מצטערת שעבר הרבה זמן מאז הפרק האחרון. לא שמתי לב לזה שהתאריכים עולים ואז מתחילים מחדש. הייתי בלחץ ממבחנים. טוב אני לא בלחץ ממבחנים אבל אני כן רוצה להצליח בהם אז אני לומדת. וימים טסים לנגד עיני.
קיבלתי 87 במתמטיקה אני גאה בעצמי.
קיבלתי עובר בכימיה אני מתביישת וגאה בעצמי. שנפלתי רק על ההגדרות ולא על החומר שהוא חפר עליו מלא.
יש מבחן חוזר - שאיפה :90-100 יש מבחן במתמטיקה נוסף- שאיפה : 99-100
אחרת הממוצע שלי יהיה נכשל! ואני מסוגלת למאה! מבחן בהיסטוריה שאיפה ל80.
מבחן בביולוגיה שאיפה ל 80-90.
זה הולך להיות השבועיים הכי עמוסים שלי מבחינת לימודים.
ביולוגיה כימיה מתמטיקה [3 מבחנים חשובים כבגרות שאני פשוט חייבת לעבור את 80 בהם!]
אחר כך היסטוריה, אך לזה יש לי שבוע שלם בלי מבחנים אחרים ליד [בנתיים].
שיר מהממם. של להקה שאני מכורה אליה כמה זמן.
enjoy
להיות או לא להיות , זאת השאלה! [פרק 11]
פסעתי לכיוון דלת
היציאה מהבית ונזכרתי ששכחתי את הנייד בחדר "אני רצה להביא את הנייד, דקה אני
פה!" סיננתי לאנה וקיפצתי למעלה במדרגות "אני מחכה בחוץ" אנה קראה
לעברי. פתחתי את דלת החדר שלי בעדינות קיפצתי לכיוון המיטה ומששתי למצוא את הטלפון
שלי. הרגשתי רטט "הינה הוא"
אמרתי והרמתי את הטלפון ועניתי; "הלו?" שאלתי "את.." שמעתי את
הקול של הערפד ממיקודם בעבר השני של הקו.
הקול הקר שלו הקפיא
אותי. "כן..?" הצלחתי לסנן מבעד פעימות הלב שפעמו בחוזקה בלב שלי ומול
האינטואיציה שאמרה לי לנתק ומיד! בכל זאת הקשבתי "את לא מכשפה, לא רק"
הקול נשמע שוב.. רק חלש יותר "למה אתה מתכוון?" שאלתי. נשמע רעש מהעבר
השני שם הקו הוא דיבר- לא שמעתי, לא הבנתי זו- שוב השפה ההיא שמייקל השתמש בה
מקודם! "מה זו השפה הזו?" שאלתי. "שפת הכשף" הוא אמר מבעד
לרעשי הרקע הרבים שהיו ויכולתי לשמוע ..מילים נוספות מהן.
שלא תמיד הבנתי.
"מה אתה רוצה ממני?" שאלתי. "לזהיר אותך; הדברים הם לא כפי שהם
נראים" הוא אמר והקו נותק.
רוח נשבה פתאום מבעד
לחלון .רצתי אליו וסגרתי אותו -בדקתי שהוא נעול . שלא יכנס לפה שום יצור אחר -אף
ערפד או מכשף.
ירדתי למטה מקווה
שהכל סתם חלום רע שאתעורר ממנו בקרוב. יצאתי מהבית. אנה חיכתה לי בחוץ מביטה בי
בזעם "כמה זמן?" היא שאלה. "היה לי שיחת טלפון, בואי נלך"
אמרתי והתקדמתי לכיוון השער של השטח שלנו ..שהיה לפחות כמה מטרים מלפנינו.
"מי זה היה .. דרו?" אנה הניעה את הגבות של בזימה. הבטתי בה ברצינות, הסטתי
את מבטי ממנה וגלגלתי עיניים קדימה לעבר הדרך שלנו.. שנראתה ממש ארוכה ולא נגמרת.
החל לרדת שלג.. בסוג של אמצע הקיץ ספטמבר! צריכים להיות לפחות חודשיים עד
החורף הממשי! שבו הטמפרטורה מספיק נמוכה, כדי שירד שלג. עכשיו בספטמבר -קצת הזוי.
"כל היום הזה
הזוי" אמרתי "בטח הכל סתם איזה חלום מטופש" סיננתי מבעד הנשימות
שלי שהלכו ונעשו כבדות יותר כשהלכנו.
הדרך המוכרת כבר
נעלמה.. השכונה שלנו הפכה לשלג.. שירד בקצב מהיר מידי. התחלתי להילחץ.
"שלג.." אנה לחשה. "BOO" שמעתי את קולו של יון נשמע ברקע
ושנינו קפצנו בבהלה -הוא לא היה שם עד אותו רגע! "מאיפה צצת? "שאלתי.
"את אמרת לי להיעלם.. זוכרת?" הוא הסביר. אנה נאנחה בבוז "גם כן
אתה!" היא סיננה "דיי! מה נהיה כאן! אתה לא מצחיק אותי" אנה צעקה.
עכשיו ממש יכולתי לומר שהיינו באמצע שום מקום ~ אני, אנה ולידנו יון אוחז בחוזקה
בידינו. וכל מה שהיה זה שביל שלא נגמר עד האופק.. ומסביב לו גבעות של שלג לבנות.
נראה כאילו עברנו לאיזה ממד אחר.. מקום אחר- בטח זה ההסבר לחלום ההזוי שלי.
"מה?" יון
תמהה, הסיטואציה יכלה להראות רומנטית לרגע!
"מה קרה ..להכול"
שאלתי וקטעתי את השקט המחניק שששר, פתאום קלטתי שהכול שלג נהיה לי קר. "אתה
עובד עלי.. עם כשף כלשהו?" אנה זעפה פנים לכיוון יון. "למה לי?"
יון שאל אותה . "אני לא יודעת!" אנה ניסתה להאשים, ללא הצלחה ממשית.
"טוב די!" הרמתי את קולי. "כן, באמת אנה.. אוסטין" יון הוסיף.
"מה את מציעה שנעשה?.. איך כל זה קרה בכלל?" אנה פנתה אלי בשאלה.. שלא
ממש עזרה לי אבל היא כן העלתה את הנושא של-איפה-אנחנו-?.
"אנחנו בסרט
פנטזיה או מה?.. בחלום שלי?" שאלתי ללא כוונה לתשובה מיוחדת. "כן..
פנטזיה לגמרי" יון אמר והזיל ריר. "מה אתה רואה?.. שאתה, ככה?" אנה
נרתעה לאחור למעשיו של יון שממש נראה כאילו יש פה איזה חשפנית סקסית שאף בן לא
עומד בפניה!
בן שהוא לא הומו-כן!
פרומו: רוצים לדעת
לאן הגיעו אנה וחבריה?.. חכו לפרק הבא שיצא ב26.1.11.
רק בעוד חודש כנראה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נוקו קאט
