my cold evil world!

אגו

לא נפגשנו המון זמן,

ועכשיו, פתאום, אנחנו גם לא מדברים יותר בטלפון.

מתי זה קרה?

איך זה קרה?

 למה זה קרה?

מרגישה שמיצית אותי , ולכן הפסקנו להיפגש.

המשכת הלאה.

להיפגש עם  עוד בנות חוץ ממני.

מסתבר שיש לי אגו.

אגו שהתעורר חזק עכשיו מתרדמתו הארוכה.

הייתי מודעת אליו , באיזשהו שלב בחיי,

אבל עכשיו הוא התעורר שוב.

אגו כזה שלא מוכן שאני ארדוף אחרייך כדי שתייחס אליי.

אגו כזה שלא מוכן שארדוף אחרייך כדי שתזכור שאני קיימת.

לא.

האגו הזה לא רוצה שאני יעשה מאמץ כדי לפתח קשרים עם אחרים.

האגו הזה רוצה שאחרים ירדפו אחריי.

שאתה תרדוף אחריי אם אתה רוצה להיפגש ולדבר איתי.

האגו הזה לא מוכן שאני ארדוף אחרי כולם, ואתאמץ.

האגו שלי אנוכי ואגואיסטי מדיי מכדי לעשות מאמץ ולשלוח לך הודעה.

או להתקשר אלייך.

האגו הזה רוצה שאני אשב בצד ואחכה שאתה תעשה הכול-

תתקשר ותשלח הודעה.

האגו הזה אומר – למה שאני אתאמץ? שאחרים יתאמצו בשבילי.

אמרת לי כמה פעמיים שאם אני מפחדת להתקשר, אני יכולה לשלוח לך הודעה , וזה יהיה בסדר.

אבל לא.

אני לא מסוגלת לעשות את זה.

אני לא רוצה להפריע ולהציק לך בעיסוקים שלך.

וגם אם אני רוצה, האגו שלי יעצור אותי,

ויגיד לי בשקט אל תעשי את זה. שלא תעזי להשתפן ולשלוח לו  הודעה!

אם הוא רוצה לדבר ולהיפגש איתך, הוא יודע יפה מאוד איפה למצוא אותך.

יודע יפה מאוד להתקשר ולשלוח הודעה אם את חסרה לו.

אם הוא רוצה בכך.

מה לעשות,

יש לי אגו מפלצתי ואנוכי שלא מוכן שאני יעשה בשביל אחרים כדי לקדם קשרים.

הוא רוצה שכולם יעשו הכול בשבילי.

יתאמצו בשבילי כדי להגיע אליי.

כי למה שאני יעשה הכול?

אם אנשים צריכים אותי, הם יודעים יפה מאוד מה לעשות.

אני לא צריכה לרדוף אחריהם כדי שתייחסו אליי, יתנו לי תשומת לב, ויזכרו שאני קיימת.

אגו עקשן יש לי.

אגו שלא נותן לי את  האפשרות לעשות את הצעד ולשלוח הודעה ראשונה לאנשים.

אגו אגואיסטי ומפונק יש לי.

אני אחכה תמיד שאחרים יתקשרו  וישלחו הודעה,

ואני בחיים לא יעשה את אותו הדבר.

מה לעשות,

זה האגו שלי,

וכנראה שככה זה גם יישאר.

אגו אנוכי ואגואיסטי שחושב רק על  עצמו ,

ועל טובתו האישית.

אגו ' חמוד'.

~~~~~~~~

נאלצתי אתמול לא לעדכן על המפגש הקבוצתי כי פתאום האינטרנט לי עבד ולא יכולתי לעדכן במה שקרה, אז הלכתי לוורד וכתבתי שם הכול.

 וגיליתי שבוורד הכתיבה שלי על הקבוצה הרבה יותר רגועה ושקטה ולא בסערה כמו שאני ישר באה הביתה ומתנפלת על הבלוג ו'מקיאה' הכול.

כי בוורד אני כותבת לעצמי בשקט, ואני לא בסערה,

ובבלוג אני כותבת לאחרים, ואז אני בסערה וממהרת לכתוב לכולם.

אז עכשיו אני מעלה  את הפוסט על הקבוצה שכתבתי אתמול בוורד.

( אולי אני אתחיל לאמץ את הרעיון של לכתוב בוורד באמת לפני שאני כותבת בבלוג, ואז אני יעלה לבלוג).

* תתיחסו לפוסט הזה כאל סיפור על הקבוצה אתמול ולא כפוסט רגיל על הקבוצה*

יציאה קבוצתית אחרי הקבוצה

מדהים אותי איך המון פעמיים אני מגיעה עם רגש מסוים לקבוצה (נגיד כעס או חרדה או עצבים) ואני יוצאת עם רגש אחר לגמרי ממה שחשבתי שיקרה.

וזה קרה לי היום בקבוצה.

באתי קצת בהרגשה לא נעימה (אחרי שעברתי את גיהינום הסרטים שהעברתי והאכלתי את עצמי כול השבוע) ורציתי לשפוך בקבוצה את מה שעברתי (וכמעט חשבתי על להתפרק ולהתחיל לבכות מרוב שזה היה לי קשה),

ובהתחלה חשבתי שהבנים לא יגיעו ואשאר רק עם הבחורה האחת בקבוצה,

אבל בסוף כול הבנים הגיעו (כולל ידיד שלי שקצת לא הרגיש טוב אבל הוא בא בכול זאת).

וסיפרתי קצת למנחה  את מה שעברתי כול השבוע עם הסרטים שאכלתי של מי נכנס לבלוג, מי קורא מה, ומי נפגע, ושאני לא רוצה  לפגוע באנשים אבל יוצא שאנשים נפגעים ממני אפילו שאני לא מתכוונת.

בקבוצה עצמה לא דיברנו הרבה על דברים חשובים, ואני רציתי לספר את עניין החוף והבלוג (על עניין החוף לא הצלחתי לספר) אבל לקראת כמעט הסוף\, הצלחתי לדבר על ענין הבלוג, ואמרתי להם שאני אוכלת עם עצמי סרטים וחושבת מי נכנס לבלוג ומי קורא מה ומי נפגע.

אז להקלתי הרבה, הידיד לא נכנס לי לבלוג שלי! (איזה מזל והקלה ענקית שהוא לא נכנס!),

לקח לי קצת זמן לעכל את זה , כי נכנסתי לזה ממש חזק שאנחנו לא מדברים בגלל שהוא נכנס לבלוג ונפגע ממני.

אז מסתבר שהוא לא נכנס ולא קרא, ושלא דיברנו בימים האחרונים כי היו לו קצת את החיים והעיסוקים שלו עם עצמו (ולא בגלל הבלוג שלי).

וכמובן שהעולם לא סובב סביבי (הוא דאג להזכיר לי את זה), אבל אני רגילה לחשוב שאם אנשים לא מדברים איתי זה בגלל שעשיתי או אמרתי משהו שפגע בהם.

ואז אני מעדיפה להתרחק מכול חברה אפשרית וכדי לא לחשוב יותר מדיי.

בכול מקרה, השבוע אני סוף סוף יכולה לנשום בשקט, ולא לאכול את עצמי בסרטים על האם הוא נכנס לבלוג וקרא או לא.

אני יכולה סוף סוף להירגע בקטע הזה.

להפסיק להיכנס לסרטים , ולא לפחד שהוא ראה וקרא את כול הרגשות שיש לי כלפיו.

כי אני ממש לא רוצה לפגוע בו.

זה הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה.

כי אני לא רעה אבל יוצא לפעמיים שבלי להתכוון , אני לא חושבת על מה שאני עושה ואומרת, ואנשים נפגעים.

אז אני ממש שמחה שהידיד שלי לא נכנס לבלוג ולא קרא.

זאת הקלה ממש עצומה בשבילי , ואני יכולה לנשום ולא לברוח לכול מקום אפשרי.

לחיות נורמאלי.

מה שכן הוא תמיד מזכיר לי שאני צריכה להעסיק את עצמי  כדי לא להיכנס ללופ הזה של המחשבות, האין סופי הזה, וזאת בעיה.

למצוא דברים כדי להעסיק את עצמי.

אז יש לי את המורה, ויש לי את החווה והרכיבה, ויש לי את הסדנת כתיבה, והפסיכולוגית,

ועדיין כשיש לי מצבים לא נעימים שבהם אני צריכה לחשוב הרבה, אני צריכה  לחשוב לאיפה לברוח כדי לא לחשוב יותר מדיי על אותה הסיטואציה.

בכול מקרה עבר הרבה מאוד זמן  מאז שהקבוצה יצאה למפגש חברתי ביחד (זה קרה אז במפגש החמישי  כשרק בקושי הצטרפתי ויצאנו לסרט ביחד).

והמנחים חשבו על לעשות משהו דומה שוב עם כול הקבוצה.

אולי לצאת לטיול בסופ''ש ( שישי ושבת),

ואולי לצאת ביחד סתם לסיבוב בעיר.

אנחנו  עוד צריכים לחשוב על זה.

וגם הצטרף אלינו עוד בחור חדש,

ושבוע הבא צריכה להגיעה אלינו סוף סוף בחורה ולא בחור!

אנחנו רק שתי בנות בקבוצה, ותמיד מגיעים עוד בנים ולא  בנות.

אז מעניין  מי זאת תהיה ואיך היא תהיה , ומי היא תהיה בתוך הקבוצה ואם היא נחמדה או לא.

מה שכן, הבנים בקבוצה  בטוח יתלהבו ממנה (אולי קצת קינאה מצידי) כי כול תשומת הלב הגברית תלך אליה ( בגלל שהיא תהיה הבחורה החדשה  בקבוצה).

ואני כבר ממש וותיקה בקבוצה,

אז אולי אני ארגיש לא  נעים, אבל מצד שני  אם היא תהיה נחמדה  אז אולי אוכל לתקשר איתה ולהיות חברה שלה, ונוכל להיפגש.

ידיד שלי בטוח יתלהב ממנה וייקח את המספר שלה.

( אני בטוחה שהוא יעשה את זה)

בכול אופן, אחרי הקבוצה, כול הבנים של הקבוצה ואני , יצאנו לטיילת בתל אביב , טיילנו קצת ודיברנו, ואז עצרנו  לשתות משהו בקפה בעיר בתל אביב, והיה ממש נחמד.

אני ניסיתי לעכל את זה שידיד שלי  לא נכנס לבלוג ולא קרא (עוד לא ממש הצלחתי  להבין את ההקלה העצומה הזאת שהרגשתי)

וניסיתי להתרכז בשיחה ובדברים שדיברנו עליהם.

היה באמת כייף.

הרבה יותר כייף מראשון שעבר  על החוף כששני הבחורים ההם באו ונדבקו אליי ולא עזבו אותי.

אני מניחה שכאשר אני לא יורדת  לחוף, ואני נמצאת עם הבחורים מהקבוצה, אז אין שום סיכוי שגברים צעירים יבואו ויתחילו איתי.

כי אני מוגנת.

שומרים עליי.

אבל זה באמת  היה נחמד  לשבת איתם בבית הקפה וקצת להתרענן , וקצת לדבר על כול מיני דברים.

שאלתי אותם לאיזה טלפון כדאי לי להחליף (אם ארצה אי פעם להחליף את הסמסונג מיני גלקסי 2  שיש לי לאחד אחר)

כי עכשיו יצא לשוק הטלפון אוואי של החברת הסינית ( בדקתי על הטלפון בגוגל והוא פשוט נראה לי מסובך מדיי מבחינת תפעול ותקשור. יותר מדיי אפליקציות ודברים משוכללים).

ואימא שלי פשוט אומרת שהטלפונים של החברה הסינית  יותר זולים מאשר הטלפונים של הגלאקסי שהם יותר יקרים וקצת יותר כבדים.

אבל אני לא רוצה את הטלפון של החברה הסינית. הוא מסובך מדיי בשבילי.

אני מעדיפה בכול  זאת  , אם אני כבר מחליפה, אז להחליף  לגלאקסי קצת יותר מתקדם ממה שלי  יש.

( אז הצעות? מישהו? תמליצו לי).

אבל  כרגע אני נשארת עם המיני גלאקסי שיש לי.

הוא טוב ויש לו בו את כול מה שאני צריכה, וכול עוד הדבר הזה פועל ומתקשר, אני לא מחליפה אותו.

אז היה כייף לשבת איתם ולדבר, והם ניסו לשכנע אותי להוריד פייסבוק.

לעשות אחד, ואני פשוט פוחדת להתמכר לפייסבוק,  ולהיות זומבית מכורה לפייסבוק כמו כולם.

(אני רואה את זה  במשפחה שלי בעיקר אצל אח שלי שנמצא שם כול הזמן).

מספיק שאני מכורה לבלוג שלי, אני לא צריכה גם את הפייסבוק על הראש שלי ( למרות שאם היה לי אחד , הייתי יכולה לפרסם בו את הבלוג שלי ובכלל להכיר אנשים חדשים).

אבל אני לא ממהרת לפתוח פייסבוק.

יש לי דברים אחרים לדאוג להם כרגע.

בסופו של דבר , ידיד שלי הלך (כי הוא לא הרגיש טוב), ואני נשארתי  עם שני הבחורים, וחבר של אחד מהם הצטרף אלינו ואני נשארתי ודיברתי ואכלתי איתם, והיה ממש כייף גם איתם.

ולפעמיים זה באמת טוב יותר , מאשר להיות לבד ושאנשים יבואו ויטרידו אותי.

מה שכן אני צריכה  להסתובב עם תרסיס פלפל, כך שאוכל לרסס לאותם מטרידנים את העיניים אם זה יקרה לי שוב.

בכול אופן היה לי ממש כייף עם כולם,

בעיקר שעכשיו אני רגועה ושקטה , שאף אחד לא נכנס וקורא את הבלוג שלי,

וקבענו אולי להיפגש כולנו באמצע השבוע בבוקר או ביום שלישי או ביום חמישי.

נראה כבר מה לעשות.

 עכשיו לפחות אני יכולה לנשום ולהירגע ולא להיכנס לסרטים  יותר אם מישהו נכנס וקורא את הבלוג  שלי ונפגע.

כי אלה דברים שיכולים ממש להרוס אותי נפשית , אם מישהו מהקבוצה ייכנס ויפגע ממה שאני כותבת, כי זה יהיה על המצפון שלי ואני לא רוצה שזה יקרה.

אז למזלי הכול בסדר , ואני יכולה לנשום ולהירגע, לכתוב כאן בשקט, ולחזור לחיים שלי בלי הסרטים  מהגיהינום   שאכלתי בשבועיים האחרונים בגלל זה.

היה כייף מאוד עם החברים בבית קפה בתל אביב,

ואני יכולה לחזור לשגרה שקטה ונורמאלית בלי לברוח לכול מקום .

ליהנות מקצת שקט נפשי שהכול באמת בסדר גמור, וממש לא כמו שחשבתי.

אז זהו למפגש היום.

~~~~~~~~~~~~~