כי אמא אמרה

את "סקוצ'קיד צורה וצבע" קניתי לגדולה כשהתחילה להצליח להרכיב את פזל הצורות, שהוא משחק בסיסי מצויין (נו, הטקסט הקבוע: מוטוריקה עדינה, תאום עין-יד, למידת צבעים וצורות וכו...), הרגשתי אז שהגיע הזמן לעלות מדרגה ממשחקי התינוקות למשהו מורכב יותר. לא הכרתי עדיין את הסדרה של סקוצ'קיד, פשוט חיפשתי משחקי קופסא שמתאימים לגילאי שנה-שנה וחצי. אני זוכרת שעמדתי בחנות צעצועים מול ערמות אדירות של משחקי קופסא והתקשתי למצוא שם משחקים לגילאים הצעירים. אחד הבודדים שמצאתי היה זה אז ברור שקניתי אותו.

המשחק בנוי מארבעה לוחות דו צדדים (סה"כ 8 אפשרויות) ומסט של צורות עם סקוצ'ים. צריך להדביק כל צורה במקום הנכון בלוח, אותן צורות משמשות במספר לוחות. מה שנפלא בעיני זה שרמת הלוחות היא שונה וכך הילדות התחילו עם הלוחות הראשונים של התאמת צבע או צורה בלבד ובהמשך עברו להתאמת צבע וצורה יחד. היום הקטנטנה יושבת לבד ומבצעת את הלוחות הבסיסים שוב ושוב: מדביקה, מראה לי, מורידה ומדביקה שוב. משחק שילדה יושבת לבד ומבצעת באופן עצמאי שוב ושוב מקבל ממני קרדיט באופן אוטומטי על יכולת המשיכה שלו. ועל זה נוסיף שהוא משפר מיומנויות בסיסיות ובאמת מצויין ללימוד צורות וצבעים.

הערה חשובה: מומלץ בשלבים הראשונים להפריד ולתת לילד רק את הצורות השייכות ללוח הספציפי שהוא עובד עליו, כי בהתחלה קשה להם מידי לאתר את החלקים שהם צריכים ללוח המסויים, בהמשך הם כבר לומדים לזהות לבד את החלקים. 

בהמשך קניתי גם את "סקוצ'קיד לבוש" שבת הארבע נהנת עד היום לשחק בו והקטנטנה מלבישה את הבובות בצורה שלא הייתי ממליצה לאף אחד לצאת ככה מהבית. משחק מצויין שאפשר לשבת איתו הרבה וללמוד פרטי לבוש, לבוש מתאים לעונות, ימין ושמאל ועוד. מומלץ גם כן.

והנה תמונה:

וזה פאזל הצורות המג'וייף שלנו...

שבת שלום!

בוווביייי!!!" הקטנה זועקת ומדדה בעקבותיי עם ספר בידיים, "בובי!!!!" הספר כמעט בגודל שלה, מעט המוטוריקה שיש לה מרוכזת כולה במאמץ שהספר לא יפול לה, "אמא, בובי", היא מנסה להתיישב עלי ברוורס ובו זמנית למשוך את הספר איתה. אני פותחת את הספר והילדה באקסטזה, עוקבת בריכוז אחרי העלילה: "בובי! אובה (=כובע).....בובי, פה (=קפה)....". אז זהו, אצלנו בבית אין ספק שבובי הוא להיט, הקטנה זנחה עבורו את אהבתה הגדולה "ברכבת יושבת ארנבת" או כפי שכונה בפיה "טוו-טוווו", ועכשיו היא מתרוצצת בבית בזעקות נגזל "בוווובייי!" בוובי?? היא מסתכלת עלי מודאגת וממשיכה בדרכה, עד שהיא מוצאת את הספר, נושמת לרווחה ומחבקת אותו. מיד אחר-כך היא משליכה אותו על השטיח ומדפדפת בו נמרצות, מפטפטת לעצמה. גם הגדולה נמנית על קהל המעריצים של הספר ואפילו קראה לבובת הכלב הנובח שלה על שמו - באבי! (ושאלוהים ישמור אותו ואותי אם הוא שוב ינבח כאן שעתיים בלי הפסקה!), ושתינו, הגדולה ואני, אוהבות לדקלם ביחד את שורת המחץ: "בובי אוכל עוגה, בובי שותה קפה, היום יום הולדת לכלב הכי...יפה".

אז מה מיוחד כל כך בספר על בובי או בשמו המלא "בובי בוא בובי לך"? קודם כל בובי, כי בובי הוא כלב שובב ולא כל כך ממושמע שלאו דווקא משתף פעולה עם הבעלים שלו. וחוץ מזה, וזה העיקר מדובר בספר שבו הקטנטנים מתבקשים להשלים בעצמם את החריזה בסוף השורה בהתאם לציורים, למשל-"בובי ארצה! בובי קפוץ לגובה! הי בובי החזר לי את ה...כובע", כל זה הופך את חווית ההקראה לפעילה כי נוצר מעיין דוח שיח בין ההורה המקריא לבין הילד שמשלים עבורו את המשפטים. והכל מלווה בציורים צבעוניים של בובי ושל הילד שהוא הבעלים המעט מתוסכל שלו ושל עוד עשרות כלבלבים בכל הצבעים, הגדלים והסוגים, פשוט חגיגה לעיניים.זהו רק ספר אחד מתוך מספר ספרים באותו הסגנון שכתב ואייר אמי רובינגר המוכשר, אצלנו בבית יש גם את "אין אריות כאלה:" (אין אריה שעושה ב...סיר ואין אריה שיודע ל...שיר) ואת "חתול גדול חתול קטן" ( חתול מלפנים חתול מ...אחור, חתול לבן חתול...שחור) ששניהם הצלחה כבירה. 

לדעתי הספרים מתאימים כבר מגיל שנה וחצי אבל הכיף הגדול באמת עם הספרים הללו מתחיל כשהקטנטנים מתחילים לדבר, בכל מקרה הוא רלוונטי בהחלט ומגלגל מצחוק גם את בת השלוש וחצי. בכייף, תהנו.

אה, ותמיד בסוף, בדף האחרון הוא מצייר איזו בדיחה להורים, חמוד.

ביום שבת אני מוזמנת למסיבת ברית (רק מסיבה, החיתוך כבר בוצע), ילד שלישי. בילד ראשון תמיד יותר קל עם המתנות, ילד שני אם יש מזל הוא מהמין השני וגם אז מסתדרים אבל בשלישי כבר יש יותר סיכוי לחזור על אותו מין, וכאן תמיד מגיעה ההתלבטות-מה קונים לילד שלישי? מה מביאים להורים שכבר יש להם הכל?

אני הולכת להביא להם במתנה מגבות! כן מגבות. לא אלה שתמיד מקבלים עם הכובע המחובר, אלה מתוקות כשלעצמן אבל בגיל חצי שנה כבר לא ממש מכילות יותר את הילד, אני בעד מגבות גדולות ומפנקות! אני קיבלתי ללידה של הגדולה שמיכה או מצעים לתינוקות (כבר לא ממש זוכרת מה בדיוק) ומכיוון שכבר היו לי המון כאלו החלטתי לקפוץ לחנות להחליף אותן, בחנות היו מגבות מקסימות, רקומות, מתוקות, גדולות ומפנקות. בהתחלה התלבטתי, חשבתי שהמגבות נורא גדולות ושהן ישמשו אותי רק בעוד שנים (פחחח...לא ממש הבנתי לאיזה גודל וכמה מהר תינוקות מגיעים...), אבל היה לי זיכוי והמגבות היו מקסימות ונראו לי קניה עתידית חכמה אז לקחתי אותן. ברור שתוך כמה חודשים המגבות הקטנות עם הכובע עלו למעלה בארון ואלו הגדולות נשלפו במקומן ומשמשות את הגדולה מאז ולדעתי גם ימשיכו לשמש לעוד כמה שנים טובות. אני כל כך אוהבת אותן ומרוצה שלפני מספר חודשים אפילו ביצעתי רכישה זהה לקטנה - קניתי גם לה מגבות דומות רק עם דוגמא שונה, ושוב מקסימות ומפנקות. טוב נו וגם בדיוק היה מבצע והייתה הנחה שווה.

אגב המגבות שלי ניקנו בורדינון והן באמת מפנקות ושומרות על רכות אבל אני מניחה שבכל רשת כלי מיטה/תינוקות תמצאו מגבות מיוחדות לילדים רק לזכור-לא הקטנות עם הכובע אלא הגדולות העוטפות.

"פוניו פוניו, ני נה ני נה ני נה ני" הגדולה מסתובבת ומזמזמת את "מילות" השיר ביפנית ואחר-כך מציעה: "אמא את תהיי סוסקה ואני אהיה פוניו, בואי נשחה בים" (בשלב הזה היא נשכבת על השטיח ונראית כמו תמנון שהסתבך). אז תקשיבו - מדובר בסרט הכי מקסים שמעולם לא שמעתם עליו!

זהו סיפורה של פוניו הדגיגה, בתם של אלת הים ומכשף, פוניו המתוקה מתאהבת בילד בשם סוסקה והופכת בכח אהבתה לילדה, בדרך הם עוברים הרפתקאות רבות שקשורות לעובדה שלפוניו כוחות קסמים. זה סוג של בת הים הקטנה אבל אינטליגנטית יותר ומתוקה בטירוף. זה סרט על אהבה וחברות והוא מאוד תמים לדעתי ומתאים לגילאים צעירים. הסרט הוא יפני עם סגנון האנימציה האופיני להם שבו הדמויות עגלגלות וחייכניות. הוא כל כך צבעוני ומקסים והגדולה שלי (כולה בת שלוש וחצי) יושבת מרותקת במשך שעה וחצי! (הלו! לא להסתכל עלי ככה, רק בסופ"ש אני מרשה), הנאה מובטחת!

2 הערות קטנות - (1) אם מישהו יצליח לגלות מה פרוש המילה פוניו ביפנית אני אשמח שישתף אותי (2) לקח לי לפחות 5 חלקי הקרנות (מכירות את זה שכל פעם רואים קטע אחר ולא תמיד לפי הסדר הנכון וגם בהקרנה המאה אמא מגלה קטעים חדשים שעדין לא יצא לה לראות?) להבין שליסה היא אמא של פוניו ולא אחותו, למה הוא לא יכול לקרוא לה פשוט אמא?

והנה גם הטריילר באנגלית (לא להיבהל, ה-DVD כמובן מדובב לעברית, פשוט אהבתי דווקא את הטריילר הזה) מתוך יוטיוב:

http://youtu.be/bskgNOXbdiE

לדעתי הסרט עלה לי בין 30 ל-50 ש"ח מקסימום.

ותוספת קטנה - בעקבות פוניו קניתי סרט נוסף מבית אותם יוצרים שנקרא "הטירה הנעה", סרט מקסים אבל מורכב ואפלולי יותר, אני מאוד נהנתי מהצפייה בו יחד עם הגדולה אבל לה היו המון שאלות ואחר כך היא לא היתה מעוניינת לראות אותו שוב... מומלץ אבל לגדולים יותר (נראה לי 7-8 ומעלה). האמת שקניתי סרט נוסף באותו סגנון אבל ה-DVD   העתיק שלי לא מצליח לקרוא אותו אז הביקורת הבאה תאלץ לחכות עד שאני אצפר את עצמי ב-DVD   חדש, מהסוג שבאמת קורא סרטים...

התיק הזה היה אצלי אהבה ממבט ראשון. ראיתי אותו מחייך אלי במתיקות מעל מתלה בחנות למוצרי תינוקות, עמדתי שם כולי מוקסמת ממששת אותו בהתלהבות עד שבעלי תפס אותי ביד ומשך אותי משם בכח...אבל בסוף הצלחתי ואירגנתי אותו לעצמי כמתנה מחברה. אין ספק שמדובר בתיק יפיפה ושייקי אבל בעיני זה לא סתם עוד תיק עגלה אלא תיק למתקדמות.

מה זאת אומרת? בחודשים הראשונים ובילד הראשון נורא חשוב לך תיק שיהיו בו מלא תאים שיקלו עליך את המפקד שלפני היציאה מהבית (חיתולים? יש!, מגבונים? יש!) אבל בהמשך אפילו שכחנית כמוני כבר זוכרת בע"פ את הדברים הבסיסיים שצריכים להיות בתיק וזה הזמן לעבור לתיק למתקדמות - תיק לתקופה שבה כבר לא לוקח לך שעה להתארגן כדי לצאת עם הילדה מהבית אלא זה לוקח עשר דקות, שגם אותן אין לך ממש. בשלב הזה את צריכה תיק שאפשר צ'יק צ'אק לזרוק לתוכו חצי בית, להוסיף עוד שני בקבוקים בצדדים ולטרוק את דלת הבית מאחורייך בתקווה שלא שכחת את הילדות בפנים. וכך את יוצאת לך עם התיק הכי מגניב על הכתף שמסתיר בתוכו אולי בלאגן איום אבל משדר משהו אחר לגמרי. 

אז אם אתן בקטע של תיק מקסים ופרקטי להפליא לכו עליו. לי יש את המפוספס בשחור לבן והוא פשוט הורססססס!!!

אפשר למצוא אותו באתר של המעצבת - http://www.heidi-design.com/

למיטב ידיעתי המחיר באזור ה-500 ש"ח.

"ברחוב ירמיהו, ממש כאן ממול,

גרים להם נילי, הורים וחתול."

ככה נפתח הספר הכי יפיפה שראיתי. זה ספר מקסים על משפחה שמגלה את הצחוק, שנפתחת לעולם ולחוויותיו. אבל לא העלילה היא החלק החזק של הספר, למרות שהיא בהחלט מקסימה, אלא דווקא הציורים - וזה מה שמיוחד פה, שהם בכלל לא ציורים אלא מלאכת מחשבת של אפליקציית בד וריקמה. במקום לצייר את הדמויות גזרו (או יותר נכון גזרה) אותם מבד וכל הספר נראה כמו ריקמה מקסימה ומדהימה. וכל זה על הרקע האורבני של העיר האהובה עלי (תל אביב כמובן) דבר שהופך את הספר לכל כך מקומי וקרוב במיוחד לילדים התל אביבים אבל לא רק להם. הרקמה כל כך צבעונית ומושקעת וכל כך משופעת בפרטים שגם בקריאה ה-52 אנחנו עדיין מתעכבות על הציורים ומגלות פרטים חדשים ושוב מתפתות להעביר את האצבע על הצילומים-אולי הפעם נצליח לחוש את מגע הבדים. מקסים ומומלץ בחום. את הספר כתבה לבי דאון ואירה בחסד לנה גוברמן. 

והנה תמונה (מהאתר של הוצאת כנרת):

למקרה שלא השתכנעתם אני מצרפת לינק להמלצה על הספר שכתב יהודה אטלס בכבודו ובעצמו, מה יותר מזה...

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1064557.html