נתחיל בזה שאני לא אוהבת פרידות , ונסיים בזה שאני גרועה בלהיפרד מאנשים. אני לא טובה בלהיפרד.
אומנם אני לא נפרדת לתמיד, אני רק נוסעת ל7 ימים, אבל עדיין כול נסיעה בשבילי היא פרידה. לא משנה מה.
אני רגילה להיפרד עם קטע או סיפור אבל השנה לא אעשה זאת.
יש המון סיפורים שאני רוצה להעלות אבל לא הצלחתי להחליט הפעם.
לעזאזל עם פרידות.
לא יודעת אם אחסר כאן למישהו או לכמה אנשים. אני רגילה שאני לא חסרה לאף אחד...
אבל יהיה לי מוזר פתאום 7 ימים בלי התגובות שלכם ובלי המיילים שלכם (הקבועים שאיתם אני מדברת קבוע ומגיבים קבוע.) אתם תחסרו לי אוי אלוהים! לא מאמינה שכתבתי את זה X.X
אז אני טסה לצרפת לאלזאס שמשם תהיה לנו יציאה לגרמניה ושוויץ אם אני לא טועה.
ואיך כשאנחנו מגיעים יהיה לנו שלג!! O.M.G ** כבר הרבה זמן לא ראיתי שלג! ראיתי פעם ממזמן ממזמן כשהייתי קטנה וההורים לקחו אותי לירושלים, אבל מאז תמיד חלמתי לראות שלג באירופה! לא יודעת אם השלג יהיה קל או כבד, אבל זה לא משנה! העיקר השלג!!!
ואהה יהיה מאוד מאוד קר בצרפת!
אם כאן יש לנו 22 מעלות או פחות או יותר אז שם יש כלומר יהיה לנו -5 מעלות!! ובלילה יהיה -2 מעלות! אתם יודעים מזה? זה קור כמעט של קרח מקפחיא עצמות!! ** בחיים שלי לא הייתי בקור כזה. אז מחר אני ארגיש אותו.
כי 0 מעלות זה כבר קרח לגמרה.
אז אבא שלי קנה לנו חולצות טרמיות שמחממות את הגוף ומגנות עליו מפני הקור. הוא גם מכנסיים וגרביים.
למי שלא יודע רוכבי אופניים לובשים חולצות טרמיות בחורף כשהם יוצאים למרוץ אופניפ ולכן לא קר להם.
אני מבטיחה לחזור עם המון חוויות ובעיקר תמונות!!
לפחות הפעם יהיה מי שיגיב וישמח איתי ויתלהב מהתמוות שצילמתי ^.^''
אבל על תחשבו עליי בזמן שאני יעשה שם (כי מי שיחשוב עליי יהיה לו קשה בלעדיי האמהאמהאמאהמקיריהאמהאמהאמ).
לא תספיקו להגיד ' אנחנו מתגעגעים' ואני כבר אהיה פה שוב מבלי שתרגישו אפילו.
אבל אני מקווה ליהנות ולעשות חיים.
ותכלס? החו]ש הזה מגיע לי! אחרי השבוע העמוס שעברתי... והמתיש הזה שבו כול יום עשיתי משהו אחר...
הירח המלא שיהיה שלם בעוד כמה ימים ואני לא אראה את זה (קירי עשה לי טובה ותחשוב עלינו בשבילי כשתסתכל על הירח המלא בסדר? אני פשוט לא אספיק להביט בו ולהרגיש טוב).
החדר שלי
אתם בעיקר, והתגובות והמיילים,
לכן אם לא אשיב למיילים תדעו למה.
בקיצור על תגרמו לי להתחרט על זה שאני ארגיש שאתם תחסרו לי!
כי אם אני מרגישה את זה, זה לא סתם. אתם באמת תחסרו לי.
ואמא שלי החליטה שאני הורסת את החופשה עם מצבי הרוח המשתנים שלי.
היא פוחדת ממצבי הרוח המשתנים שלי.
היא אומרת שהיא פוחדת שאני עלולה להרוס את החופש עם הדיכאונות והעצב שלי.
למה בעצם אני בדיכאון? בגללם!
למה אני עצובה? בגללם!
הם אשמים שיש לי מצבי רוח משתנים!
ואז אמרתי לה ' תלוי בטיול ובכם' אני לא יכולה להיות שמחה וליהנות כול הטיול אם הם לא יגרמו לי להרגיש טוב נכון?
לא אשמתי שיש לי מצבי רוח משתנים שאולי עלולים להשפיע על מהלך הטיול.
אני יכולה לנסות וליהנות מהטיול (אני בעיקר רוצה ליהנות ממזג ההאוויר הקר והנופים ומהמקומות שבהם נהיה ונבקר).
אבל הם בקלות יכולים לגרום לי להרגיש רע פתאום.
אז שלא יבואו אליי בטענות.
ופתאום היא נהייתה לי מגדת עתידות.
היא אומרת שאני לא צריכה לדבר או להגיד כלום כי היא ' יכולה להרגיש' את כול מה שאני חושבת ומה שעובר עליי דרך העיניים שלי.
באמת? אני עד כדי כך צפויה? אולי כדי לא לספר לך יותר כלום. אה? מה את אומרת?
זה שהיא הביאה אותי לעולם, גידלה וטיפלה בי לאורך כול החיים שלי לא אומר שהיא יודעת עליי הכול. יש דברים שהיא עדיין לא יודעת עליי. גם אם היא חושבת שהיא יודעת הכול, יש דברים שהיא פשוט לא יודעת ובחיים לא תדע.
היא אומרת שהיא יודעת מה אני מרגישה, אם יש לי ידיד או אין לי ידיד (זה אמור להפחיד אותי? O.ם) או מה עובר עליי מבלי שאני מדברת.
בחיי אימהות...
חושבות שהן יודעות הכול. זה מעצבן.
אבל זכותי להיות עצובה מדיי פעם לא? אני לא יכולה להישאר שמחה ולהרגיש טוב כול החיים שלי נכון? זה בלתי אפשרי.
מזה חיים בלי קצת עצב ודכאון?
אז אני מקווה שבטיול הזה הם לא יהרסו לי את מצב הרוח, ואני אשתדל ליהנות ולעשות חיים עד כמה שאוכל.
לכם אני בטוח אקרין בפוסט המיוחד מצב רוח טוב!
אז 7 ימים בצרפת?
הנה אני באה!! ^__^
אני באמת אתגעגע לכולם! 3>>>
אני אחזור. אל תדאגו. אני לא נעלמת לתמיד XD
אני בטוחה שלא יהיה קשה בלעדיי, ואני בטוחה גם שאתם רוצים ממני קצת חופש לא? בטח העקתי עליכם מאוד ופשוט לא אמרתם לי את זה.
למרות שעזרתם לי מאוד בתקופה האחרונה ולא עזבתם או ברחתם, ועודדתם אותי ונתתם לי כוח להתמודד עם החיים הקשים האלה ולא אכזבתם אף פעם.
אבל בכול זאת, אתם צריכים ממני קצת חופש.
אז הנה לכם.
7 ימים שלמים של חופש ושקט ממני.
מעניין מי ישבר ראשון *גבותגבות*
תודיעו לי בסוף הטיול מה עבר עליכם בזמן שלא הייתי כאן ואם הצלחתם להחזיק מעמד בלעדיי ( אני בטוחה שתצליחו. כי אני לא כזאת נחוצה).
אני טסה מחר 25.3 וחוזרת שני הבא ה1.4
אז את ליל הסדר השנה לא נחגוג בארץ. לא נורא.
ואוי במקום להיפרד 'כמו שצריך' דיברתי כרגיל על הבעיות שלי רוב הזמן=.=''
טוב נו זה במקום סיפור מה אתם רוצים? <.<
והתחלתי את מלאך מכני סוף סוף!! כמה שהתגעגעתי לסגנון הכתיבה הזה של קסנדרה! ובכלל לציידי הצללים... מחכה כבר שיצא הספר הרביעי בסדרה של בני הנפילים שניקרא ' עיר של מלאכים נופלים' אמרו שהוא יצא קצת אחרי מלאך מכני. אז אני עדיין מחכה.
הספר הולך איתי כמובן לצרפת!
ובעיקרון אני טסה בלב שלם שהצלחתי להשיג את הספרים שרציתי לפני הטיסה.
סוף סוף חופש...
מקווה שאצליח ליהנות ולחזור עם חוויות ודברים טובים.
וכמובן שחברה שלי חייבת לי פעמיים! גם סרט וגם יציאה רגילה! כי היא פעמיים הבריזה לי! U.U
כלומר היא הלכה עם חברה אחרת פעמיים במקום לצאת איתי!
אז היא חייבת לי!
רציתי ללכת איתה כבר כמה פעמיים לסרט ' יצורים יפהפיים' אבל בכול פעם היה לה תירוץ אחר וקיצר היא ממש אכזבה אותי.
אז היא חייבת לי.
אחרי שאני חוזרת קבענו ללכת לסרט ' גוף מארח' שזה סוג של משהו סגנון דמדומים (היא מתה על זה כמובן).
אז יהיה בסדר.
אז בפעם האחרונה לחג הזה עד שני הבא:
והתלבטתי עם איזה שיר להיפרד ממכם, לא כול כך הצלחתי למצוא. חיפשתי שירים ומצאתי שניים טובים של אבריל, אבל אז הגעתי למסקנה שאני אפרד עם השיר שמעכשיו יהיה השיר הקבוע שלי ושלו (שמתאים לשנינו וכבר הופיע כאן , אבל הוא השיר הכי טוב בשבילינו):
אויי שכחתי לציין שגם הרכיבה מאוד תחסר לי! ובעיקר הנסיך שלי צי'קו! *-* וגם שיעורי הכתיבה יחסרו לי מאוד, לכן אני לוקחת את מחברת הכתיבה איתי לחו''ל ושם אני אכתוב המון! כי אין השראה טובה יותר מקור כדי לכתוב ולהתאמן בכתיבה על הדברים שהיא לימדה אותי!
טוב אז אתמול היה הדייט שלי ( הראשון בחיים שלי) ו... זה לא שאני מבולבלת אני פשוט לא יודעת מה אני מרגישה לגביו.
דווקא לא הייתי לחוצה... טוב אולי קצת (אז לקחתי 3 טיפות רסקיו כדי להירגע) הסברתי לו את המצב החדש כמה דקות, ואז נכנסו לתוך הקניון וישבנו לדבר.
התחלתי לדבר (מה שאני לא עושה בדרך כלל) והרגשתי שתפסתי שליטה יתר על המידה ממה שאני רגילה בדרך כלל.
אני לא אוהבת לשלוט אבל מצד שני אני לא אוהבת ששולטים בי.
זאת אומרת שהרגשתי שהוא היה קצת אבוד בשיחה איתי, ושהייתי יותר נוכחת מאשר הוא.
וגם כול מה שתכננתי לעשות בפגישה דיי נהרס.
רצינו לשחק תופסת כדי להלהיב את הפגישה ולהוציא קצת אנרגיה, אבל זה לא קרה בסוף.
רציתי ללמד אותו דמיון מודרך וגם זה לא קרה בסוף.
והכי הפריע לי וקצת תסכל אותי שהרגשתי כבדות מסויימת ולא ברורה, ואני תוהה עם הכבדות הזאת שהרגשתי היא הכבדות שכולם הרגישו איתי כשהייתי דכאונית.
כשידיד שלי אמר לי שאני כבדה וקשה או שחברות שלי אמרו לי להפסיק להיות דכאונית, אני תוהה אם הם הרגישו ממני כבדות כזאת שהשפיעה עליהם לא לטובה.
וזה לא שהיה משעמם. אני פשוט דיברתי יותר מדיי, מה שהתיש אותי לגמרה, וגרם לי לקצת סחרחורת, ולקצת שיעולים, כי אני באמת לא רגילה לדבר כול כך הרבה. הוא גם דיבר אבל היה פחות פתוח ממני.
ו... לא הרגשתי איזה שהם רגשות חיבה או אהבה. הרגשתי שאני פשוט שמחה שאני יכולה לדבר על הכול (ולא משנה על מה) והוא פשוט יקשיב ויבין.
אבל משהו מעבר לרגש הזה לא הרגשתי.
ממש תסכלה אותי הכבדות הלא ברורה הזאת שהרגשתי במשך כול הדייט.
באתי עם אנרגיות ויצאתי חסרת אנרגיות.
אולי זה פשוט בגלל כול השבוע המתיש שעברתי (ועברתי אותו בהצלחה! איכשהו... שרדתי אותו למרות הכול).
ומעניין שלא ראיתי בו את ידיד שלי בכלל!
כאילו ברגע שראיתי אותו הידיד שלי כאילו נעלם כלא היה. פשוט התרכזתי בו כול הדייט ולא חשבתי על הידיד שלי בכלל!
אני רק לא יודעת לאן הקשר הזה יוביל אותי הלאה...
ואני באמת לא יודעת מה להרגיש אליו.
כמובן שבסוף היה חיבוק אז אמרתי לו ' אתה יכול לנסות' ואז הוא חיבק אותי, אבל מרוב שהייתי עייפה לא הצלחתי להרגיש שום דבר מהחיבוק הזה.
אני תוהה עם ככול שניפגש יותר הוא יפתח אליי יותר ואז יהיה יותר קל ליהנות יחד מדברים וסתם צחוקים.
כי רוב הדייט רק דברנו, ואני פשוט הרגשתי שהייתי ה'שולטת' במשך כול הפגישה.
ואני לא אוהבת לתפוס שליטה על אחרים.
אולי בפעמיים הבאות זה ישתחרר והוא יהיה פתוח יותר.
היום קמתי שאני פשוט דיי מרוקנת וקצת מבולבלת בקשר לדייט הזה.
ולפחות יש לו אישור מאח שלי שהוא בחור טוב.
זה דיי הפתיע אותי האמת O.O
חשבתי שאח שלי (המגונן) יהיה קצת יותר קשוח ואכזרי ויעשה לו את השיחה של ' אם תפגע באחותי, יש לך עסק איתי! זה ברור לך?' בקול מאיים כזה (ואח שלי יכול להיות מאיים כשזה קשור אליי).
אבל להפתעתי הוא דווקא חיבב אותו ואפילו אהב אותו. (והוא היחידי שאיתו אני יכולה לדבר עליו. ולא עם ההורים).
אימא שלי בסוף השתכנעה שיצאתי לבלות עם 'החברות שלי' כשבמקום ביליתי איתו.
ובהתחלה הוא פשוט עמד מרחוק ושלח לי SMS שהוא ' ביישן' ו' תזמיני אותו לשבת איפשהו' וש 'הוא בחור טוב'.
אז בקטע הזה אח שלי הפתיע אותי לטובה.
אני דיי שמחה שהוא בא איתי ולא החברות שלי (שאכזבו אותי. כרגיל. כמה לא מפתיע <.<).
אבל העיקר שהוא שמח בשבילי וטוב לי עם העובדה הזאת.
הוא רק לראות שזה לא איזה ערבי או מחבל או משהו (כי כבר קרו מקרים מעולם, והוא רצה להיות בטוח שהוא לא יפגע בי).
בקיצור היה בסדר סך הכול,
אבל אני עדיין בסערות נפשות עם עצמי מה זאת הכבדות הזאת שהרגשתי בזמן שדברתי איתו.
בכול מקרה הדייט הזה וכול השבוע המתיש הזה מאחורי סוף סוף!
עכשיו נישאר רק הטיול מחר,
וראשון אני מתחילה לארוז
ושני...
צרפת ל7 ימים!!!! ~אושר~
אני אלך לנקות את הראש קצת, ואחזור בכוחות מחודשים! ^_^
מה גם שיהיה לי ממש קר שם! בעיקר בלילה שיהיה מינוס 2 מעלות *-* קיצר קור מקפיא עצמות!
יהיה כייף.
ואני מקווה שבסופו של דבר ניפתח אחד לשני ככול שניפגש יותר.
הבעיה היא איך להסתיר את זה מההורים שלי בלי שיחשדו?
כי אימא שלי כבר חשדה בפגישה הזאת עם החברות שלי. היא לא האמינה לי, אבל מסתבר שאח שלי חיפה עליי והכחיש את כול העניין.
כמה טוב שיש אחים שיכולים להכחיש פגישה ראשונה של האחיות הקטנות שלהם אה? אם לא הוא הייתי בצרות.
ואני שמחה שאני לא לבד בקטע הזה.
אני שמחה שאני יכולה לדבר איתו על הדבר הזה שניקרא ' החבר החדש' והוא יבין. טוב ברור שהוא יבין, הוא יוצא כמעט כול יום לדייט עם מישהי אחרת.
אז אני לא לבד, ואני שמחה שהוא נותן לי תחשה טובה כי הוא באמת מכיר אותי ומבין אותי. אפילו יותר מההורים שלי!
אז נחמד שלפחות עם אח אחד מתוך שלושה אחים אני יכולהלדבר בשקט בלי להיכנס לריבים וויכוחים מיותרים כמו שקורה לי עם ההורים.
אז זהו.
נראה מה יהיה הלאה.
ואני עדיין לא אוהבת או מאוהבת בבחור אבל אני שמחה שיש מי שמבין ולא הולך נגדי.
ווהוא בהחלט שונה מהידיד שלי. אין מקום להשוואה יותר. השתכנעתי.
אבל אני מקווה לא לדבר יותר מדיי ושהוא גם יתחיל לדבר איתי יותר בפגישות הבאות שלנו.
יהיה בסדר נכון? שום דבר רע לא יקרה לי נכון? אני לא לבד יותר נכון?
ולפחות הדייט הוא כבר לא חלום. אז אפשר להפסיק לדמיין ולפנטז איך זה יהיה או מה יהיה כי זה באמת קרה!
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
