הלב סוחב רגשות מעורבים, והתרגשות רבה משלושת הימים
האחרונים.
המחשבות מעורבות גם הן.
הרבה קרה איתי בשלושה ימים
תמימים.
מנסה לנוח אבל לא מצליחה.
אוספת לעצמי הרבה אירועים,
ועוד הרבה מתוכנן לשבוע הקרוב.
הגוף לא עומד תחת הלחץ והמתח.
הוא מתפרק לאט לאט.
העייפות משתלטת על הגוף שלי,
מרגישה שאני מתפרקת
לחתיכות לאט לאט.
לא עומדת בעוצמת הלחצים והרגשות שאני סוחבת איתי.
אף אחד לא יבין מה
אני מרגישה.
מה עובר עליי.
אין לי למי לספר את מה שאני מרגישה.
אני שוב לבד במערכה.
כרגיל.
הלב רוצה להתפוצץ ולצרוח.
הגוף מת ליפול למיטה ולהפסיק לתפקד.
לא יודעת איך אצליח לעבור את השבוע העמוס ביציאות שלי.
בשפה אחרת זה נקרא- חיים.
בשפה שלי זה נקרא- מוות.
מות אין סופי שלא נגמר.
אני מתפרקת לחתיכות לאט לאט
בסוף לא יישאר ממני כלום.
שום פיסת חיים לא תישאר ממני.
כבר עכשיו אני בקושי חיה.
בקושי נושמת.
סוחבת רגשות וגעגועים.
סוחבת שאלות ומחשבות.
סוחבת תחושות
וחלומות לא נעימים.
סוחבת את כול מה שקרה לי בשלושת הימים האחרונים על הגב שלי.
קורסת תחת הלחץ , ורוצה להתפרק.
לבכות.
לצרוח.
לברוח!!!!
כול דבר רק לא להרגיש את מה שאני מרגישה עכשיו!
אני רק יודעת דבר אחד-
אני מתגעגעת.
מתגעגעת אליו...
~~~~~~~~~~~
זה לא הקטע שרציתי לכתוב.
רציתי לכתוב משהו אחר.
אבל כשירדתי למטה, הכלבה שלי שמעה פיצוץ קטן , ברחה מהגינה במהירות, רצה לכבביש (אני רצתי אחריה לכביש בלי לחשוב על המכוניות ולא היה אכפת לי להידרס רק שהיא לא תידרס) וכשעליתי הביתה , הייתי בסערת רגשות שפשוט כתבתי את הקטע שעכשיו אני מעלה.
אבל עדיין יש בתוכי רגשות שאני צריכה לפרוק ואני לא יודעת מה לעשות איתם או למי לספר או את מי לשתף.
אין לי.
פשוט אין לי.
אף אחד לא יבין.
הולך להיות לי שבוע עמוס וממש מתיש,
והיום היחיד שיהיה לי בו מנוחה זה יום שבת.
ולמה?
כי מחר אני נפגשת עם חברה שלי בצהריים,
רביעי בבוקר אני בחווה ובערב אני חוזרת לרכב (סוף סוף)
חמישי אני הולכת לים וכנראה שאני אלך לים עם יונתן (חבר של רן).
ושישי בבוקר יש סדנת כתיבה בנושא- הקולות שבתוכנו.
כול האירועים האלה הם דברים טובים ומשמחים ומרגשים שקורים.
אני פשוט מפחדת ולא יודעת איך אצליח לשרוד את השבוע העמוס המתיש והמלא הזה.
אני מרגישה שבזמן האחרון אני עושה יותר מדיי דברים, ואין לי זמן לעצמי לעצור רגע ולהבין מה הולך איתי.
מה אני מרגישה.
מה קורה איתי.
מרוב יציאות ואירועים, כול התחושות והמחשבות והרגשות מסחררים אותי ומתערבבים אחד בשני, ואני לא יודעת מה אני מרגישה, מה אני חושבת, מה עובר עליי.
הכול מהיר ומבלבל מדיי.
אני פשוט משתגעת!!!
ואני בעיקר שונאת שהורסים לי רגעים יפים בשיחות רציניות על רגשות.
קודם כול אני גאה בעצמי שהצלחתי לעבור את היום העמוס הזה ולהישאר בחתיכה שלןמה (איכשהו...)
כי אני עדיין במחזור וזה מקשה על ההתנהלות שלי.
וגם כי לא ישנתי כול היום ואני ערה כבר מ6 בבוקר ואני פשוט מתה מעייפות.
מתה לישון ולא להתעורר לעולם.
בכול מקרה בבוקר מוקדם היה לי אורתופד, והוא אמר שהכול בסדר שאני יכולה לחזור לרכב,
ואז הייתי אצל הפסיכולוגית שלי , ואז חזרתי נחתי קצת (לא ממש) התקלחתי והתארגנתי לקראת הקבוצה.
בדרך לקבוצה הרגשתי עצבנות, עייפות, תשישות, שאין לי כוח לכלום ושהכול כואב לי.
רציתי פשוט להגיע לקבוצה ושזה יסתיים.
כן שמחתי שהצלחתי לעבור בשלום (עם המחזור) את שני הדברים שהיו לי קודם.
וכשהגעתי לקבוצה , הייתי קצת עייפה אבל רוח היומלדת בקבוצה , שיפרה לי קצת את מצב הרוח.
אז הבאתי את העוגה לקבוצה וכולם התפעלו וטעמו ממנה וממש אהבו אותה והיא הייתה ממש טעימה! אז תודה לאבא שלי (הקונדיטור) שהכין אותה לקבוצה.
אז היום היינו רק אני, מגל, דניאל, עידן ורן (שהגיע קצת באיחור).כבר פחדתי שהוא לא יגיע כי הוא לא ענה לטלפון.
בכול מקרה בסוף הוא הגיע,
אז התחלננו בסבב ברכות לאדר ולמגל ולדניאל.
לעידן היו ברכות משונות ומוזרות ( היום בכלל הוא לא ממש היה מפוקס איתנו).
אבל ברכות מקוריות מאוד.
ואז הגיע תורי לברך (אני גרועה בלברך ואני גרועה בלכתוב ברכות).
אבל הצלחתי בסוף לברך את מגל ודניאל וגם את אדר בברכות אמיתיות מכול הלב שלי.
וזה המשיך בסבב ברכות, וגם הצטרף עוד מדריך חדש שקוראים לו גל ( ומסתבר שהוא השתתף בעונה הראשונה של מסטר שף )
ושהוא מבשל ומתמחה בשוקולד בעיקר וזה היה ממש מאגניב.
ובכול אופן שיחקנו חבילה עוברת , ומגל בסוף קיבלה את הפרס (אני חושבת שזה היה שתיל קטן או משהו כזה).
ודנית הכינה עוד משחקים ואז התלבטנו אם להמשיך לשחק או לדבר (ברצינות על דברים שעברנו).
אז דיברנו קצת ואז שיחקנו אמת או חובה אבל קצת אחרת.
זה היה הפעם שואל נשאל במקום אמת או חובה.
זה אומר שמסובבים את הבקבוק, ומי שהבקבוק עוצר אצלו שואל שאלה וההפך.
אז יצא שעידן שאל אותי מתי הפכתי טבעונית כלומר מה היה התריגר שגרם לי להפוך להיות טבעונית אז אמרתי שפשוט ראיתי הפגנה נגד בשר ובשנייה עשיתי את הסוו'יץ והחלטתי לא לאכול חיות (אידיאולוגיה בעיקר ואהבת חיות מגיל צעיר ועד עכשיו).
ואז בפעם השנייה שהבקבוק עצר אצלי אני הייתי מול עידן ושאלתי אותו עם מה הכי קשה לו להתמודד בסיטואציות של יום יום אז הוא אמר אם אני לא טועה שקשה לו עם ההזיות שיש לו ועם מחשבות ואז הוא לוקח כדורים והולך לפסיכיאטר שיעזור לו או משהו.
לשאר המשחק היה בסדר.
לאדר דווקא היה קצת קשה עם המשחק.
ואחרי המשחק, מה עשינו?
דיברנו עוד קצת אבל זה עבר לי ממש מהר.
כאילו רק נכנסתי וכבר נגמרה המסיבה.
אבל הייתה אווירה ממש טובה בקבוצה.
לא הייתה אווירה כבדה , וזה נגמר בסדר גמור.
בכול אופן, אני לא יודעת אם אכנס לזה עכשיו או לא,
אבל לי ולרן הייתה שיחה רצינית על מה שהולך בינינו, ניסינו להבין מה עומד ומה לא עומד לקרות.
שנינו לא בטוחים בקשר הזה בכלל ולאן זה יתפתח.
בגלל זה אמרתי לו שאני מעדיפה לא לחשוב עשרה צעדים קדימה אבל פשוט ליהנות מהרגע ולהרגיש תוך כדי.
לא לחשוב מה יהיה אם.
לא נפגעתי מהשיחה כי זאת הייתה שיחה חשובה מאוד.
ייקח לי קצת זמן להבין ולעכל אותה.
אני בעצמי (אמרתי לו גם) לא יודעת לאן זה יילך והכנתי את עצמי עמוק בפנים לאכזבה שתגיע כך שאם זה יקרה (מקווה שלא) אני לא אכעס על עצמי שניסיתי ואני אתחרט על הכול.
טוב לנו ביחד כידידים ויש כימייה טובה , ויש לנו נושאים משותפים והכול בסדר.
אני כן רוצה לשמור על הקשר הזה ולא להפסיד אותו.
אולי צריך פשוט (שנינו צריכים) להנמיך להבות ולא לרוץ להתקדם מהר מדיי.
כי שוב רן ואני ממש לא בטוחים בקשר הזה ומה יהיה איתו בעתיד ומה יקרה.
אז אמרתי שאני לא רוצה לחשוב על זה יותר מדיי כדי לא להרוס לעצמי להתאכזב ולכעוס שבכלל ניסיתי ולהתחרט על זה.
אבל בסדר.
דיברנו על זה , ואני בסדר.
הבנתי הכול .
וצריך לקחת פשוט דברים לאט ולא לחשוב יותר מדיי.
ואנחנו באמת לא יודעים מה יקרה איתנו.
אופפפפ אני אסיים פה כי אני ציכה לחשוב ולעכל את השיחה ולהבין יותר מה אני מרגישה לגבי זה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
