מאידך

לשמוט ולעטות. מה זאת בכלל "פרשת דרכים"? אפשר להניח שאת לא יכולה ללכת לכיוון הזה, בלי
לשמוט את ההוא. לפרוש. ואולי כן? . את חייבת לטכס עצה, אבל זו שפה של הכפלות שאין לך מושג מי מכיר.
את לא מכירה. היא לא. אולי את יכולה לקרוא לה בשם: "דרכים". זאת פרשה. אל תפרשי. תשתפי דמויות. היא כל הקיווקווים האלה שאפשר לצייר עליהם קו אחד ארוך, (אם רוצים לא לראות אותם רק כקווים קטנים), אפשר לקשר אל הרמז הבא, אחרי המרווח. כל קו הוא מעשה שלה. ציון. דרך. ציון דרך זו תעודה שהופיעה אחרי שעשית מה שצריך, (או שלא, כמו למשל במקרה של: "לא עשתה צבא"), הופיעה כדי שתמוגי אל קו זעיר חדש. תמסרי את עצמך. הופ, תגידי לה במילים ברורות: אל תשמטי אל הרווח.

 את הפרשה עצמה היא יכולה לתאר לכן כמו שאת חווה אותה פה: הווה מתמשך של אבנים קטנות, מרובעות, שהרווחים ביניהן מעקמים את כפות הרגליים ששוכחות את צורתן. או תחושת עתיד גרועה, כמו האספלט המתוח לצד הקטנות, שמתמשך אחיד וגורם למין שפשוף רפה ולמגע חרד ולא נוגע של הכפות. או דרך העפר, שמדשדשים עליו כמו בכרכרות של פעם, דשדוש חוזר ומעמיק בכל חריץ שגם מטשטש את החריץ שהיה. וישנם גם מלבני האבן הגדולים שהם מסלולי האופניים, שצריך לזגזג מהם במהירות אם שומעים צלצול, או בכלל להימנע מראש ורק לדמיין את המגע הנוח שלהם, הבלתי מושג.

כשאת הולכת המבט יורד ומתחלף עד שהיא שוכחת לזהות מה עטית קודם. מה שמטת?. דרכים
לוקחת אתכן יפה יפה בין הבוהן לאצבע ומגלגלת. והנה יש פתאום אבן קטנה מוזהבת: כאן
גר יהודי זה וזה. אם התעכבת והסתכלת סימן שאת. אל תזכרי.