כי אמא אמרה

בוווביייי!!!" הקטנה זועקת ומדדה בעקבותיי עם ספר בידיים, "בובי!!!!" הספר כמעט בגודל שלה, מעט המוטוריקה שיש לה מרוכזת כולה במאמץ שהספר לא יפול לה, "אמא, בובי", היא מנסה להתיישב עלי ברוורס ובו זמנית למשוך את הספר איתה. אני פותחת את הספר והילדה באקסטזה, עוקבת בריכוז אחרי העלילה: "בובי! אובה (=כובע).....בובי, פה (=קפה)....". אז זהו, אצלנו בבית אין ספק שבובי הוא להיט, הקטנה זנחה עבורו את אהבתה הגדולה "ברכבת יושבת ארנבת" או כפי שכונה בפיה "טוו-טוווו", ועכשיו היא מתרוצצת בבית בזעקות נגזל "בוווובייי!" בוובי?? היא מסתכלת עלי מודאגת וממשיכה בדרכה, עד שהיא מוצאת את הספר, נושמת לרווחה ומחבקת אותו. מיד אחר-כך היא משליכה אותו על השטיח ומדפדפת בו נמרצות, מפטפטת לעצמה. גם הגדולה נמנית על קהל המעריצים של הספר ואפילו קראה לבובת הכלב הנובח שלה על שמו - באבי! (ושאלוהים ישמור אותו ואותי אם הוא שוב ינבח כאן שעתיים בלי הפסקה!), ושתינו, הגדולה ואני, אוהבות לדקלם ביחד את שורת המחץ: "בובי אוכל עוגה, בובי שותה קפה, היום יום הולדת לכלב הכי...יפה".

אז מה מיוחד כל כך בספר על בובי או בשמו המלא "בובי בוא בובי לך"? קודם כל בובי, כי בובי הוא כלב שובב ולא כל כך ממושמע שלאו דווקא משתף פעולה עם הבעלים שלו. וחוץ מזה, וזה העיקר מדובר בספר שבו הקטנטנים מתבקשים להשלים בעצמם את החריזה בסוף השורה בהתאם לציורים, למשל-"בובי ארצה! בובי קפוץ לגובה! הי בובי החזר לי את ה...כובע", כל זה הופך את חווית ההקראה לפעילה כי נוצר מעיין דוח שיח בין ההורה המקריא לבין הילד שמשלים עבורו את המשפטים. והכל מלווה בציורים צבעוניים של בובי ושל הילד שהוא הבעלים המעט מתוסכל שלו ושל עוד עשרות כלבלבים בכל הצבעים, הגדלים והסוגים, פשוט חגיגה לעיניים.זהו רק ספר אחד מתוך מספר ספרים באותו הסגנון שכתב ואייר אמי רובינגר המוכשר, אצלנו בבית יש גם את "אין אריות כאלה:" (אין אריה שעושה ב...סיר ואין אריה שיודע ל...שיר) ואת "חתול גדול חתול קטן" ( חתול מלפנים חתול מ...אחור, חתול לבן חתול...שחור) ששניהם הצלחה כבירה. 

לדעתי הספרים מתאימים כבר מגיל שנה וחצי אבל הכיף הגדול באמת עם הספרים הללו מתחיל כשהקטנטנים מתחילים לדבר, בכל מקרה הוא רלוונטי בהחלט ומגלגל מצחוק גם את בת השלוש וחצי. בכייף, תהנו.

אה, ותמיד בסוף, בדף האחרון הוא מצייר איזו בדיחה להורים, חמוד.