סיפורי אהבה שנאה ודם

למחרת העוררתי בשעה שבע בבוקר , לבשתי את תילבושת בית הספר זאת הייתה חצאית שחורה עד הברך וחולצה לבנה ומכופתרת אם עניבה אדומה ובלייזר שחור אספתי את השיער לקוקו גבוהה ואיפרתי קצת את העניים בעיפרון שחור ומסקרה .

לקחתי את התיק וירדתי אל המטבח לאכול ארוחת בוקר , הטבחית הכינה לי פנקייקים אם סירופ אחרי שסיימתי לאכול יצאתי לדרך לכיוון הבית של גריי מישם נוסעים במכונית שלו כולם מגיעים לבית שלו בשבע וחצי . איחרתי בחמש דקות , כולם כבר היו שם בתוך המכונית המקום ליד גריי במושב ליד הנהג היה תפוס קאט היא כנראה הגיע הכי ראשונה .

"בוקר טוב" כולם החזירו לי ברכות בוקר טוב והתחלנו לנסוע -

"סדריק שכח שאת לומדת היום הוא יכעס שלא הגעת לדבר איתו!" דיבר גריי בזמן שנסענו מתוך השטח של הלהקה . ביער ליד הגבול ראיתי אוהלים הם היו של הלהקת החתולים . זיין עמד ליד הכביש והסתכל אל המכונית שלנו שעברה לידו הוא ראה אותנו דרך החלון וניפנף אם חיוך גריי לא עצר הוא המשיך לנסוע לכיוון של בית הספר .

בסוף היום כשנסענו בחזרה הביתה שוב עברנו ליד מחנה של החתולים הפעם לא ראינו את זיין , גריי הקפיץ את כול אחד מאיתנו הביתה , ניפרדתי מגריי ונכנסתי לתוך הבית הייתי צריכה לרוץ למשרד של אבא כבר בכניסה לבית הרגשתי את הלחץ בבית אבא בטוח במצב רוח רע היום.

"היי אבא" נכנסתי לתוך המשרד שלו , הוא ישב מאחורי השולחן וכתב משהו במחשב . כשניכנסתי הוא הרים מבט עצבני עלי ואז ראה את תילבושת בית הספר והמבט שלו נירגע -"שחכתי שיש לך בית ספר היום, בואי לכאן תתיישבי" הנהנתי והתיישבתי מכיסא מולו ,

"בטח שמת לב שבזמן האחרון השתנה בך משהו ?" הנהנתי שוב ,

"הגעת לשי של הכוח שלך , בדרך כלל זה קורה קרוב יותר לגיל 18 ויש כאלו ששי הכוח מגיע גם אחרי אבל אצלך משום מה זה התחיל מוקדם אנחנו לא נעשה טקס התבגרות אלה רק תצטרכי לקבל על עצמך את תפקיד ציידת" אוקיי זה באמת היה מפתיע ,

"למה עכשיו ?"

"למה לחכות ? את יכולה לעשות הכול גם עכשיו" זה היה מוזר הוא ניסה להסתיר את זה אבל הוא ניראה מודאג -

"אבא קורה משהו שאתה לא מספר לי ?" הוא נאנח ,

"חשבתי אל להגיד את זה לפני כולם אבל את יכולה גם לדעת על זה לפני , אני מתכוון לוותר על התפקיד שלי זאק כבר מספיק מבוגר הוא נשוי ובקרוב יהיה לו בן אז אני חושב שהגיע הזמן לפרוש" היום הזה מלא בהפתעות העניים שלי נפערו -

"למה דפקה עכשיו ?" הוא התכופף והשעין את הראש על היד -"אני אלפא כבר 40 שנה , אני חושב שכבר הגיע הזמן לפרוש " ידעתי שאבא היה אלפא הרבה זמן , זה לא היה מפתיע הוא הפך להיות אלפא לפני שהתחתן אם אימא הרבה לפני , סבא וסבתא נרצחו במלחמה שהייתה בין הלהקות והוא היה צריך לקחת על עצמו את התפקיד רק אחרי כמעט 10 שנים אבא פגש את אימא והם התחתנו.

"מתי תודיע על הפרישה ?" "כשתקבלי את התפקיד אני רוצה לעשות את זה כמה שיותר מהר עוד יומיים יהיה ירח מלא אני רוצה לעשות את זה ביום הזה " קמתי ממקומי ,

"בסדר אבא , אני הלכתי לאכול אני ממש רעבה לא הספקתי לאכול היום בבית הספר" הוא הנהן ואני יצאתי מחוץ למשרד . הכול משתנה , אבא כבר לא היה האלפא , את הבית הזה זאק ודיאנה יקבלו בשביל המשפחה שלהם, הבית הזה עובר בירושה כבר דורות מאלפא לאלפא ואנחנו נעבור קצת יותר רחוק . 

הגיע היום שבוא יש ירח מלא והיום בו אני וזאק נקבל את התפקידים שלנו , לבשתי חולצה שחורה צמודה חסרת שרוולים מכנס שחור ונעלי עקב שחורות התאפרתי בצבעים שחורים ואספתי את השיער לקוקו גבוה . הייתי מוכנה השעה היייתה תישע וחצי בערב החושך כבר ירד לגמריי ירדתי למטה והלכתי לכיוון של הגינה בדרך אדמונד וגריי הצטרפו אלי וההורים של אדמונד הלכו מאחרינו -

"את צריכה להיות מוכנה לכך שזה יכאב " אמר והראה לי את הקעקועים שלו על הידיים אלה היו שתי רצועות שעטפו את המפרקים שלו כמו שני צמידים הם היו ברוחב ארבע סנטימטרים כול אחד מהם .

"לא נורא זאת לא הפעם הראשונה" בערך לפני חצי שנה עשיתי את הקעקוע הראשון שלי הוא נימצא על הכתף בצורה של תווית כף של זאב . כמובן שהם כבר ידעו את זה ברגע שאני לובשת גופיה רואים את הקעקוע .

נכנסנו לתוך הגינה , וחיכינו שכול שאר הלהקה תגיע אחרי כמה דקות הגינה התמעלה לגמריי ואז האבא החל לדבר

"אני שמח שכולכם הגעתם היום , יש כמה סיבות לאספה היום הראשונה היא שהגיע הזמן לפרישה שלי אני כבר חמישים שנה בתפקיד של האלפא והילדים שלי כבר גדולים הבן הבכור שלי זאק כבר מוכן להפוך להיות אלפא - הסיבה השני שאנחנו כאן היא שבזמן האחרון יש מתח גדול מאוד בין להקות של משני צורה הלהקה שלנו נמצאת בסכנה כי זאת להקה אם שטח מאוד גדול כמובן שאנחנו גם להקה גדולה אבל הרבה מהזן שלנו היו רוצים לקבל את השטח שלנו , אז הגעתי להחלטה למנות עוד צייד ואת התפקיד הזה אני נותן לבת שלי " הלהקה הייתה בהלם שמעתי התחששויות , אני צעירה מאוד אף פעם לא נתנו תפקיד כזה לנערה ובמיוחד לנערה בת 17 .

"אני יודע שזה מפתיע אבל במקודם או במאוחר היא הייתה מתמנה להיות הציידת של הלהקה , היא הגיע לשיא של הכוח שלה אז לא צריך לחכות שנה שלמה לטקס הבגרות שלה...." אחרי המילים הללו לא הקשבתי יותר הייתי במקום אחר לא יודעת מה קרה לי אבל פתאום הכול ניראה לי כמו חלום אבא קרה לי ואזה טקס התחיל הוא אמר את המילים שלו ואני אמרתי את מה שאני הייתי צריכה להגיד אבל זה עבר במהירות הגבר היחיד שיכל להעיר אותי זה הכאב של הופעת הקעקועים . הכאב היה כמו חדירת אלפי מחטים מתחת לעור הסתכלתי על הידיים שלי והופתעתי לראות שבמקום רצועות שחורות היו שם רצועות אדומות . הצבע דמה יותר לצבע של דם , אני לא הייתי היחידה שהופתעה - 

"זה לא אמור להיות בצבע שחור ?"

"זה ממש מוזר אבל היא תמיד הייתה כזאת אצלה שם דבר לא רגיל" שמעתי את הלחשושים שוב , אבל לא הרגשתי דבר רציתי כבר ללכת מכאן אבל לא רציתי להעציב את זאק הוא רצה שאני אהיה כאן אז אני אשאר.

אחי קיבל את התפקיד של האלפא כולם שמחו בשבילו וגם אני הוא לא רצה שאבא יפרוש אבל הבין שהגיע הזמן שלו ולקח על עצמו את התפקיד הזה . אני ואדמונד חיבקנו אותו ואיחלו לו הרבה הצלחה וביקשנו ללכת , גריי רצה להישאר אם זאק בשנה האחרונה הם הפכו להיות חברים ממש טובים . אני ואדמונד ניראנו חסרי מצב רוח ולא רצינו להרוס את החגיגה יצאנו מהבית והחלתנו לטייל קצת .

"קרה משהו ?" אדמונד ניראה מודאג ,

"ולך ? אני הרי לא היחידה עם מצב הרוח רע" 

"אני דואג לך וזה הכול מה קרה הרי לפני זה הכול היה בסדר""לא יודעת פתאום נעלמה כול ההתרגשות והבנתי את הכובד התפקיד שקיבלתי על עצמי" הוא הנהן ,

"כן את צודקת זה תפקיד חשוב וקשה אבל אני בטוח שתצליחי איתו חוץ מי זה את לא לבד גריי איתך ובקרוב תמצאי את השומרים שלך ותגנו על הלהקה ביחד " 

"זה לא סתם"

"מה לא סתם ?"

"זה שניבחרנו שנינו , אני וגריי מהילדות היינו חזקים יותר מאחרים תמיד התעניינו בדברים כמו לחימה וכול דבר שקשור לכך אבל לא ידענו שזה יוביל לכך כאילו הגורל ידע שבחיים שלנו בזמן הזה יהיו בעיות ואני לא מתכוונת לבעיות אם להקות אחרות אני חושבת שמשהו הרבה יותר גדול הולך לקרות" אדמונד הסתכל לכיוון של היער ,

"אני חושב שאת צודקת , אבא שלך דיבר איתי בטלפון לפני כמה חודשים והודיע לי שבקרוב הערפדים מתכוונים להודות על קיומם ומבקשים את התמיכה שלנו דילן דיבר אם אבא שלך והם הסכימו שהם יחשפו יחד" העניים שלי נפערו , מה ??? לא האמנתי !! למה אבא לא אמר לי שום דבר מזה ? פשוט בהיתי בו בלי להגיד דבר הוא חיכה לתגובה שלי .

"אתה רציני ? למה הוא לא אמר דבר ובמיוחד עכשיו ? הוא השאיר את זה לזאק עכשיו זאק יצטרך להתמודד אם הזעם והפחד של בני האדם ?" אמרתי בכעס ,

"הוא הרי רק התמנה להיות ההאלפא הוא לא יודע דבר הוא עוד ירוק איך הוא יצליח להתמודד אם כול הבעיות אלו?"

"אנחנו נעזור לו !למה את חושבת הוא מינה אותך עכשיו , וגם זאק ידע על כך והוא הסכים לתפקיד"

"לא הייתה לו ברירה אם אבא החליט שהוא פורש הוא לא יכול לעצור אותו !" העניים של אדמנד הסתכלו למטה כיאלו הוא היה אשם והוא התבייש בכך .

"אני מצטערת אתה לא אשם בשום דבר , רק אבא אשם שהוא פחדן" אדמונד התכווץ ,

"אל תגידי את זה , סדריק אלפא טוב והוא אמר לי לגבי זה כדי להיות אלפא טוב צריך לעבור דברים קשים וזאק יצטרך להתמודד אם זה הוא בחר את הזמן הזה בשביל שלזאק יהיה יותר קל בעתיד" גלגלתי את עניי ,

"תרוצים תרוצים , אני אדבר איתו כשהגיע הביתה אני מתכוונת להגיד לו כול מה שאני חושבת אליו" אמרתי בעצבנות והתחלתי ללכת יותר מהר נכנסנו ליער וכבר היינו קרובים למחנה של להקת החתולים .

"אל תעשי את זה בהתחלה תחשבי על זה טוב טוב , מחר תדברי איתו כשתרגעי"

"לא!!"

"ככןן !!"

"אני שומע כאן זוג יונים רבים ?" הסתובבנו אל עבר הקול , זה היה זיין אלפא של להקת החתולים.

"זה לא עניינך" ירקתי והתיישבתי אל הדשא באותו המקום שבוא נעצרתי , שמתי את הראש בין הידיים וניסיתי להרגיע את עצמי אני לא מבינה מה קורה לי לפני כמה דקות בטקס הייתי קפואה חסרת רגשות ועכשיו כול הרגשות גועשים ומפריעים לי לחשוב בצלילות.

"תקרא לצייד שלך!" פקדתי הוא הרים גבה אבל עשה זאת , לצייד קוראים אריק , לקח לו חצי דקה להגיע למקום בו היינו ,

"כן אדוני קראת לי ?" זיין הנהן והצביע עלי ,

"היא רצתה לדבר איתך"

"מה תירצי גברת ?" הרמתי גבה ,

"אתה יכול לקרוא לי רוז , רציתי לשאול אותך איך הרגשת אחרי קבלת התפקיד כצייד?"

"בהתחלה התרגשתי מאוד והייתי לחוץ ואז איבדתי את כול הרגשות אני כבר בקושי זוכר מה היה בטקס אבל אחרי זה הכול נהיה הרבה יותר גרוע מישהו אמר לי משהו שעיצבן אותי ואני תקפתי אותו , כול הרגשות שלי הפכו להיות חסרי שליטה , אני מבין שגם את מרגישה את זה וזה רגיל וטבעי ציידים צריכים להיות חדי הבחנה וקרי רוח בכול מצב את צריכה ללמוד לשלוט ברגשות שלך לגמריי אסור שהם ישלטו בך זה קורה לכול צייד חדש את יכולה לשאול את הצייד השני בלהקה שלכם העניין הוא ששנייכם צעירים מאוד ובדרך כלל צריך להיות צייד יותר מבוגר שילמד את הצעיר שלקח ממנו את התפקיד אצלנו היה ככה אבל המצב שלכם שונה אין לכם אחד כבר כמה שנים לפי הדברים של האלפא שלכם אז הוא נרצח לפני כ - 10 שנים ובזמן הזה הלהקה שלכם הגנה על עצמה והצליחה" ושוב הרגשתי את הכעס גועש וגורם לי לרצות לשחרר את הכוח שלי , הרגשתי חייתית הייתי חייבת איך שהוא להרגיע את עצמי אבל שום דבר לא עזר . אריק התקרב אלי וחייך ,

"אני יכול לעזור לך , תשחררי את הכוח שלך את האנרגיה זה יעזור" הוא הושיט יד ונגע בכתף שלי ואני נהמתי אליו אבל עשיתי את מה שהוא ביקש וחשבתי לרגע איך זה שגריי הצליח לעשות את זה לבד ? בזמן שחשבתי על כך האנרגיה שלי השתחררה ונבעה ממני בגלים לסביבה כולם ניראו מופתעים אריק חייך -

"אני מבין עכשיו למה כול כך קשה לך להתמודד אם הרגשות" אריק השתתק , ושום קול יותר לא נישמע חשבתי שעבר נצח עד שהרגשות הפסיקו לגעוש , צריך רק לקוות שזה לא יקרה יותר אני לא יכולה לעצור בכול פעם ולנסות להרגיע את עצמי . 

"את הולכת לשבת ככה עוד הרבה זמן ?"

"לא , אני כבר רגוע" קמתי מהדשא והסתכלתי על אריק -

"זה עובר , נכון ?" אריק הרים גבה , כניראה שואל את עצמו אם אני רצינית -

"כמובן שזה עובר , אבל את צריכה לעבוד על כך השליטה לא תגיע בלי עבודה" הרגשתי עיקצוץ והרמתי את מבטי זיין בהה בי , הבעתו הייתה חסרת רגשות ואי אפשר היה לקרוא אותה . חיכיתי שהוא יפסיק להסתכל עלי , אבל הוא לא הוריד את העניים כשהעניים שלנו נפגשו הוא המשיך להסתכל לי בעניים אם הבעה מהורהרת על הפנים .

הפנתי את ראשי אל אדמונד , וראיתי שאני לא היחידה שמסתכלת על זיין . הבעתו של אדמונד הביעה עצבנות וחוסר סבלנות הוא צעד אל עבר זיין וכניראה אני לא היחידה שסובלת מעצבנות יתר -

"אתה מתכוון עוד הרבה זמן להסתכל על הארוסה שלי ?" פלטתי אנחה , זיין מצמץ והסתכל על אדמונד בהפתעה, כניראה הוא לא הבין שעשה משהו רע , גם אני לא הבנתי למה זה מעצבן את אדמונד לפעמים זאבים מתנהגים ברוכשנות יתר.

"כבר מאוחר , אני עייפה ואני בטוחה שאני לא היחידה . אדמונד בוא נחזור בבקשה" גרמתי לטון להישמע מרגיע , הראש שלו הסתובב עלי והעניים שלו נפגשו הוא הסתכל עלי כמה רגעים ואני חזרתי על עצמי עם קול עצוב ומסכן -

"בבקשה" מלמלתי והבטתי בו בעניים מסכנות וגדולות הוא הנהן והתרחק מזיין -

"לילה טוב לכם , ותודה על העזרה" הושטתי את ידי אל אדמונד וחכיתי שהוא יקח אותה , הוא עשה את זה בלי להסתכל עלי ופנינו אל הבית שלי . בדרך לא דיברנו , אבל כשהגענו הוא נעצר ולקח את שתי הידיים שלי -

"אני מצטער , לרגע איבדתי את קור הרוח" גיחכתי וזה גרם לו לכווץ את הגבות ולהזעיף פנים -

"זה בסדר , אבל זה היה מוגזם הוא רק הסתכל עלי , אולי זה ישמע כמו שחצנות אבל אני הציידת היחידה שכול ראו בחיים שלהם אף פעם לא קרה דבר כזה הוא מופתע ממני ומנסה ליראות למה אני כזאת מיוחדת" שוב גיחכתי והוא גלגל את ענייו ,

"כן , רואים מישהי כאן שמחה מהעניין" 

"מאיזה עניין בדיוק ?"

"מהתפקיד שלך!"

"אה אם כך אז כן אני שמחה" הוא הרים גבה ,

"אז על איזה עניין חשבת" לקח לו כמה רגעים להבין ,

"אל תיגרמי לי לכעוס יותר"

"ושוב אתה מגזים , אני לא נמשכת לחתולים" 

"כן אבל את נימשכת לציידים ואריק הוא צייד וגם גריי ואת ניראת לא רע " עכשיו הוא באמת הגזים אני מבינה שעכשיו אני מתנהגת ביהירות אבל תמיד ידעתי שאני ניראת טוב והוא עכשיו אומר שאני ניראת לא רע ? הרגשתי את הכעס שוב גועש בי .

"לילה-טוב!" הוא נירתע מהמבט שלי ,

"מה אמרת?"

"אמרתי לילה טוב !!" צעדתי אל דלת הכניסה וטרקתי אותה , העניין הוא שכעסתי יותר על עצמי משום שלא הצלחתי לעצור את הכעס הוא סתם אמר שטות ואני לא אמורה לכעוס ככה טוב שהלכתי כי אם הייתי נישארת זה לא הי הניגמר טוב .