כינוי:
עב"מ (ע"ר) גיל: 15
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ספטמבר 2010
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 9/2010
בין הסמטאות
בין הסמטאות,בשקט מוחלט,לבד-אין אנשים בין הרחובות,קשה להרגיש,אבל עדיין אנחנו מנסים אותו מבט שבור,ולפעמים אותו געגוע אחיזה מתהדקת,שוב אותו צחוק קבוע.
בפרברים הכי שקטים שיש קרו דברים בעלי משמעות גדולה אולי תמצא איזה אדם מגשש מחפש את דרכו באפלה מאורעות שנספגו בצד הדרך מעידים על אדם שנתן להם ערך, מעידים על עבר קשה ולא פשוט לפעמים מעידים הם גם על טעות.
בין הארצות,אפשר לגלות דברים נסתרים בין הערים והכפרים,מתגלים חיים שונים. בין הנהרות והימים ישנם סודות שעוד לא גילו בין השדות וההרים,יש יעדים שעוד לא מילאו.
| |
לבד
האדמה סופגת עצב,האדמה סופגת דם. כבר שעות שאני מחכה כאן,בעצם, ולא עברה נפש אדם. בלילות,יש חושך מוחלט,קשה לראות והפחד גובר בימים האור מעליי מסנוור את עיניי ואחר כך עובר. כנראה עוד הרבה זמן אשאר כאן, אולי לא לבד כי הרוח איתי. כנראה אף אחד לא יעבור כאן שוב זאת אני והפחד שלי.
אתה פוסע בשבילים לבדך אתה לא יודע כי נותרתי מאחור אתה לא שומע את הבכי שלי-לך, אולי עוד מעט תזכר ותחזור, ואני בפחד מפני ימים סוערים ואני ביחד עם ערמה של דאגות אז אני לוקחת את כל מה שנותר לי מהחיים וצועדת לערפל שמקשה לי לראות.
עוד יום עובר פה והעפר התפזר עוד יום עובר פה ואתה לא חוזר אז למה הבטחת אם אתה לא מקיים? נותר שבר קטן מהלב השלם. לא יודעת מה איתך, אבל עוד לא התרגלתי לימים בלעדייך אני לא אמשיך לחכות, במקום זה אני באה אלייך.
| |
גיבורים
יש גיבורים ואת חלקם אני יודעת נשימתם אומץ דרך חייהם אמת יש גיבורים ולפעמיים אני שומעת שהם ילכו עד הסוף,גם אם הסוף לא טוב,ואחד מהם מת.
יש גיבורים בצבא,במדינה,בביה"ח ובמלחמות אך אין גיבורים בכבישים ואין גיבורים במריבות. ככה שמעתי,ככה צריך לנהוג כל העם... אל תהיה צודק,אחי,עדיף תהיה חכם.
אתה רוצה לחיות... גם אחרים רוצים.... אתה רוצה לחיות באושר... תן זאת גם לאחרים וימים יגידו ובקרוב נראה... שהרוגים בכבישים והרוגים בקטטות יהיו רק זכרונות.
| |
זה לא נכון
זה לא נכון שאני לך משקרת,זה לא נכון שאני מפחדת נורא.זה לא נכון שאף פעם לא תזרח שוב השמש,זה לא נכון שאין עוד ברירה.זה לא נכון שבעבר היה יותר טוב,זה לא נכון שלא יהיה כאן עתיד,זה לא נכון שאני קצת מבולבלת,זה רק עכשיו,זה לא תמיד.זה לא נכון שאני עכשיו כבר הולכת,זה לא נכון שאני אבדתי תקווה,זה לא נכון שהדרך כל כך מתמשכת,ולא יכבה האור בקצה המנהרה.זה לא נכון שאי שאי פעם אפסיק לאהוב,זה לא נכון שאוותר על חלום,זה לא נכון שכבר הפסקתי לחשוב,זה לא נכון,זה לא נכון.נכתב לפני 4 שנים.
| |
עמית
אני רואה את צעדייך מתרחקים
ותוהה אם תתעורר להיזכר
בכל מה שהותרת כאן,בנדודים
אני שותקת,אך הלב כואב יותר.
פתאום אני נזכרת באותו אביב
ומריחה את הנרקיסים בחלוני
תוהה אם אתה עודך מקשיב
לשיר שלנו,שכתבת לי.
אני צועקת את שמך
אני חולמת אודותייך
ומתנתקת בפראות מאלפי זכרונות
אני לוחשת לי תפילה,
שכמו ימים זורמים אלייך,
אזכה לשוט שוב בנהר האהבות.

את כל שירייך אני חרטתי על אבן
את אהבתך ותקוותך אני עשיתי סימן
וקול צחוקך עדיין מהדהד ברחבי החדר,
אמרת שתחזור,אך לא אמרת עוד כמה זמן.
| |
|