בכנות? לא האמנתי שאצליח לשרוד כול כך הרבה ימי לחימה.
כלומר 50! כמעט חודשיים! והפסקת האש האחרונה שהיא עכשיו נכנסה לתוקף ימים ספורים לפני תחילת הלימודים.
מי בכלל האמין שזה יקרה?
חלפו 5 ימים מאז נכנסה לתוקפה הפסקת האש האחרונה ואין שום סימן לירי מתחדש.
ומה שקורה עכשיו שהסתיימה חזית בדרום ונפתחת חזית חדשה בצפון עם סוריה. לא מקנאה בהם. מה הם סובלים עכשיו כמו שהדרום סבל במשך 14 שנה וחודשיים שלמים מהחופש הקיצי שלהם.
אגב שמתי לב שהסבב השני של הלחימה התחדש ביום שלישי והסתיים ביום שלישי.
כלומר אחרי שבועיים של שקט במרכז וגם בדרום ועם הפסקות אש למשך 3 ו5 ימים באמצע, חמאס חזר לירות שוב ביום שלישי וסיים את הלחימה ביום שלישי.
גם שמתי לב שהתחלתי את החודש הזה עם פוסט ספרים וסיימתי עם פוסט ספרים.
ולמדתי המון על עצמי בחודשיים האלה-
למדתי להעריך את החיים שלי מחדש ושווה לי לחיות למענם ובשבילם למען עצמי.
גיליתי שלמרות שרציתי כול כך למות אז (ב2012) ולא פחדתי, כשיהיו טילים ויירוטים ואזעקות כן פחדתי על החיים שלי ובאותם רגעםי הבנתי שאני לא רוצה למות. שאני רוצה לחיות ולהגשים ייעודים כמו להיות סופרת ולכתוב את הספרים שלי.
למדתי להעריך את המדינה שלי ואני לא כול כך שונאת אותה כמו פעם.
למדתי להעריך את צה''ל ואת מה שהוא מקריב למעם המדינה כדי שלנו יהיה שקט.
למדתי מי אלה חמאס מה הם ולמה הם מסוגלים.
בזכות דאעש הבנתי עד כמה חמאס נוראים וכמה אכזריים המעשים שלהם.
למדתי להעריך את כול החיים שלי מחדש!
שחיים שווים הרבה יותר ממוות ושמוות זה אולי חלק מהחיים אבל כשמאבדים מישהו בזמן קרב או לחימה זה פשוט הורס ושובר עולמות של משפחות ואנשים.
ועכשיו כשיש הפסקת אש למשך חודש שלם זה כמו לקבל את החיים והשקט שלנו מחדש.
ואני צריכה לקבל את זה מחדש כי זה היה חסר לי במשך חודשיים.
בקשר לכתיבה השתמשתי בימי לחימה כדי לכתוב סיפור שלם כול יום בשעות הלילה ובשביל זה הייתי ערה עד 3, 4 לפנות בוקר אם צריך לפעמיים כדי לסיים את הפרק.
וסיימתי אותו אני חושבת עם 40 פרקים לפחות!! נהניתי לכתוב כי זה העסיק אותי בלילות ונתן לי פתח בריחה לכמה שעות מהלחימה בעזה.
ועכשיו אני חושבת שאולי אכתוב לסיפור הזה סיפורי בת (סיפורים קטנים עם הדמויות מתוך הסיפור המקורי שלא קשורות ולמקם אותן בסיטואציה אחרת בחיים או בפנטזיה שלא קשורות למציאות של המלחמה שהסתיימה).
ועכשיו מה שנישאר לי זה פשוט לחזור לשגרה וליהנות ממנה מחדש.
שאגב גם את השגרה המשעממת שלי למדתי להעריך מחדש.
כנראה שהמלחמה הזאת הייתה צריכה לקרות כדי שאני יעריך המון דברים מחדש בעיקר את החיים שלי ואת השגרה שלי שכול כך שנאתי כי כלום לא קרה בה.
למדתי גן מחדש שהיכולת להרגיש עדיין קיימת בי.
כי כבר חשבתי שהאדישות שפיתחתי במשך השנים חסמה לי את היכולת להרגיש ובזמן מלחמה גיליתי שהלב שלי וגם הגוף מגיבים יפה מאוד בשעת סכנה לאזעקות ולטילים וליירוטים.
אז היה שווה לי לעבור את כול הלחימה הזאת גם במרכז כדי להבין את כול מה שכתבתי כאן עכשיו? להעריך מחדש הכול?
כנראה שכן.
לא יכולה להגיד שאני שמחה על כול החיילים והאזרחים שאיבדנו -71 במספר כי אני לא.
זאת הייתה לחימה קשה ואיבדנו טובים מחיילנו,
אבל אם אני צריכה לסכם חודשיים של לחימה על עצמי, אז ככה אני בוחרת לסכם- במילה-
ערך.
להעריך מחדש את הכול! פשוט את הכול!
יש לנו מדינה חזקה! צבא חזק! עם חזק! ועולם פשוט נפלא ומדהים שאם עוצרים לרגע להביט ולהסתכל בטבע ובדברים הקטנים... הוא באמת מדהים.
חוזרים לשגרה ולחיים.
בגלל הלחימה לא הלכתי להוופעה שלהם שהייתה אמורה להתקיים ב29.7 ואני מקווה ללכת במרץ או פברואר כי שיהיו תאריכים חדשים להופעה המחודשת שלהם.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
haunted princess
לא יודעת למה אבל הסיפור של הספר הזה מוכר לי משום מה O.O
הייתי רוצה לשבת מתחת לעץ הזה ולקרוא ספרים בשקט בצילו *-* כשהרוח גורמת לעלים לעוף ברוח ואולי לנשור עליי ועל ספריי.