Im Feel Soooo Sexy!!! *girl wanna sex* אל תתיחסו!
אז ככה מצתערת מצתערת
מצתערת שלא היה עידכון כל כך הרבה זמן....
לתרוצים: מס 1: אבא שלי שפך בירה על המיקלדת שלו
ולא היתה לי מקלדת שבועיים!!!!
מס 2: אהיתי ביון ^^
מס 3: נמחק לי חצי ממה שתרגמתי כבר מהמחשב ואני לא
מוצאת את זה :((
מס 4: יש לי מחזור...0_0
מס 5: העיפו אותי מבצפר.
תבחרו למה מכול הדברים אתם יותר מתחברים.
אזז כןןן כמו שכבר נאמר העופתי מבצפר. אבל לא בגלל
שאני לא לומדת, או בגלל שאני הולכת מכות בהפסקות (רק אני מכות
XD)
העיפו אותי בגלל שאני לא רוצה לאסוף תשערות היפות
שלי. ובגלל שלא בראש שלי ללבוש גרביי ניילון מסריחים ומזיעים ב40 מעולות חום.
או בגלל שממש ממש לא בא לי לעשות 40 יחידות בגרות ביהדות!!
לא מתאים לי, לא מתאים לי הבית ספר הזה ולא מתאים
לי כל מה שמספרים שם. זה לא בצפר בישבילי זה כלא. אני נחנק שם, בא לי למות
הם מתיחסיים אלי במיוחד וסמים לב לכול חצי מילה
שאני אומרת רק בגלל שאני: חלונייה. (אז למי שלא הבין אני בבית כלא חרידי)
אז אמרו לי יש לך שתי אפשרויות או שאנחנו מציבים
לך תנאים ואת (לא) תעמדי בהם ותישערי פה (ותתחרפני לגמרי) או שאת הולכת מכאן
מרצונך. הלכתי.
טוב... אז מספיק לחפור על הבעיות שלי הכנתי לכם
וואנשוט "קצר" (10 דפים), עד שאני ישחזר את הפרקים שנעלמו לי 0_0 תהנו.
שם: My Angel and My Devil
כותב: Shinilisa
בטא: FeierDich
קטגוריות: Romance, Slash, Tom's Pov
משתתפים/זוגות: ביל/טום
דירוג:R
תאור: עדיף לקראו לבד....
סטטוס: סיים
מהכותבת: מינימום
מעשים... רק רגשות...
הערה שלי: טומי למטה... *פרצוף תמים*
אני יושב בבית קפה לא
רחוק מבית המלון שלנו בברלין. כוס הקפה השנייה עומדת מולי. מחוץ לחלון עדיין חושך,
הרי עכשיו עדיין רק 4 לפנות בוקר, ולישון אני יודע שלא אצליח, יותר מידי מחשבות.
עליך. אל הבן אדם שאני אוהב ושונא באותה מידה. עכשיו אתה ישן במיטה שלך והשינה שלך
מנוחה, כי אין שום דבר בעולם שמדאג אותך, כי אין כלום בעולם שיותר חשוב ממך. ובזה
אנחנו דומים, כי גם בישבילי אין אף אחד חשוב יותר. זה מחלה, שגעון, תשוקה ואהבה.
אני יודע עליך הכול ואוהב אותך אפילו יותר.
כולם חושבים שאתה סך הכול
ילד חמוד, ביישן שאוהב את החיים שלו. וזה שאתה בן זונה נארציסט (כזה שמאוהב בעצמו)
ואנכי, את זה רק אני יודע. ואת הזילזול שלך לעולם גם, רק אני רואה וזה רק ביגלל
שאני היחיד שאתה נותן לו לראות את זה. ואת סימני השיניים שלך בעולם הזה רק אני
נושא.
מיזמן הפסקתי להתפשט לפני
הבנים האחרים בלהקה, היה יותר מדי מסובך להסביר את הנשיכות והפנסים. מגיני הזעה מסתירים
טוב מאוד את הסימנים של החגורה על הידיים שלי. לא, אני לא מתלונן ולא אחליף את
הלילות שלנו בעד שום דבר. רק שלפעמים אני רוצה רק קצת חום. הנגיעות שלך כהוות,
התשוקה שורפת את הגוף והנשמה. ואני צריך רק קצת חום, שיחמם אותי ברגעים שאני
בילעדך. כשאור השחר האפור מתחיל להפציע והחושך מתחיל לאבד את החדות שלו. ברגעים
שאני חושב שכל זה יגמר פעם אחת ולתמיד. שאני כבר לא אראה את האצבע הדקה עם
המיניקור שמזמינה אותי לבוא אליך לחדר, ואז שוב להנמס בך בצעקות וגניחות, להנות
מהכאב. אולי אני מזוכיסט, אבל אני לא יוכל לחיות בלעדיך. המלאך שלי והשטן שלי. אני
רואה אותך בתור מלאך בחלומות שלי, כשטן- במציאות בלילות. ביל... אני אפילו לא יכול
לומר שאתה ביל שלי. אבל מי שלא תהיה אתה המשמעות והסיבה לחיים שלי.
התעמקתי כל כך הרבה
במחשבות שלי שלא ראיתי שכבר יש אור. וואו כמעט 7. שלוש שעות עפו בלי שהבחנתי. כן,
עליך אני יכול לחשוב בלי הפסקה. לחפש משהו, להמציא פתרונות ולגלות מחדש שאני לא
יוכל לצאת מהמחזור ההדוק הזה, ושכל מה שיש בינינו צריך להישער מאחורי הדלתות
הנעולות של החדר שלנו.
להבין שהעולם לא מוכן
לקבל אותנו כמו שאנחנו. אבל מי אנחנו אה ביל? נדבר בביטואים עכשויים :
הומוסקסאליסטים- סוטים. אחים תאומים שעוסקים בגילוי-אריות, חה נשמע מצוין. נו מה ביל שוטים?! אתה- סדיסט, אני-מזוכיסט. רק שאני לא נהנה מכאב
רגיל, אני נהנה רק ממך מהנגיעות שלך כולן: העדינות, התשוקתיות והכואבות. למרות ש...
הרכות שלך זה כמו מתנה נדירה שאני מקבל לאיטים נדירות כל כך. אני יכול לספור 10
אצבעות כמה פעמים שבעיינים שלך היה חום, והידיים גוננו. בגלל זה אני שומר אותם כמו
אבנים יקרות, חורט בזיכרון וניזכר בהם רק שכממש רע, נימאס מההסתתרות הזות והקור
שלך. אני שונא להסתיר את היחסים שלנו.. שונא... אבל רק מפחידה אותי המחשבה שאם הם
יגלו... הם יפרידו בנינו, ישללו זה מי זה.... בלי שסמתי לב נשכתי את השפה, נתרעתי
רק כשהמלצרית אמרה:
-סליחה, אדוני יורד לך דם- הקול שלה נישמע מבוהל
כשהצביע על הסנטר. העברתי עליו את היד ובהיתי בכתמים האדומים על קצות
האצבעות. ניזכרתי ברגע שאתה הסתקלה בדיוק ככה על שביל הארגמן שנזל מהשפה שלי
שנשכתי בגלל שהיה לי טוב במיוחד. אסור היה לי לצרוח היו שומעים אותנו אבל ההנאה
היתה חזקה מידי. ביל, אני יודע שאתה אוהב אותי למרות שלפעמים האהבה הזות גורמת
כאב, אבל מרפאה באותו רגע, ורק זה עוזר לי לא להתחרפן. מחזור מסתובב ואני אף פעם
לא מחפש את היציאה.
אני נהנה מהחיים שלי, מכל
רגע קטן, כמו שאתה אומר בשירים שלך. אבל אתה לא נותן לי להרגע, אתה לא צפוי כמו
הרוח ולמה לצפות ממך ברגע הבא אני לא יודע.
-סלח לי אבל, קרה משהו?- ניראה שהיא מביטה בי כל
הזמן שאהיתי כאן.
-לא כלום, תביאי לי בבקשה את ארוחת הבוקר העשקית
שלכם- משומה לא התחשק לי ללכת מכאן, יוסט לא יצתרך אותנו עד 1 בצהוריים ככה שביל
ישן עד מאוחר, ואני כל כך רוצה רק לשבת כאן ולחשוב עלינו. מוזר שאף אחד עוד לא שם
לב מי האקטיבי בין שנינו. או כן אני הבכור, אני אהיתי הבכור 10 דקות עד שאתה הגעתה
לעולם. למרות הנשיות שלך אתה חזק, פיזית ומנטלית. לפעמים אני חושב מי אני בישבילך-
צעצוע אהוב? או זונה מיזדמנת, למרות שממש לא אכפת לי, כל עוד את הנשאר נאמן לי, או
יותר נכון להרגלים שלך.
פעם הלבשתה אותי, אספתה
את ראסטות לצמה, נתתה לי חולצת רשת ושורט שחור וצמוד מעור, מגפיי פלטפורמה עד מעל
לברך, עפרון לעניים וליפגלוס והינה עומד זונה-בן. מוזר חשבתי שתחפס אותי לבחורה,
אבל... אתה הרי אוהב לזיין בינם ז"א אותי. באותו לילה יצאתה מדעתך רק בגלל המראה שלי וכשהתחלתי להתנהג בהתאם
איבדתה את זה לגמרי, פרצתה לגוף שלי חזק
כל כך שלא יכולתי ללכת נורמאלי שבעיים שלא נדבר על לשבת, כן.. אבל הסקס היה מדהים,
למרות שכל סקס איתך הוא מעל לכול שבח.
אני סוף סוף סיימתי את
הארוחה שלי. שמונה וחצי, צריך לחזור, אולי לישון כמה שעות יש לנו היום גם חזרה וגם
ראיון צריך להראות רענן. והתחלתי לבהות
ברחוב שכבר התאורר לגמרי דרך החלון, ופתאום זה רק נידמה לי... לא, ביציאה מהמלון
שלנו אתה עומד, כובע, משקפיי שמש על חצי פנים, קפיצון מאוד דומה לאחד משלי, גינס
שלך ונעליי ספורט על הרגליים. אתה עומד,
ניראה אבוד מאט וכל הזמן בוחן את הרחוב, כאילו מחפש משהו.. מישהו.
בלי לחשוב יותר מידי
שילמתי ויצאתי החוצה, עוד בלי לגשת אליך לגמרי שואל:
-ביל, מה קרה?-
אתה מישתנה ברגע, והינה
לפני עומד שוב ביל קאוליץ בחור חזק וגאה. הוא הוריד באיטיות את המישקפיים זורק אלי
מבט קפוא
-ממש כלום- הוא אמר בקול
אדיש לחלוטין הסתובב והלך. אלוהים אני כזה אדיוט!! למה חשבתי שתיתן לי לראות את החולשות
שלך, אם בכלל יש כאלה. ואצלי כבר צצה המחשבה המופרעת שאולי אתה איבדתה אותי, אולי
כבר התרגלתה להתאורר בידיים שלי.. הרי אני אף פעם לא הולך בלי לומר לך שלום בבוקר
אפילו שכול פעם מחדש אני פוגש את המבט האדיש והקר שכאילו אומר "ממש לא אכפת
לי אם אתה פה או לא" המבטים האלה שורפים אותי, פוצעים את הנשמה, הפצעים
מחלימים אבל הצלקות נישארות. ואפילו הנשמה המצולקת הזות ממשיכה לאהוב אותך.
-פאק- זרקתי לאוויר
ופניתי למלון גם, בלי להתפשט ניזרקתי על המיטה, נירדם מיד.
חלמתי על אח עדין ודועג.
לעזאזל! אני חולם על זה כבר שלוש וחצי שנים מהלילה הראשון שלנו, הלילה שבוא הפכתי
לצעצוע שלך ונתתי לך את הנשמה שלי. כמו הסכם אם השטן, הנשמה שלי תמורת הלילות
איתך, ואני לא מתחרט, אתה שווה את זה.
-טום!- שומע דרך החלון,
בקושי פוקח את העניים ורואה מלאך על גבי קרן אור.
-ביל...- אני ממלמל
בחיוך, מותח את הידיים קדימה, כל כך התחשק
לחבק אותך.
-טום!- זרקתה בגועל,
מתרחק מהמיטה –יוסט מחכה לנו למטה בעוד חצי שעה, אל תאחר- אמרתה ועזבתה אותי לבד.
-פאק ביל- נאנחתי, כל
ההנאה אחרי החלום המתוק נעלם. אתה נתתה לי לישון הרבה יותר ממשתיכננתי. אבל אני
מניח ששברתי שיא, כי כשירדתי אחרי 20 דקות רק יוסט עמד שם. ואני שוב התחלתי לחשוב
אליך אלינו אני מניח שכניראה כל היום אני יחשוב רק על זה, אנחנו ביחד כבר כל כך הרבה
זמן ואני כל כך מפחד לאבד אותך.
במכונית אתה כרגיל
מתישייב לידי כאילו שומר אלי או מחביא אותי משאר העולם, גיאורג מימינך וגיסטב ליד
יוסט הנהג הקבוע שלנו XD!
חזרה. רק באולפן דייויד
נתן לעצמו לצעוק אלינו, שמזמן לא כתבנו שירים חדשים וזה בכלל לא משנה שרק הרגע
הוצאנו אלבום חדש. לא לי יש המון לחנים חדשים אבל הם אכשהו מדוכיים וכואבים. אני
בספק אם הכאב שלי או אתה. בדיוק ככה אני רואה אותך. ואת המוזיקה הזות אני בטוח לא
יכול להראות לאף אחד בטח שלא לך. גם ככה עינתה (הונעה) אותי אם השאלות שלך: מה או
מי גרם לי לכתוב את המוזיקה שאחרי זה נקראה «Spring
nicht».
אני לא יודע, ניראה לי שהשיר הזה שונה מאוד משער השירים באלבום הזה.
עינתה אותי המון זמן, שלוש לילות משוגעים שלא נתתה לי לגמור. אבל איך אני אמור
לספר לך שלפעמים אני רוצה לטפס על ראש הגג ולגמור עם הכול. אבל את המילים אתה
כתבתה. את מי אתה מנסה לשכנע? בשביל מי אתה מוכן לקפוץ?
צילומים. ביל אתה שם לב שתמיד, בכול תמונה אתה נוגע בי: או שם את היד
על הכתף, או סתם מצמיד אל עצמך. כשאני רואה את התמונות האלה אני לא מבין למה אף
אחד לא רואה. זה כאילו כתוב שם באותיות גדולות, שטום קאוליץ בנשמה ובגוף שייך לביל
קאוליץ. עוד מעט מסע ההופעות של האלבום החדש ואני שוב אצתרך להעמיד פנים שאני
מזיין איזה מעריצה אקראית, ואתה- מחפש את היחידה שלך. ובהופעות דרך כל האורות אני
אראה את הניצוץ בעניים של האדם שמחשיב את עצמו לחצי אלוהים.
***
סיבוב ההופעות נימשך כבר 3 שבועות. 3 פקינג שבועות. בכל הזמן הזה לא
אהינו לבד לשנייה. תמיד עם אנשים, כל הזמן באוטובוס שם אין איפה להתחבא. לך אפילו
יותר קשה מי לי, אתה כל כך רגיל לקבל את הכל מדרישה ראשונה. אתה בכלל הפכתה
לאגרסיבי יותר, מתעצבן אל כולם בלי סיבה, אף אחד לא מבין כלום. רק אני. אבל אני
ממשיך לשחק את התפקיד שלי. בעיתונים מופיעות הרבה תמונות שלי עם מעריצות, חיבוקים,
נשיקות, תפיסות בתחת וכד'. וזה גם לא עוזר למצב הרוח הטוב שלך. הרי אני הרכוש שלך.
מסכן אחי.
הערב לפני הקונצרט. פעם ראשונה מכל הזמן שאנחנו ביחד לקחתי אינטרציה,
ואתה אהיתה בשוק. כמו תמיד בחדר הלבשה, רבע שעה לפני ההופעה, ואתה מתחרפן מעצבים
וגם ככה רק אני רואה אותך. הסתובבתה בחדר הקטן הזה כמו נמר שכלאו בכלוב, ואני
הבטתי בהכול מהצד, בפינה שבא ישבתי. לא מיד ראיתי את הזקיפה הכבר מאוד חזקה שלך
ואת זה יראו טוב מאוד על הבמה במיוחד בתנועות האהובות שלך לפני הרוכסן.
ניגשתי אליך באיטיות, תופס אותך בדיוק ליד ספה קטנה, ודחפתי אותך
עליה. מההפתעה התיישבת בפיסוק רחב, התיישבתי בנהם והתחלתי לפתוח את האבזם הענק
במהירות ואת הרוכסן הקטן של הגינס. אתה מרים מעט את הירכיים, אני בתנוע חדה מוריד
את הגינס עם התחתונים. האיבר הזקוף שלך ממש קופץ לשפתיים שלי ואני מיד לוקח את
כולו לפה, אני כבר מיזמן רגיל לזה וכבר יודע איך לגרום לך לגמור מהר ולהרגע סוף
סוף. כמה תנועות חזקות עם הלשון, כמה תנוע חדות עם הראש, כמעט מוציא עד הסוף
ומכניס את הכול בחזרה, אחרי כמה שניות יכולתי להרגיש את הזרע החם שלך בתוך הפה
שלי, ממלא את כולו. אני מת על הטעם שלך לא ניראה לי שזה ימאס אלי אי פעם. הרמתי
אליך את היעניים בחשש, הרי אתה לא ממש אוהב את האינטרציה שלי, אבל אז פעם ראשונה
החודש קיבלתי במתנה את החיוך שלך, העניים שלך היו רכות, האצבע שלך בעדינות נוגעת
בשפתיים שלי, כניראה מנגבת טיפות של זרע. הגעתי לגן עדן, לרגע, אבל הרכות שלך- זה
ההצלה שלי.
ההופעה היתה לא רגילה. היום אתה כאילו זרחתה מבפנים, בעניים שלך לא
היה קור, היתה בהן אש, ששרפה כל אחד שניתקל במבט שלך.
***
במלון. סוף סוף אפשר לישון כמו שצריך או להשאר איתך לבד. יוסט החליט
להיות נחמד ונתן לנו 4 חדרים. איך שהגנו לקומה שלנו נתתה לי סימן. אצבע דקה עם
מניקור קראה לי, זה אומר שיש לי 10 דקות בערך להתקלח ולבוא אליך לחכות ליציאה שלך מהאמבטיה.
אם אני יאחר אז לא היה לי טוב. לא, אתה לא תכאיב לי יותר מתמיד. אתה
פשוט נותן לי יותר מדי עונג ולא נותן לי אפשרות לעמוד בזה. אתה אוהב לישמוע את
הצעקות והתחנונים שלי. אני נידהם מיכולת האיפוק שלך. אתה לא מעניש אותי בכאב, לא
אתה מאניש אותי בעונג, אתה פשוט נותן ממנו כ"כ הרבה שאני לא מסוגל מעמוד בזה
יותר. אני ניכנס לחדר שלך, מתפשט ומבלגן את המיטה. משאיר את הרסטות אסופות בקוקו,
מה מה אבל לפזר אותן אתה אוהב בעצמך.
אתה מיתעקב משהו. ניזרקתי על המיטה ולא שמתי לב בעצמי איך שנירדמתי.
ישנתי טוב, חלמתי על החיוך שלך הרכות שלך. בבוקר התעוררתי במקום הכי מדהים בעולם,
בידיים שלך. הראש שלי היה על הכתף שלך והלכי שלך על המצח שלי. הידיים שלך הצמידו
אותי אליך בכוח.
הרגשתי איך הגוף שלך נמתח והבנתי שהתאוררתה, מיד עצמתי עניים עושה את
עצמי ישן. לא האמתי למה שקרה הלאה. האצבעות שלך נוגעות בעדינות בכתף שלי מתעקבות
לכמה שניות על הלכי. ואז שמעתי את הדבר שלא יכולתי להאמין לו, הקול שלך נקטע
מהתרגשות....
-אלוהים, תודה לך
שיש לי אותו- והשפתיים שלך נוגעות קלות במצח שלי –אני אוהב אותך טומי-
"אלוהים
אדירים" אני אומר לעצמי. אהיתי מוכן עכשיו לקפוץ ולצרוח כמו לא נורמאלי, כמו
הבן אדם הכי מאושר בעולם, או לפחות להצמד אליך יותר. אבל כל מה שנשאר לי זה לנסות
להשאר רגוע ולתת לך להאמין שלא שמעתי כלום. יצאתה מהמיטה בלי להפריע לי בכלל
והלכתה למקלחת, אני נישארתי לשכב עוד כמה דקות ואז עשיתי את עצמי כאילו אני רק
מתאורר.
-בוקר טוב- אמרתי
בקול צרוד.
-בוקר- זרקתה
כיצאתה מחדר האמבטיה- אנחנו איחרנו אז מהר למקלחת ופשוט נגיד שבאנו לדבר על השיר
החדש שלנו-
עוד פעם קור ואדישות,
אבל עכשיו יש לי את הסוד שלך. עמדתה לפני שרק מגבת לבנה על פלג גופך התחתון. בחור
פשוט יפייפה, המשמעות של החיים שלי. קעקוע הכוכב שאני פשוט אוהב ללקק בקצה הלשון
ולהקשיב לנשימה הקצת יותר מוקצבת שלך, הסימן היחיד שאתה אוהב את זה.
-אוקיי- קמתי, בלי
להסתיר את הזקיפה שלי – אז הלכתי למיקלחת-
אף מבט לכוון שלי,
אתה מסדר את השער ליד המראה. אבל זה רק ניראה לי שנכוותי מהמבט שלך, ניראה שרק
דימיינתי. היום עבר ברגע, נסיעה ארוכה, חזרה, הופעה ושוב אתה. תמיד אתה.
הפעם החלטתה להפתיע
את כולם, וזה לא משנה לך שלוח הזמנים של ההופעה רשום לפי שניות, ככה אתה רוצה.
החלטתה לשיר את Spring
nicht עם הגיטרה שלי. זה היה לא
יאמן, כל האולם היה בדממה. ובשורות האחרונות הורדתי את הראש נמוך מאוד כדי שאף אחד
לא יראה את הדמעות שנוזלות מהעניים שלי על הגיטרה. אני בכיתי, הרגשתי את הכאב שלך
ובכיתי בעצמי. מיד אחרי זה התחיל שיר שמוגדש למעריצים שלנו. ואתה שוב זורח
ומאמינים לך, מאמינים שאתה אוהב את המעריצים שלך. אבל אני לא יכול, פשוט לא מסוגל
יותר, כמה תנועות והנה אני בצל, היום אני כבר לא אוכל לנגן לקהל... אתה משגע אותי!
קודם האהבה שלך ואז הכאב שלך "אלוהים למה אתה עושה לי את זה??" מסתובבת בראש רק שאלה אחת.
סוף ההופעה. מריעים לנו, ואנחנו יוצאים להדרן. ביל, הם הרי משתחבים
לך, ואת זה שסביב כל הצעקות אני שומע גם את השם שלי, אני לא שם לב. הם ואני זה
בדיוק אותו דבר, גם אני מוכן להשתחוות לך. מצחיק.
אפטר-פרטי, שונא. אני שוב אצתרך לחבר איזה בלונדינית, לנשק, לחבק וכל
שנייה לסבול מגועל. וגם את הלא מסתקל עליי. אתה לא תיגע בי לפני שאני אתקלח, אתה
שונא ריח זר עלי.
-תשתוף מעצמך את הריח של הזונות האלה- פקודה חדה, ואני בצייתנות נכנס
לזרם של מים חמים.
היום לא קבלתי ממך הזמנה, לא במילים ולא בסימנים. וגם הלילה אני
ישחזר בזיכרון את הרגעיים האהובים של הרכות שלך. אני לא צריך אף אחד חוץ ממך, אני
יודע את זה, וגם אתה יודע, ומשתמש בזה.
לילה. את החדר מאיר רק אור הירח. החדר שלי כל כך גבוהה שלא שומעים את
המכוניות מלמעלה ולא רואים סימני חיים אחרים של העיר. שקט ואור ירח, עצב ושוב
בדידות.
פתאום נשמע קול בקושי, מלון טוב והדלתות נפתחות לגמרי בשקט. הדמות
שעומדת לפני על המופתן ניראת זרה מאוד וגם מוכרת מאוד. הדלת נסגרת והחדר שוב נשכח
בחשכה, ואבל אז המתג נילחץ ואני קופא במיטה. ראיתי את היצור הכי סקסי בעולם כול.
-ביל...- נאנחתי ואתה נישערתה לעמוד. השער השוחור עם הפסים הלבנים נח
בחופשיות על הכתפיים, העניים מאופרות בקושי ומושכות כמו הוריקן למרכז, לאין סוף,
כמה שיותר עמוק.
ופעם המי יודע כמה אני בטוח ששחור, זה הצבע שלך, גופייה צמודה ושורט
שחור, מאוד דומה לזה שנתתה לי פעם. ומגפיי פלטפורמה, אותם מגפיי פלטפורמה. ביל אתה
מדהים.
-הלילה אני שלך...- אמר הקול הצרוד שהוציא מדעתו מליונים וגם אותי.
-ביל..- אני פשוט לא מסוגל לומר שום דבר אחר. אתה הלילה הזה אני
כניראה לא יזכור, דבר שאתחרט עליו מאוד. ישאר בזיכרון כניראה רוצון מטורף, הרי
הראש שלי הסתובב (לזיין אותו.. לא מצאתי תרגום מתאים). אני כניראה לא אזכור איך
הורדיתי ממך את כל הבגדים, שהסתירו אפילו כל כך מאט מהידיים והשפתיים שלי. הלילה
הרשתה לי הכול, הכול. וזה נתן לי כזה אושר עצום, אהבתי אותך בכל הכח של
הנשמה שלי. מצתער ביל אני באמת לא אזכור כלום, רק אותך. העור שלך, העניים שלך,
הרכות שלך, רק אתה.
התאוררתי מחבק אותך חזק בין הידיים. בפעם הראשונה ראיתי רק את ביל
קאוליץ, המאהב שלי ולא חצי אלוהים של מיליונים.
התעוררתה ובעניים שלך ראיתי חוסר בטחון, הסתקלתה עליי ככה כאילו לא
ידעתה למה לצפות ממני, ופעם הראשונה הרגשתי שאני הבכור, שאני באמת יותר חזק ממך.
-טום- אמרתה כמעט בחוסר בטחון. הפנים הישנונים שלך עם שאריות האיפור
על העניים החיות. ומלאות רגשות אמיתיים. כלפי!! האדם שאני הכי האוהב מראה לי את
הרגשות שלו בפתיחות.
-ביל- קר חיבקתי אותך יותר, עדיין לא הבנתי איך בדיוק השתנו
היחסים שלנו אחרי הלילה הקודם, אבל מתנה כזות...
הסתובבה בחדות, יוצא מן החיבוק ועולה עלי. מתכופף בצורה כל כך ארוטית
כדי לנשק אותי, שנתקפתי מיד בהתרגשות. אני רוצה אותך והנשיקה שלך אומרת שאתה אוהב
אותי. וברגע הזה חשבתי שבלילה מתתי והגעתי לגן עדן, על זכויות שלא ידעתי עלהן.
התכווצתי מאושר תחת השפתיים שלך.
-ביל מה קרה?- כמה שלא טוב לי עכשיו, אני חייב לדעת על מה קיבלתי את
זה.
קפאתה, לאט, כאילו לא בטוח בעצמך ירדתה ממני, מעמד מול המיטה. זהו,
על כל דבר טוב צריך לשלם מתישהו, הזמן שלי הגיעה כניראה מיד. אתה לא תיתן לי להנות
אפילו כמה דקות מאהבה שלך כי עכשיו תגיד ש...
- טום, אני אוהב אותך יותר מאת החיים שלי – לחשתה ואני תפסתי רעד
בקול שלך.
מה..? סלחו לי,מה?!
-אתה זוכר את הבוקר ההוא, שיצאתי לחפש אותך, אתה הרי לא ישנתה איתי. ואז
ניבהלתי, בחיים לא פחדתי ככה. אחרי שבליתי לילה אחד בלעדך, לא יכלתי לדמיין את
עצמי עובר עוד לילות לבד. והבנתי... שזה יקרה אם אני לא אפסיק להתנהג כמו בן זונה
בקשר עליך...אני רק מבקש סליחה, אהובי.- לחשתה את המילים האחרונות, ראיתי איך קשה
לך לדבר, כמה קשה לך למצוא מילים לשיחה החשובה הזות. אני נישארתי לשכב על המיטה,
מפחד שהרגליים פשוט לא יחזיקו אותי. עמדתה מולי, כל כך חמוד וכל כך מהסס, שהלב שלי
פשוט הצתמק מאהבה.
-בוא הנה- לחשתי, פותח את הידיים לחיבוק לבן אדם האהוב ביותר. ואתה
בקלילות מקפץ לידיים שלי, על הפנים העצובים שלך מופיע חייוך רחב, כמו שמש שיוצאת
מתוך ענן.
עכשיו השמיים תמיד היו בהירים.
-THE END-
יאללה תגובות!!! ממש השקעתי הפעם!!!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
