקדה אותנו.

ואחרי, הגיעה הזכייה הגדולה באח  הגדול של טל גלבוע מה שהביא למודעות בציבור את הטבעונות.

חייבת לציין שלא הפכתי טבעונית בגלל טל. ממש לא. זה קרה   ביום שישי אחרי שחזרתי מסדנת כתיבה בתל אביב וראיתי בגבעתיים הפגנה  קטנה מול מסעדת בשר נגד בשר ושחיטה של פרות ותרנגולים.

ובאותו הרגע החלטתי  שאני מפסיקה לאכול ולצרוך  בשר וחלב וביצים (וגם ככה אכלתי את כול זה מעט מאוד כך שהמעבר לטבעונות היה קל יחסית).

והתחלתי במחאות למודעות בבלוג שלי ובעקבות זה התחלתי לכתוב את פרויקט החיות שמראה את התאכזרות האדם לחיה ואיך אני כדמות באה ומצילה אותם מאותם אנשים שרוצים לפגוע בהם.

אז היום בפה מלא אני אומרת שאני טבעונית גאה! ואני שמחה שעשיתי את השינוי והמעבר ולמרות שכולם סביבי במשפחה הם אוכלי בשר ביצים וחלב , אני לא נכנעת! אני עומדת על שלי ולא מוותרת.

ולא משנה  לי מה אומרים שזה לא טוב ואין מה לאכול. הכול שטויות! טבעונות זאת דרך החיים הכי בריאה שיש ולהפך בשר חלב וביצים לא בריאים לגוף!

מי יודע מה נותנים לחיות לאכול שעובר אלינו לגוף.

אני מעדיפה לחיות בצורה בריאה ולא להכניס לעצמי שומנים מיותרים ומזון מעובד שאני לא יודעת מה יש בו.

אז כן. אני גאה ושמחה להיות טבעונית.

מאז מעולם אהבתי חיות ולא התלהבתי מעולם לאכול אותן.

הבשר תמיד היה הכרח. הכריחו אותי כי יש בזה ברזל וסידן וחלבונים וכול מה שהגוף צריך.

אבל גיליתי שקל לי מאוד לוותר על זה וגם על הביצים.

אפילו לפני שהפכתי טבעונית  כבר הייתי שותה קפה בלי חלב בבית ובמסעדות גם ככה הזמנתי רק סלטים.

כך שהמעבר באמת היה לי ממש קל והיום אני פשוט שמחה על כך.

ושמחה וגאה עוד יותר שאני לא נכנעת ללחץ מסביב שגורמים לי כול אוכלי הבשר עם השטויות שלהם.

בקשר למציאת עבודה גם כאן היה לי לא מעט טרור בנושא השנה והבנתי שעבודה בחנות פשוט לא תתאים לי.

אני לא טובה בלהיות סגורה במשך שעות עם אנשים, נתונה תחת לחץ וים של עבודה.

בעבודה הפיזית הראשונה שלי התנסיתי  בשירות הלאומי כשהייתי בחווה וטיפלתי בסוסים ואכפתי והובלתי אותם בשיעורים.

אז החלטתי שאת העבודה שהתחלתי לעשות על  מציאת עבודה , אני מפסיקה.

זה הגיע למקום של חציית הקו האדום והחלטתי שזה פשוט לא  מתאים לי יותר ודוחקים אותי לפינה ולוחצים עליי בכוח לעבוד כשזה בכלל לא בראש שלי.

מה שבאמת רציתי בתוך כול התהליך הזה היה שיעזבו אותי בשקט, לא ידברו איתי על עבודה ויתנו לי לכתוב בשקט את הספר שלי.

והספקתי גם להיות חולה בעקבות כך ומה שקרה שם שהגענו למסקנה שאולי אני צריכה להמשיך באותו קו ולמצוא עבודה עם חיות (חוץ מסוסים).

אז למזלנו יש לנו חברים שעושים פנסיונים לכלבים שגרים ממש מול הבית שלנו , אז החלטנו שאולי אתחיל לעבוד בזה.

כי שם אין לחץ ואין התעסקות עם כסף (ואני גם ככה לא מבינה שום דבר בכסף. ובבקשה אל תשאלו למה. ואם כבר שאלתם. תקבלו תשובה בהתאם).

ואין אנשים שישבו לי על הראש.

זאת רק אני והכלבים.

אני רק צריכה להיות איתם, לטפל בהם ולהאכיל אותם. זה הכול.

וזה יחסית קל כי כשאני מטפלת בכלבה שלי  זה מרגיש שאני מטפלת בעשרה כלבים.

ובתחום הכתיבה התחלתי סוף סוף לכתוב את הספר שלי! ואני מרגישה שזה יהיה רומן פנטזי שונה מכול הספרים שהכרתם וקראתם עד היום.

והוא יהיה שונה ממה שאני קראתי והכרתי עד היום.

יהיו בו הרבה דברים שונים שאין בספרי ערפדים רגילים שאתם מכירים ואו קראתם במשך השנה הזאת.

ועכשיו כשאני חושבת על השינויים שחלו  בי לטובה  זה שהתחלתי לתפוס קצת אומץ בכמה תחומים ופשוט קפצתי למים העמוקים .

הוכחתי לעצמי שאני מסוגלת לרקוד וליהנות עם אחרים בחתונה מבלי  לחשוב מה יגידו ומה יחשבו אם אני יעשה תנועה כזאת או אחרת.

פשוט לרקוד ולא לחשוב על אחרים.

הרי כולם רוקדים מטופש ובאמת  גיליתי שאך אחד לא הסתכל  וכולם רקדו ונהנו.

גיליתי גם שברכיבה אני יכולה להתגבר על הפחד מרכיבה על סוס חדש וזה לא יהיה נורא כול כך כמו שאני עושה מזה מראש שלי.

יש לי עדיין דברים שאני צריכה לשפר ורוצה שישתנו ב2015.

לפתח אולי יותר את הפאן החברתי. לצאת יותר. להיות עצמאית.

להתמיד בטבעונות ולא להפסיק, למצוא חבר טבעוני! כדי שיהיה לי קל ולא אצטרך להתווכח איתו על מה אוכלים ואיפה אוכלים (ואני בטוחה שיש גברים טבעונים. אפילו חבר צמחוני יהיה טוב אבל אני מעדיפה טבעוני).

לנסות לא לפחד משינויים בחיים שלי ואולי לנסות לזרום יותר בכתיבה וביציאה למקומות לא מתכוננים.

כי אני פשוט תמיד צריכה לתכנן כול דבר לפני שאני עושה אותו והייתי רוצה לנסות לשנות את זה ולזרום יותר.

להיות יותר קלילה, חופשייה ופתוחה.

לא לחשוב יותר מדיי. פשוט  לפעול ולעשות או במילים אחרות- לכתוב כול רעיון שעולה לי בראש ולצאת לבד עם עצמי מבלי לחכות שהחברות שלי יזמו יציאה לאן שהוא.

זאת בהחלט הייתה שנה רצופת עליות ומורדות לטוב ולרע.

אני לא יודעת מה יקרה איתי ב2015 אבל אני כן רוצה שהדברים שכן התחלתי איתם ימשיכו איתי גם  לשנה הזאת.

להתמיד להיות טבעונית עד הסוף, להמשיך לכתוב את הספר שלי עד הסוף ולא להתייאש , לנסות למצוא עבודה שתתאים לי.

ובקיצור פשוט לנסות לחיות עוד שנה ובתקווה שלא היה סבב נוסף  של לחימה בקיץ

 כמו שהיה ב2014.

תאמינו לי שהספיק לי חודשיים מבעיתים ולילות ארוכים שבהם הייתי ערה עד מאוחר  רק כדי לשמור על הבית מפני התרעת האזעקות .

לא רוצה עוד מלחמה.

שלא נדבר על כול אירועי הדריסה וסיפורי האונס והפיגועים וההרוגים שהיו בעקבות המהומות בירושלים.

מקווה מאוד ש2015 תהיה שנה רגועה יותר ושקטה שיקרו בה רק דברים טובים. באמת.

מגיע לנו קצת ומנוחה מכול הטירוף הזה לא כך?

ואני מקווה שזאת תהיה שנה טובה בשבילי שאתמיד ואצליח בכול מה שייחלתי לעצמי להצליח בו.

ואני מאמינה שעם קצת אמונה וביטחון עצמי, אצליח לעשות הכול וכול דבר שרק ארצה.

עמוק בפנים אני יודעת שאני יכולה ואני אצליח. מאמינה בזה.

ובעזרת השם , העולם הזה יעשה את המעבר  לטבעונות וייתן לחיות , לחיות בשקט בדיוק כמו כול בני האדם.

גם לחיות מגיע חיים משלהן.

אנחנו לא חייבים לאכול אותן. אנחנו  לא רוצחים.

אפשר לוותר על הסבל ועל הכאב שאנחנו גורמים להם והטבעונים יסכימו איתי.

כבר הרבה מאוד אנשים ואפילו מפורסמים הפכו לטבעונים וגם זמרים וכול מי שהופך לטבעוני, אני שמחה.

ועוד יותר אני שמחה שמסעדות ברחבי הארץ גם התחילו לעשות את השינוי  וגילו מודעות לטבעונות והתחילו  לשים תפריט טבעוני במסעדות שלהם.

זה ממש שימח אותי לדעת שגם שם סוף סוף יש מודעות לטבעונות.

ותאמינו לי שזאת דרך החיים הכי טובה ובריאה שיש וכול טבעוני יעיד על כך שאני צודקת.

לא  יודעת מה איתכם אבל אני מיציתי לגמרי את 2014 ואני שמחה שהשנה הזאת  מסתיימת  ועוברים ל2015.

אני לא באה עם הרבה  ציפיות לקראת 2015.

אני מניחה שפשוט אזרום עם השנה הזאת ואמשיך לעשות את  מה שעשיתי ב2014.

אז מה שנישאר לי לאחל לכם ולכולם זה-

HAPPY NEW YEAR 2015

~~~~~~~~~~~~

עם עצמי

בחוץ חושך וקר. קר מאוד.

כולם כבר ישנים. חולמים. מתכוננים ליום הבא.

שקט.

דממה מוחלטת.

גם הציפורים והעטלפים והעורבים לא משמיעים את קולם.

ואני נמצאת כאן עם עצמי בחדר, לבד.

מנסה להקשיב לעצמי למחשבות וללב.

הגוף נח.

המחשבות שותקות. לא מרעישות ומהדהדות בראש כמו ביום רגיל.

הלב לא פועם. לא שומעת ולא מרגישה את פעימותיו בתוכי.

האם מת? קפוא בתוך קרח אכזרי? או שהוא רק נח? מחכה להפשיר?

הראש לא כואב אבל...

מנסה לחפש  את אש הלהבה הבוערת בתוכי ולא מוצאת.

שום דבר לא בוער ולא שורף.

הכול קר וקפוא בתוכי.

שום צל לרגש או מחשבה וגם לא חיים.

הייתי חולה עשרה ימים ומאז אני חושבת שהכול אצלי השתבש.

אני לא מצליחה להרגיש שום דבר.

הלב לא זז והמחשבות לא מטרידות.

אומנם הבראתי אבל לא מרגישה שחזרתי לעצמי.

לא במאה אחוז.

אם הייתי, הייתי מרגישה שוב את האש הבוערת! האש שבוערת בי כשאני רוצה לחיות ולפעול ולעשות משהו.

אבל לא.

היא עדיין נמוכה. מאוד נמוכה ובקושי  בוערת. כמעט דועכת.

חזרתי אומנם לשגרה וגם רכבתי אבל כלום. פשוט כלום.

גוף דומם שפועל ובפנים הכול מושתק וכבוי.

קפוא.

לא מצליחה להבין איך הגוף שלי פועל עם הלב דומם והמחשבות שותקות?

אפילו כאן עם עצמי  אני לא מרגישה כלום.

האצבעות כותבות מילים , מנסות להתחמם אבל הלב דומם. לא משמיע פעימה והמחשבות אותו הדבר. שותקות ולא מדברות או מרעישות.

אני חושבת שעדיין לא חזרתי לעצמי באופן מלא.

כאן עם עצמי הכול שקט ודומם.

הקור שבחוץ, חודר לחדר ומקפיא את גופי.

מרגישה שאם לא אחזור לעצמי בקרוב- אשתגע.

רוצה להרגיש שוב את האש הבוערת כדי לחיות! לפעול! להילחם שוב בחיים ובעצמי.

להרגיש שאני חיה ולא פסל קפוא ללא רגשות.

נמצאת כאן עם עצמי.

לטוב ולרע.

עם עצמי.

~~~~~~~~~~~~