כי אמא אמרה

הגדולה (רבע לארבע) חזרה מיומלדת של חבר עם מתנה - דג זהב. די גדול, בקופסא די קטנה.

הילדה כמובן מאושרת ומתרגשת וכבר הספיקה לשפוך את הדג עם המים (הוא שרד!) מעודף התלהבות.

ואני חושבת שבפרשת האימוץ הכפוי הזה מדובר בעצם בהתעללות נטו כלפי כל מעורבים בפרשה:

1) הדג - שמצליח מקסימום להסתובב על ציר בתוך הקופסא הקטנה, שהגיע בלי אוכל (כמות אוכל שהייתה מספיקה לכל הילדים עולה בערך 20 ש"ח אבל אף אחד לא חשב על זה), ואני מניחה שלא כל ההורים רצו למחרת אחרי הצהרים לקנות אוכל לדג. אפילו חסרת הבנה בדגים שכמותי מבינה ש-99% מהדגים כנראה ימותו בשבוע הקרוב. לא חבל?

2) הילדים - כי כאמור רובם יזכו לראות את הדג שלהם צף על הגב בימים הקרובים, בשביל מה כאב הלב הזה? וזו בדיוק הסיבה שאני משקיעה בדג שלנו וזה מביא אותי לסעיף הבא-

3) ההורים - שלמרות שלא ביקשו אימצו חיה חדשה, בהפתעה, בלי ששאלו אותם. חיה שמסתבר (מהאינטרנט) צריכה אקווריום גדול (ועשויה להגיע לממדים גדולים) כולל משאבת חמצן, חול ושאר אביזרים (בינתים הסתפקנו בקערת זכוכית גדולה מסבתא). מישהו גם יצטרך לנקות את האקווריום הזה (מסתבר שדגי זהב הולכים די הרבה לשרותים), ובסוף מישהו גם יצטרך לאסוף את הגוויה ולהוריד את הדג בשרותים בטקס הלוויה מפואר ואחרי הסבר כלשהוא על מה בעצם קרה פה (שאני לחלוטין לא מעלה בדעתי מה הוא יהיה) לילדות. לא ביקשתי חיה חדשה ולא ביקשתי קישוט לסלון, כשארצה אקנה בעצמי. אז למה?

אז הורים יקרים, אם אתם מחפשים מתנה לחלק ביום ההולדת של הילד שלכם בבקשה (היי, יש לי דג זהב, אולי המשאלה הזו תתממש), בבקשה, בבקשה, לא דג! יכולה להציע לכם רעיונות אחרים לפרסים שיביאו להתלהבות דומה בקרב הזאטוטים ובלי הטירחה והסבל לכל הסובבים.

האמת שבינתיים כבר ממש נקשרתי לדג...