אני מתקיימת על הגרלות.
אומנם לא ממשיות אבל הגרלות. כל מי שאני זה רק תוצאות של הגרלה.
מקריות מוחלטת. זיוף מוחלט. צירוף מקרים. אני שקר אחד גדול.
כמו בכל הגרלה צריכות להיות אופציות לתוצאות. בין אם זה מספרים בלוטו, שמות של חברי הכיתה, ספרים שונים, אופציות.
ובכן, מאיפה מגיעות האופציות להגרלות חיי?
משעות רבות שמצטברות לימים ולשבועות שאפילו אלוהים איבד את הספירה, של אסיפת חומר.
מרבית חיי בשנתיים האחרונות הלכו על כך. שעות ביום. קוראת אינספור בלוגים. מאמרים. כתבות. סיפורים. מדברת עם בנות ומקשיבה לסיפור חייהם. אוספת מידע. אוספת מועמדים להגרות. שיהיו אופציות. עדיף כמה שיותר. שההגרלה לא תהיה משעממת. אני הרי לא רוצה חיים משעממים. בטח לא כאחת שכותבת בלוג. הבלוג צריך להיות מעניין. החיים שלי צריך להיות מעניינים. אני צריכה להיות אדם מעניין. לכן צריך הרבה אופציות. אני הצלחתי לאסוף הרבה אופציות, ועוד אוספת.
אתן דוגמה להגרלה, היום חתכתי. למה? צריכה להיות תשובה.
אין בעיה, אשלוף את ערכת ההגרלה שלי. אזרוק אל תוך קופסת ההגרלה את כל האופציות שאספתי עם הזמן:
- חתכתי כדי להעניש את עצמי
- חתכתי כי הרגשתי מנותקת ורציתי להרגיש משהו
- חתכתי כי רציתי היי
- חתכתי כי רציתי תשומת לב מאחרים
- חתכתי כי רציתי לזעוק לעזרה
- חתכתי כי כאב לי מאוד ולא ידעתי איך לבטא את הכאב שלי
- ועוד המון סיבות..
אנער היטב את הקופסה כדי שכמובן יהיה מעניין, ואוציא את אחת האופציות. וזו - האופציה שנבחרה. הידד! עכשיו אוכל לנמק ולהסביר למה חתכתי.
כך זה פועל לגבי כל דבר בחיים שלי. לגבי כל הרגשות והמחשבות שלי. כל המעשים והפעולות שלי. הכול. אני עושה הגרלות. ממידע שאספתי מכאב של אחרים.
הבעיה בהגרלות הללו היא שהן לא משקפות את האמת, הן ניחוש, מקריות, ולא התשובה האמיתית.
הבעיה העוד יותר גדולה, היא שאין תשובה אמיתית. אף אחת מהאופציות בהגרלה היא לא האמת. ואין עוד אופציות שביניהם שוכנת האמת.
אין אמת.
כל האישיות שלי מורכבת מההגרלות הללו. מבוססת על סיפורים של אחרים. על מחקרים ומאמרים ורגשות ונימוקים של אחרים. גנבתי את האישיות שלי.
היא למעשה כלל לא שלי. במקומכם הייתי טובעת אותי על זכויות יוצרים. אתם תזכו בהרבה כסף.
אין אני האמיתית. היא לא קיימת. אז אני ממציאה. מגרילה. מנחשת. מה שיוצא, אני מרוצה. או לא מרוצה, רוב הפעמים אם לאמר את האמת.
העניין הוא, שלערוך הגרלה זו הפקה לא פשוטה. נחוצים הרבה כוחות ומאמצים ובזמן האחרון, אני פשוט עייפה. מאוד עייפה.
והכוח לערוך את ההגרלות כל פעם מחדש הולך ואוזל.
ואז אני נותרת חסרת אונים.
כי אני מדברת עם אנשים. וכן, למרות שסך הכול אתמול כתבתי שאני לא רוצה לדבר עם אף אחד, עשיתי את זה היום. כי זו המציאות שלי.
אנשים שואלים, מתעניינים, ואני? מה אני בלי ההגרלות?
כלום. אין בי כלום. אין בי שמץ של אמת. הכול הגרלות. ונגמר הכוח להגרלות.
אז אני שמה לזה סוף.
אין יותר.
בעבר זה עשה לי טוב, לחפור פנימה ולנסות לברר מה קורה איתי. למדתי מזה.
עכשיו? עכשיו זה רק מזיק. אז אני מפסיקה.
רוצים לדעת מי אני? מה אני? מה אני רוצה? איך אני מרגישה? על מה אני חושבת? מה מטריד אותי?
אני חוסכת לכם ונותנת לכם את התשובה פה חד וחלק - כלום.
כלום וכלום. כלום גורר המון שאלות. אז אסתפק בבסדר. זה נוטה להרגיע אנשים. בסדר.
אני בסדר. וזהו. פה נגמר העניין.
אני סיימתי לחפור פנימה ולחפש תשובות.
אני סוף סוף משלימה עם זה שאין תשובות. מקבלת את זה. כדאי שגם אתם תקבלו, כי אני לא אחכה לכם. אני ממשיכה הלאה עם החיים שלי.
מה זה אומר? כלום. זה הכי הרבה שתקבלו. זה הכי הרבה שאני אקבל. זה מעל ומעבר. אני סיימתי להאבק בכל העולם ובעצמי. סיימתי.
מי שזה יתאים לו, מוזמן להשאר בקשר. מי שלא, היה נעים להכיר.
כינוי:
גברת אצטון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
