כשהתחלתי לחזור בתשובה יצאתי לכמה פגישות עם כל מיני סוגים של אנשים, חוזרים בתשובה, דתיים מבית..
לצערי כולם איכזבו, יותר מידי בלאגנים היו ופשוט נמאס לי היה לצאת יותר ל"שידוך".
בתקופה האחרונה כן התחלתי שוב לתת הזדמנות, לנסות להכיר, אני לא חושבת שאני מוכנה להתחתן אבל לנסות לא מזיק.
רק השם קובע..
אז.. הכרתי את עמית.
בחור גבוה יחסית, לא הרזים שאני אוהבת אבל גם בסדר, והעיקר באמת לב טהור לעבודת השם.
ההתחלה הייתה מאוד קצרה, כמה דקות ישבנו וזה היה פשוט מאוחר מידי והייתי צריכה ללכת,
אבל אתמול..
ישבנו וידברנו עד 1:30 ולא שמתי לב בכלל שהזמן עובר.. ישבנו 3 שעות ורק דיברנו..
אני בדרך כלל לא אוהבת להיפגש בערב , אבל עם הפסיכומטרי אין לי ממש ברירה..
אין לי איתו ניצוצות, הוא גם לא מושך מבחינה חיצונית..
אבל אני מרגישה שהשם שלח לי אותו למטרה מסויימת, הוא ממש מחזק אותי.
אני נהנית לדבר עם אנשים אינטילגנטיים, הוא בראש טוב עם המון ידע על תורה ומדע, שזה בכלל הנושא שאני הכי מתעניינת בו בתקופה האחרונה, הוא כמוני, אוהב לחקור ולדעת תשובות להכל.
אבל..
האם אני משלה אותו בכך שאני ממשיכה לצאת איתו למרות שאני לא מעוניינת.?
אני עוד לא יודעת מה יהיה, זו רק ההתחלה..
לחתוך את זה עכשיו כי הוא לא "עושה" לי את זה, מאוד שיטחי בעיני...אבל אני יודעת שזה משהו שאני לא יכולה להתגבר עליו..
לא רוצה להתייעץ על זה עם רב.
אין לי עם מי להתייעץ, חברות חילוניות יגידו יאללה מה אכפת לך תזרמי, האחרות יגידו לחתוך.
מה שלי תגיד על כך?
הוא יודע שאני קצרה בזמן ואני רוצה לטוס לחו"ל, והוא גם לא מדבר על חתונה (ברוך השם)
אז אולי זה גם בשבילו מאין קשר ידידותי ? (ממש.. רק המבטים אומרים יותר מזה).
איי איי..