לא יודע, כל פעם שאני פה זה עושה אותי עצוב משום מה.
תמיד הייתה לי מין תחושה משונה שהבלוג הזה ייסגר יום אחד מעצמו, ואיזשהי אכזבה שזה לא קרה. יש הרגשה של התנוונות כל פעם שאני נכנס, צופה בעצמי הצעיר יותר אולי? , אולי זה פחד מהדבר חסר הרגש הזה שנקרא הבלוג שלי, שלא מתכלה ועם זאת מאכזב, מאכזב שהוא חי והוא לא עושה כלום.
איכשהו תמיד שאני נכנס לפה , יש לי איזשהו מבט על החיים, נניח עכשיו קורים לי כל מיני דברים שהם כנראה טובים בחיים, ולהכנס לבלוג שוב זה כמו להסתכל למטה מראש מצוק, אני לא יודע אם אני למעלה, אני אפילו לא יודע האם אני במקום אחר בכלל, אני קצת מפקפק לעתים , כי עדיין לעתים אני מרגיש אפור סביבי, וקשה להבחין בין מצב חסר רגשות אחד לאחר, אני חושב שיש קצת יותר משהו כזה בחיים שלי. משהו אפור צהוב שכזה? אולי אדום? אני לא יודע, אני מרגיש שיש משהו בתוכי כרגע שגורם לי לחייך אפילו שהרגשות הפיזיים העלובים שלי לא עושים את הפעולה הפיזית, הרגשות היפים והנחבאים מחייכים להם.
קצת מצחיק לא? תמיד אני נכנס לכאן כדי לדבר על הבלוג הזה, ורק בשביל זה, מגוכח שאני מדבר על הפלטפורמה, מגיע במיוחד לפה , בשביל להגיע לפה. אולי זה פשוט אני מביע נוסטלגיה, זה שאני פה ועושה דיאלקטיקה עם עצמי, אני בעצם בא בשביל להעלות נוסטלגיה עם הבלוג.
אני קצת מתגעגע לעולם הבלוג הזה, היום מי יש בתחליף פייסבוק העלוב לבלוגים? כל העלובים הציניים שהיו בבלוגים, רק ציניות טהורה כל היום, עם רצון לבסס עוצמה חברתית אנוכית, במקום הרצון לתת השהייה להכל, להכניס את הכל לכאן.
אבל זה לא באמת היה ככה, תמיד, גם לפני שנטשתי את הבלוג לכמה שנים הייתי כותב בבלוג, על הבלוג.
אולי הסיבה לכך שאני תמיד מדבר על הבלוג, היא כמו שבן אדם הולך לפסיכולוג, ותמיד מדבר עליו (אומרים שהיחסים הם בעצם מטאפורה לכל העולם החיצוני).
אז אני מבסס את מערכת הייחוס שלי לעולם , את הקשר האנושי שלי, על איזשהי פלטפורמה טכנולוגית, יישום הטכנולוגיה שיריב חבוט למד בקורס מערכות מידע בשנת 1999 היננה המערכת לפיה אני משווה את עצמי לעולם.
זה לא באמת ככה גם, הרי אני לא כותב למסמך וורד אנונימי, אני כותב בשבילכם, ההמון האנונימי, וכמה אנשים שקצת (האמנם קצת?, האמנם לא קצת?), פחות אנונימיים בשבילי. אבל אתם בשבילי גם חלק מהטכנולוגיה, מהאלגוריתם, בבירור אתם בחלקכם אנושיים, אבל לא לגמרי.
אז יצורים היברדיים מצחיקים שכמותכם, אני אלך לישון בברכת כל הברכות, שכתבתי בבלוג על הבלוג, אני מברך את ברכתכם, ומאחל שתצליחו בכל מה שאתם מאחלים לי, לטובה, ולעצמכם, לטובה.
(אני לא מאמין שאמרתי את זה בכל רם, אפילו בצורה אנונימית בשום מקום כמו כאן, זה מרגיש לי כאילו עיקרו אותי, כאילו שיתפו את הרגשות שלי בסרט פורנו, יש לזה את כל המאפיינים של השתתפות בסרט פורנו, האנונימיות, ההמוניות , החשיפה, הניצול, שמנצלים את הניכור שנגרם על ידי הרצון לכסף ופרסומות בשביל שעמותת ישראבלוג תוכל לקבל כסף לעוד פרסומות, אבל אני מפרסם את זה בכל זאת משום מה, אני מקווה שתשכחו את כל דברי אחרי שתגיבו פה ולא תוכלו לשעתק את דברי, אני מקווה שאם תקראו את דברי , תאהבו אותי ולא תשמשו בזה נגדי בשום צורה א א ני א א נ י י נא אני אינא יניאניניאנ(((
עדכון דקה אחרי הפרסום הראשון *תשכח את מה שאמרת, זה הכל נגרם בלחץ זמן, אתה פסימי לגבי איך שאתה מרגיש ממילא, הזיכרון שלך גם פסימי, אתה לא זוכר את כל רגעי האושר והסיפוק הרבים כי אתה לא שם לב אליהם בכלל* (זה אני עונה לעצמי במקום שהבלוג יענה לי בשקרים*
* אני ממשיך לכתוב אחרי שאתם קראתם כבר בפעם ראשונה, אני משנה את הכל, הכל השתנה ולא הבנתם כלום, תמחקו מהזכרון תמחקו.
עדכון אחרי 7 דקות מהפרסום הראשוני בלוגר :
http://israblog.co.il/edit/stats_m.asp?blog=720320
נכנס לבלוג שלי דרך הסטטיסטיקות 7 דקות אחרי שאני נכנסתי, תראו אותו פה שוב, קוראים לו ה: סטוקר.
מעניין אם הוא יודע שהוא תחת מעקב של סטוקר אחר.
עדכון אחרי 9 דקות: כמה אנשים נכנסו בעקבות קריאת הפוסטים לפוסטים ישנים שפרסמתי, מעניין אם הם יגיבו, מעניין אם הם מכירים אותי, מעניין אם הם יידעו שכתבתי עליהם אחרי שהם נכנסו, תחשפו את עצמכם , תצאו מהאנונימיות שלכם אנשים זרים, כנראה אתם על גבול של הבני נוער, כנראה ואתם משועממים, כנראה ואתם בודדים אם אתם פה בשישי בלילה, וזה הכל בסדר, זה הכל מצופה, תחשפו עצמכם, תחשפו ניצבים סטטיסטים. (אתם לא יודעים עדיין, אבל כל מטרתכם בחיים היא להגדיל את התמ"ג של המדינה, אולי לכן אתם עצובים, ילדים נחמדים ועצובים).
עדכון אחרי 11 דקות:
Crimes of passion נכנסה לבלוג שלי, תראו איזה שיר היא כתבה בפוסט האחרון שלה:
זה לא מה שסיכמנו
כשביקש שאתפשט
התפשטתי
כשביקש שאגנח
גנחתי
כשביקש שאצעק
צעקתי
כשביקש שאוהב
הלכתי
יש משהו חסר צורה ומפחיד בה, היא שמה תמונה של שפתיים שלה, וכותבת שירים של אירוטיקה על גבול הפורנוגרפיה, מעניין איך היא נראית ביום יום.
עדכון אחרי 14 דקות: 13 קוראים ואף מגיב, אפילו לא קשר אנונימי, זה אפילו לא פורנוגרפיה של אתרי פורנו עם תגובות וצפייה ישירה, זה פורנוגרפיה של ווידיאומאטים בלי האינטרקטיביות שיש כיום.
עדכון אחרי 17 דקות: תראו מזה, אחרי שכל האנשים האלו נכנסו לבלוג, וכתבתי עליהם, על האנשים האנונימים והבלתי נראים האלו, הם אפילו לא הגיבו לי, מה שאומר שהם לא חזרו וקראו שוב פה, פה באו והלכו, כנראה חיפשו פורנו אמיתי , ולא התחליף עם פיקסלים רק בשחור ולבן ואפילו לא קצת בצבע הגוף הממכר.
23:56(הייה שלום וסליחה על הקלישאות)
23:59 התכוונתי שהשיר בכלל היה של :
אולי כל הקטע האחרון (כל העריכות בפוסט) הזה ילמד אותי כמה אני פתטי לפעמים?
אני חושב שאתם יותר טובים , למרות הכל אנשים ישרא, אתם יותר טובים בלי שם מאשר שאר האנשים עם השם ובלי האישיות שיש שם (עד כדי כך מנוכר שם שפה זה גן עדן לעומת שם).
אני עכשיו עושה סוג של התנצלות, כאן יש , את האני המתנצל, סליחה אנשי ישרא , סליחה! לא התכוונתי לפגוע בכם יקיריי! זה עוד משהו שאני צריך להפסיק, את הרצון להתנצל, המח של מסיק מסקנות והביצים שלי שורפות אותן! אל תשרוף, אולי עדיף שלא תדבר בקול רם, או תכתוב לאחרים, תכתוב לעצמך, תכתוב לעצמך תמיד וברור, כי אתה של מחר לא יבין את האתה של היום וככה לא תשרוף לעצמך מסקנות! לא שורפים יותר מסקנות! זאת המסקנה , הברכה של כל הברכות, הלכתוב בבלוג על הבלוג, זה הכל מעגלי בעולם הזה! הכל מעגלי, עולם של עיגולים מחשבתיים וטרנזיסטוטרים מרובעים שנראים כמו חרקים. כתבתי את זה מהלב שתדעו, אוף , אני מדבר פה כמו במציאות, אפשר יהיה לזהות אותי במציאות, אבל אף אחד לא יטרח, כי זה דורש לזכור עליי דברים ולחבר אותם למשהו קוהרנטי ואנשים עצלנים היום מדי (ולכן שטחיים כפועל יוצא, גם אני לצערי, אבל היום אני שם דגש על לא להיות, בעקבות זה שלא אשרוף מחשבות יותר).
עוד משהו שהבנתי, שעל כל מחשבה יפה יש לי חמש משעממות, אוף, זה לא נחמד כל כך, לכן עדיף לקרוא הרבה דברים של אחרים, כי המחשבות היפות שלך יבוא אלייך ממילא , אם תקרא דברים של אחרים, עם פחות מחשבות מיותרות.
טוב, לא באמת, צריך ליצור סדר יום שכולל גם את זה וגם את זה, ואז היחס ישתפר, אבל להגות כל היום זה נורא, , הנה עכשיו, רבע שעה ראשונה כתבתי פוסט יפה, ומאז שעה אני כותב את הפוסט בצורה משעממת, וככה המוח עובד גם במציאות.
אני לא מח! כוס עמק אני בן אדם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
radioactive mind