כן יש לי משפחה מהסרטים... אמא נוצריה שמסתמכת על אלוהים שיעזור לה בכל דבר. אישה חלשת אופי, שמכורה לעבודה שלה כמו נרקומן להרואין. אבא אלכוהליסט מסריח, שלא מודע לעצמו בוגד זה בטוח עם בעיות עצבים וגבר מכה לשעבר אחות גדולה אגואיסטית שדואגת לתחת של עצמה, זאת שתמיד הקורבן ותמיד זאת שרע לה לא שמה זין על אחרים וזאת שחושבת שמגיע לה הכול. ואני האחות הקטנה, זאת שהחיים שלה נדפקו ורק רוצה לצאת מהבית, זאת עם בעיות עצבים רק כשהיא ליד המשפחה הדפוקה הזאת. זאת שבסוף משרתת בקרבי בצבא רק כדי לברוח מהם, האנשים שמשגעים אותי ללא סוף. כשאתה חי עם המשפחה שלי אתה מבין שלא הכול וורוד ואין לך באמת על מי לסמוך חוץ מעל עצמך, כי אף אחד מהם לא יקום מהנוחות של הכיסא ויעזור לך, ואם כן עזרו לך אז אתה חייב להם עד יום מותך, לבקש עזרה מהם זה כמו למכור את הנשמה לשטן, לעזאזל אפילו הוא לא ימרר אותך כמוהם. אבל אין מצב שמישהו יודע, כי במשפחה שלי אף אחד לא רוצה לשמוע את הדברים הרעים, הם יומרו לך לסתום את הפה ולא לספר כלום כי למה שתהרוס להם את הבועה? כי אתה לא תהרוס להם את השקט רק כי אתה צריך חיבוק ממישהו או עזרה... יותר גרוע שהדבר הראשון שלימדו אותי זה שלא מספרים לאף אחד על מה שקורה בפנים, הכול מושלם ויפיפה מבחוץ אבל אף אחד לא מודע לכמה שהכול רקוב מבפנים לפעמים אני מפחדת שאני אהיה איכשהו כמוהם,זה הפחד הכי גדול שלי.
גדלתי עם משפחה דפוקה, אמא שהעדיפה לדבר עם אחותי הגדולה כמה שקשה לה מאשר לדבר עם חברה שלה כי הראי לא מוציאים כביסה מלוכלכת מהבית, אז היא דיברה איתה והרסה לה כל טיפת ילדות שהיתה לה, והיא מרגישה אשמה על זה, אז היא מכפרת על זה בהעדפה כי היא לא תצעק אלייה אם משהו לא מסתדר אני השק איגרוף שלה, של כולם כי עוד לא התגייסתי ולא הגעתי לידיי הצבא, אבל אל נורא רק עוד חודש ו4 ימים עד הגיוס ואז אני קרבית לא חוזרת הביתה וגם אם כן, זה אחת לחודש, וכן זה קשה כי אני משאירה מאחורה חברים טובים ובן זוג אבל... אני מקבלת בתמורה שקט נפשי, שקט שבמשך 18 שנה לא ידעתי מה הוא רק כשהיתי מחוץ לבית, אני אהיה רחוק מכל זה, רחוק מהריבים הבילתי פוסקים , ריבים בילתי פוסקים עם האמא שכל כך "קשה" לה לעבוד מהבית שאין לה אפילו כוח להכין אוכל, אבל זה פחות מפריע לי, מה שכן מפריע לי אם אין לך כוח להכין לעצמך אוכל אל תתלונני שאין אוכל את ילדה גדולה ועצמאית תזיזי את התחת שלך מהכיסא ותכיני אוכל לא לכולם אבל לפחות לעצמך. אבל את אמא שלי ואני אכין לך אוכל כי לי איכפת לי איכפת שתוכלי נכון, אבל עשי לי טובה ואל תשחקי כאילו איכפת לך שאני אוכלת בחדר ומסתגרת מכולם כשאת אפילו לא מסתכלת לי בעניים כשאנכנו אוכלות במטבח מרוב שאת שקועה בטלפון בפייסבוק כל היום לא יודעת אפילו שאני עוד חודש לא פה כדי לדאוג לך, עוד חודש ואני לא פה לסבול את הצעקות עוד חודש לחופש שלי ממכם. עוד חודש, רק עוד חודש לסבול אתכם ואז אני חופשייה לשקט נפשי. וכן כבר היתי בטירונות 02 אני מודעת לשקט ולקושי, ואני מכורה לשקט שהיה לי שם, מכורה לרוגע שהיה לי שם, בחיים שלי לא נהנתי כל כך ועכשיו זה טירונות 07... אני כל כך מאושרת שגם אחרי הטירונות אני לא עושה יומיות, אני חוזרת אחת לחודש או אחת לשבועיים זה לא משנה לי... אני יודעת שזה אנוכי מיצידי אבל 18 שנה לא ידעתי מה זה אנוכיות מותר לי לבקש את המינימום של הרוגע הנפשי.
כינוי:
!!GoD!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
